העיטם לבן הזנב הינו אחד מדורסי היום המרשימים בישראל, והשני בגודלו אחרי הנשר המקראי. לאחר שכמעט נעלם מהארץ בעקבות ייבוש החולה, נעשים בשנים האחרונות מאמצים להשבתו, פרויקט של רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע
בסוף חודש נובמבר 2012 שוחררו אל הטבע באזור צפון הכינרת, שני עיטמים לבני זנב, על ידי עובדי רשות הטבע והגנים. לפניכם הצצה על העוף המרשים הזה ועל פרויקט השבתו אל הטבע.
קצת על העיטם
העיטם לבן הזנב הינו אחד מדורסי היום המרשימים בישראל, ומאז היכחדותה של עוזניית הנגב, הינו הדורס השני בגודלו המעופף בארצנו, שני לנשר המקראי (למעט העוזנייה השחורה הפוקדת לעיתים נדירות את אזורינו). מוטת כנפיו הינה כ- 2.40 מטר והוא בולט גם בזכות לובן זנבו הנראה לעין במהלך תעופתו. השם “”עיטם”” הינו חיבור של המילים “”עיט”” ו””ים”” המעיד על סביבת מחייתם בקרבת גופי מים גדולים. עד שנות החמישים של המאה שעברה קיננו מספר מצומצם של עיטמים בעמק החולה ובעמק בית שאן, אוכלוסייה קטנה אף שהתה בסביבת הכינרת. בעקבות ייבוש החולה ושימוש בחומרי הדברה הוכחדה האוכלוסייה המקננת בישראל ופרטים מעטים נצפו בחורף ובעונות הנדידה.
על פרויקט ההשבה
החל מראשית שנות התשעים מתקיים פרויקט השבה לטבע של עיטמים לבני זנב הכולל הקמת גרעין רבייה וגידול גוזלים בשבי, אקלום בסביבת גופי מים פתוחים, שחרור ומעקב. בנוסף שוחררו גם פרטים בוגרים שהובאו מגני חיות בחו””ל. פרויקט זה הינו חלק מפרויקט “”פורשים כנף – אימוץ הנשרים והדורסים”” המשותף לרשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל. מטרת הפרויקט להגן על אוכלוסיית העופות הדורסים באמצעות פעולות של מחקר, עשייה בשטח ופעילויות חינוך והסברה. במסגרת תהליך ההשבה, הובאו אל כלוב אקלום בצפון הכנרת שני עיטמים לבני זנב, במטרה להשיבם אל אזור זה שהיה חלק מאזור תפוצתם בעבר. מראשית פרויקט ההשבה שוחררו כמה עשרות עיטמים אל הטבע ומאז הם נצפים בתדירות גבוהה יותר מבעבר ובמשך כל השנה. יחד עם זאת, לצערנו עוד לא ניתן לקבוע כי הפרויקט הצליח.
אחד הסמנים לקיומה של אוכלוסייה קבועה ויציבה הינו קינון מוצלח המאפשר גיוס פרטים צעירים לאוכלוסייה, תהליך שעד עתה לא צלח. אביב 2011 הביא עימו תקווה רבה שהסתיימה במפח נפש – במקרה הראשון זוג עיטמים שבנו קן באזור חדרה (אתר הקינון הדרומי ביותר בעולם) מתו כתוצאה מהרעלה שנועדה ככל הנראה למנוע נזקי חיות בר לגידולים חקלאיים. הרעלות אלו הן בניגוד לחוק, אך לעיתים די בחקלאי בודד שעובר על החוק ועלול לגרום לנזק כבד מנשוא. במקרה השני באזור שמורת טבע החולה, בקעו שני גוזלי עיטמים לראשונה מזה חמישים שנה במזרח התיכון כולו, אך בסופו של דבר שניהם מתו כתוצאה ממחלה קשה.
למרות שהמטרה טרם הושגה, חשוב לציין שהעיטם בזכות דמותו המרשימה, משמש כ””מין מטריה”” אשר שימורו תורם לשימור המערכת האקולוגית כולה – מיגון עמודי חשמל לדוגמא, העלאת מודעות הציבור, שימור בתי גידול לחים ועוד. נאחל לעיטמים הצעירים ולאוכלוסייה כולה עתיד ורוד, ולתושבים ולמטיילים הפוקדים את הצפון לזכות בתצפית בעוף המרשים הזה.
