על סף הכניסה לארץ ישראל, נושא משה רבנו, מזמן לא "כבד פה וכבד לשון", נאומים חוצבי להבות בהם הוא מכין את הדור הצעיר לפני כניסתו לארץ ישראל. תוך סקירת דרכו של העם עד כה, מבהיר משה כי אם העם למד את הלקחים שהועמדו בפניו, הרי שהוא מוכן לכיבוש ארץ ישראל
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר, בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל, ולבן וחצרות ודי זהב… אחרי הכתו את סיחון מלך האמורי היושב בסיחון ואת עוג מלך הבשן היושב באשתרות ובעבר הירדן בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור."
חומש דברים נקרא משנה תורה. אומר הרמב"ן: משה מבאר לדור הנכנס לארץ את רוב המצוות הצריכות לישראל.
משה רבנו לאחר שכבש את הבשן והכניע את עוג היתה לו את הזכות להוכיח את ישראל ולדרוש מהם מסירות נפש על כיבוש הארץ, כלומר משה רבנו היווה דוגמה אישית בכך שיצא למלחמה על ארץ ישראל ומכאן ניתנה לו הזכות לומר אחריי לכיבוש הארץ.
בספר דברים אנו מוצאים נאומים ארוכים וחוצבי להבות בהם משה מכין את הדור הצעיר לפני כניסתו לארץ ישראל. בראשית דרכו משה רבנו נמנע מלייצג את ישראל בטענה שכבד פה וכבד לשון אנוכי, והנה בספר דברים אנו מגלים דובר רהוט ודגול וכל הפגם שלכאורה היה בתחילת דרכו נעלם.
אומרים חז"ל מעמד הר סיני היה בחינת רפואה למשה רבנו וזה שה' דיבר מגרונו העלה אותו למדרגת דיבור גבוה. כשם שישנם מגמגמים שכאשר הם שרים נעלם הגמגום מפני שהשירה היא שפת הנשמה, על אחת כמה וכמה שהתורה, שכל כולה שירה עליונה מתעלה ומעלה לכל פגם וקושי גופני.
אפשר לומר שמשה היה מעין פורק לחץ, טרנספורמטור להעברת התורה מן השמים אל הארץ בתקופה בה היה צורך במגשר כזה. גם הלוחות הראשונים שנכתבו ע"י הקב"ה נשתברו ואילו הלוחות השניים שנכתבו ע"י משה נשתמרו, כי הכתיבה ע"י האדם מנגישה ומטעימה את דבר ה' למדרגת האדם
אומרים חז"ל שארבעת הספרים הראשונים, הקב"ה דבר מתוך גרונו של משה, שנאמר: "משה ידבר והאלוקים יענהו בקול", אך בספר דברים משה מדבר מתוך שליחות נבואית, כמו שאר הנביאים שקיבלו נבואה מאת ה'.
אפשר לומר שמשה היה מעין פורק לחץ, טרנספורמטור להעביר את התורה מן השמים אל הארץ, מן המלאכים לבני אדם. שתי הדברות הראשונות שאמר הקב"ה במעמד הר סיני, אנוכי ה' אלוקיך, ולא יהיה לך פסל וכל תמונה, אלו העברות הראשונות שעשו בני ישראל בחטא העגל, כלומר היה צורך של מגשר בין הדיבור האלוקי לבין העם, ועל כן נוצר הנתק בהבנה של עבודת אלוקים. כמו כן, הלוחות הראשונים שנכתבו ע"י הקב"ה נשתברו ואילו הלוחות השניים שנכתבו ע"י משה נשתמרו, כי הכתיבה ע"י האדם מנגישה ומטעימה את דבר ה' למדרגת האדם.
אל יעלה על דעתנו אף לא לרגע שהמצוות שנתנו בספר דברים הם מפי משה עצמאית, אלא משה באר את התורה הזאת היטב – את תורת ה'. הוא הנגיש אותה דרך המהות של משה, כמחבר בין שמים וארץ.
כדבר האדמו"ר מלובאביץ' התלבשה שכינה בהשגותיו של משה והתאחדה איתו בבחינת מדברת מתוך גרונו וזו הכוונה מפי עצמי.
משה רבנו מונה תחנות שבהם עם ישראל חנה ורומז להם על מקרים שבהם הם כשלו: בערבה – שחטאו בבעל פעור, בערבות מואב מול סוף – המקום שאמרו המבלי אין קברים במצרים, בין פארן ובין תובל – ששם דברו רעה על המן שהוא לבן, וחצרות ודי זהב – שהוא חטא העגל, כלומר גם כאשר משה מוכיח את בני ישראל הוא מוכיח אותם ברמז.
בפרשה הקודמת פרשת מסעי מובאות 42 תחנות שבהן בני ישראל חנו במדבר כמניין בם, "ודברת בם" בכל תחנה ותחנה היה בחינת לימוד והכשרה לקראת מעמד הר סיני ויישום התורה שקיימו. כשם שחייל מתגייס לצבא הוא עובר את הבקו"ם מקבל את ההלם הראשוני, בלבוש ובמנטליות, לאחר מכן הוא לומד מקצועות והופך להיות חייל מיומן בתפקידו הצבאי, ואם הוא מוכשר עובר קורס מכ"ים וקצינים – כל תחנה ותחנה בעצם היא עוד נדבך לבניית אישיותו וקומתו של החייל.
כך עם ישראל יוצאים ממצרים עומדים על הים ורואים את הנס הגדול, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו…" ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, הם עוברים כברת דרך ומגיעים למרה והקב"ה מנסה אותם במים "וילונו בנ"י על משה לאמור מה נשתה", והקב"ה המתיק להם את המים, "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו", כך בכל מסע שלהם קנו עוד מידה ועוד הכשרה ועוד ניסיון עד למעמד הר סיני, "ויחן עם ישראל כאיש אחד בלב אחד".
משה בעצם סוקר את המסלול שבו הוכשר עם ישראל וגובש להיות כעם אחד, לפני הכניסה לארצו. ואם אכן ישראל ילמדו לקח ויטביעו בנפשנו את הקורות אותם, אזי תהיה להם אחיזה טובה בארץ ישראל.
