מערכת החינוך ושילה פריש, תושב חיספין, היו בסיפור אהבה. הפרידה בגיל 15 הייתה בלתי נמנעת. היום הוא חניך במלט“ק וחושב לעסוק בחינוך גם כשישתחרר
כשהיה בן 15, שילה פריש, תושב חיספין, החליט שהוא עוזב את מערכת החינוך. היום, כמעט עשור אחר כך, הוא סטודנט לחינוך במלט“ק. על השינוי הגדול שעבר בדרך, מספר שילה.
“אני ומערכת החינוך זה סיפור אהבה. איפשהו בדרך, הבנתי שאני יושב בכיתה, אבל לא עושה כלום והחלטתי שלא ככה אני רוצה להעביר 12 שנים. עד הצבא, התנדבתי במד“א, עבדתי, טיילתי ובעיקר נהניתי ואת הבגרויות השלמתי אחר כך. שני ההורים שלי הם אנשי חינוך בעצמם, אז בהתחלה, היה להם קצת קשה לקבל את זה, אבל בסוף, זאת הייתה הבנה משותפת גם עם בית הספר. הבנו שזה לא מה שאני צריך לעשות“.
כבר שלושה חודשים ששילה הוא חניך במלט“ק, המכללה לפיקוד טקטי, שעוסקת בהכשרת קצינים לביצוע תפקידי פיקוד במערך הלוחם וייעודה להקנות לקצונת הליבה הצעירה ביבשה תשתית רחבה של תחומי ידע הנדרשים לתפקידי פיקוד. הלימודים במלט“ק אורכים שנתיים וכוללים לימודים צבאיים בתחומי המקצוע הצבאי, הפיקוד והמנהיגות ותואר ראשון באוניברסיטת חיפה, אותו בחר שילה לעשות בחינוך.
“חינוך זה משהו שבא מהבית“, הוא אומר. “אבא שלי מנהל, אימא שלי מורה וגם אחותי והדודים שלי עוסקים בחינוך. אפילו בארוחות שבת, זה הנושא שמדברים עליו. הדבר הזה תמיד היה חלק ממני וכשהגעתי לשלב שבו אני צריך לבחור מקצוע, זה היה לי ברור. אני חושב שגם כמפקד בצבא, זה תחום שרלוונטי לי. אני הולך לעבוד הרבה עם אנשים בתפקיד שלי וגם אחרי הצבא, אני שואף לעבוד בתחום. דווקא בתור אחד שלא ‘הלך לפי הספר‘, מעניין אותי לעבוד בזה ולשנות את הדברים הרעים שאני בעצמי חוויתי“.
שילה התגייס בשנת 2015 כלוחם שריון. משם, יצא לקצונה, המשיך למספר תפקידי פיקוד ואז, החליט לקחת את זה צעד אחד קדימה.
“התלבטתי הרבה, אם להמשיך את הדרך הצבאית, אבל כשהבנתי שזה הכיוון שלי, החלטתי שאם אני ממשיך, אז למקום הכי מקצועי וככה הגעתי למלט“ק. יש מיונים שכוללים מבחני כושר, פסיכומטרי ובגרויות, אבל אני שמח שהצלחתי להגיע לכאן. המקום הזה הוא סגירת המעגל הקטנה שלי“.
