היא עובדת באגף ההנדסה, במועצה האזורית גולן, אם לשישה ואוהבת לטייל בגולן. את הטוב, שמרנו לסוף: יש לה עסק בוטיק לקינוחים מפנקים. האורחת שלנו לשבת היא עטרה רבי, מאלוני הבשן
קצת על עצמך
“עטרה רבי, נשואה לאיתמר ואימא לששת ילדינו המתוקים שרובם נולדו כאן בגולן וגדלו בנוף הנפלא הזה“.
עיסוק
“עובדת באגף ההנדסה, במועצה האזורית גולן ובעלת עסק בוטיק לקינוחים מפנקים, בדגש על פינוקים לבעלי רגישות לגלוטן וצליאק, אבל לא רק. כבר שנים, שאני עושה זאת לאירועים משפחתיים, בר–מצוות, שבתות חתן של משפחה וחברים ואחרי כל פעם כזו, יש אמרה ברורה – את חייבת לעשות מזה עסק. את כל כך אוהבת להכין ולפנק וזה יוצא כל כך טעים. אז הנה, עכשיו כולם יכולים ליהנות“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בתל אביב של פעם. אז עוד היו דיונות בקצה השכונה ושדה חרציות עד האופק“.
מגורים
“באלוני הבשן, כבר כמעט 15 שנה“.
איך נראה יום שישי שלך?
“לפני שנתיים, החלטתי שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי לפנות את יום שישי בשביל עצמי. אני גרה בגולן כל כך הרבה שנים, אבל בקושי טיילתי בו. אני כל פעם לוקחת חברה אחרת, או אפילו מטיילת לבד. ככה אני מגיעה לערב שבת עם חיוך על הפנים“.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“איתמר בעלי אחראי על הדגים הנפלאים של ערב שבת, הם מבושלים עם המון ירקות ברוטב אדום. הם אהודים עד כדי כך שבמשפחה המורחבת דגים אלו ידועים כ‘דג איתמר‘. האחריות שלי היא כמובן על הקינוחים. אצלנו מדובר בחובה ובחלק בלתי נפרד מהארוחה“.
זיכרון ילדות משבת
“לא היו הרבה משפחות דתיות בסביבתנו ושירי השבת אצלנו בבית היו שם דבר, מגדול ועד קטן, זיכרון לרגעים מתוקים של יחד. בימות הקיץ, כשהחלונות פתוחים, לדעתי, היו שומעים אותנו עד קצה הרחוב“.
ספרים/ עיתונים בשבת
“ספר נפלא שקראתי לאחרונה, מעט ישן, אך בעיניי זה לא פוגע בטיבו – ‘זמן בין התפרים‘, של מריה דואניס. בכללי, רומן היסטורי תמיד יעשה את העבודה, מבחינתי“.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“שני דברים. הראשון הוא כשכולם חוזרים הביתה. הגדולים שלי לומדים בישיבות תיכוניות עם פנימייה. קשוח, כל השבוע לראות את החדר שלהם ריק. בשבת, החוסר מתמלא.
“הדבר השני הוא טיול השבת הקבוע ומפגש עם חברות טובות. השילוב של השמורה הנפלאה שסביב היישוב שלנו פלוס מפגש עם החברות ממלא מצברים לקראת השבוע החדש. בשבתות שכולנו נמצאים, אז האנרגיות בכפל כפליים“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הייתי מאושרת לשבת עם גילה הרצוג, סבתי עליה השלום. הייתה ממייסדי החינוך המיוחד בארץ ובית הספר הראשון של החינוך המיוחד בתל אביב אף קרוי על שמה. היא הייתה גם בזקנתה צעירה ושטותניקית רצינית (גם כשנשקה לגיל 80). הבדילה בין טפל ועיקר ולימדה אותי, תמיד תמיד, להאיר פנים לכל אדם“.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“כשיש לי זמן, אני אוהבת לפנק את החבר‘ה אצלנו במאפים, או בתבשילים מיוחדים. אני תמיד מקפידה שכל מה שיש לאכול שמכיל גלוטן, יהיה לו תחליף זהה או אפילו מפנק יותר. הסיבה לכך היא בני החמישי, שנולד עם צליאק. ככה למעשה התחיל הכול.
“מבחינתי, הייתה זו קריאת תגר לספק לו תחליפים טעימים ומפנקים לא פחות, כדי לשמור על בריאותו וכדי שלא יתפתה לאכול דברים עם גלוטן. מדובר על קושי אמתי שיש לכל הצליאקים והרגישים לגלוטן. פה באזור אין מספיק תחליפים כמו במרכז. גם לתושבי הצפון מגיע“.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“הקורונה חידדה אצלנו, כמו אצל רבים אחרים, את העיקר בחיים. כשהשגרה שלך משתבשת כל כך, אתה נאחז ביתדות כדי לא ליפול. אז אתה מבין באמת מה מחזיק אותך ומה הם רק רעשי רקע“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“זה קצת דביק, אני יודעת, אבל אני מאמינה בזה בלב שלם! בתרגום מאנגלית, מהטמה גנדי אמר ‘היה אתה השינוי אותו אתה רוצה לראות בעולם‘ (be the change you want to see in the world). השינוי מתחיל בנו. פחות מעניין אותי מה עושים אחרים, אני אחראית על עצמי ולכן כל שינוי או תיקון – חייב להתחיל אצלי“.
מהו החלום שלך?
“יש הרבה, במגוון גדול של תחומים. חלום בעיניי זה דבר נפלא, גם אם לא בטוח שיתקיים. בפן התעסוקתי, החלום שלי הוא בית קפה–גלריה, שישלב את כל האהבות שלי גם יחד. חלום נוסף הוא שכל הילדים ימשיכו לגור בגולן גם בבגרותם. כדאי להם, הם רק ירוויחו מזה…”.
מסלול, מעיין, או פינת חמד שאת אוהבת בגולן?
“ישנו מצוק אחד שלמרות שאני בטוחה שרבים מכירים, אצלנו במשפחה זה נקודת התצפית ‘של אימא‘. בשמורת הבשנית, לא רחוק מהבסיס, ישנו מקבץ סלעים שבולט, נוף השמורה ומרכז הגולן (וגם קצת מסוריה) פרושים לרגליו. כשאתה עומד שם, בשעת השקיעה, אני חושבת שזה אחד המקומות היפים בעולם“.
מה את מאחלת לעצמך?
“לי ולכולנו – בריאות, בריאות ועוד פעם בריאות!”.
