במושגים של ילד, מפלצת כל כך קטנה, שלא רואים אותה, אין בעיה לנצח. אז למה כולם בכל זאת מודאגים? טיפים להתנהלות מול ועם הילדים, בעת המבלבלת הזאת
הימים והשבועות האחרונים הם תמהיל אינטנסיבי משתנה. ההמולה של קניית התחפושות ומשלוחי המנות הוסבה בן רגע לבהלת קניות של… ופתאום, יש חופש, אבל אסור ללכת לחברים ולשחק בגן השעשועים, אי אפשר לפגוש את סבא וסבתא, אימא ואבא מסתודדים ואומרים הרבה את המילה קורונה.
מה זאת הקורונה הזאת? בהתחלה, חשבתי שזאת מפלצת מפחידה, אבל אחר כך שמעתי שבכלל היא מאוד קטנה ובלתי נראית, אז למה היא מסוכנת ואת אימא ואבא מפחידה? המפלצת שפגשתי בלילה במיטה היא ממש ענקית, אבל ממנה אימא ואבא אומרים שלא צריך לפחד ושאין לי מפלצת בחדר ובמיטה, איך הם יודעים? ומי קבע שהמפלצת הקטנה והבלתי נראית שלהם יותר מפחידה? ובכלל, קורונה זה בכלל לא נשמע כמו שם של מפלצת, היא דווקא מילה נחמדה.
חרדות ופחדי ילדים מוזנים מהתנהגות המבוגרים בסביבתם. לכן, עלינו לחשוב על הסביבה והמסרים אליהם אנו חושפים את ילדינו, בתקופה מלחיצה, נוכח איום לא מוגדר ולא ברור לנו, המבוגרים. מחד, אנו מוצפים במידע ומאידך, אי ודאות גדולה אופפת אותנו, אבל תפקידנו כהורים הוא לנסוך אמונה וביטחון אצל ילדינו. התייחסות פרופורציונלית, תחושה שההורים הם העמוד האיתן וגם בימים מבולבלים ומפחידים כאלה, הם לא נבהלים ויודעים איך לדאוג לי, איך להרגיע אותי ואיך לנצח את כל המפלצות שבעולם וגם את הקורונה הפיצפונה.
הדאגה צריכה להתמקד בילד וברווחתו, במסר שהוא אהוב ומוגן ולא במסר שהוא צרה צרורה כי אין מעון, או גן וכי אני, ההורה, לא מסוגל להסתדר עם ילד קטן, אז איך אני ההורה אוכל להציל אותו מהמפלצת קורונה, שהיא עוד יותר קטנה
בימים מבלבלים למבוגרים וילדים, יש חשיבות גדולה למילים, למסרים ולמעשים שלנו, ההורים. הדאגה צריכה להתמקד בילד וברווחתו, במסר שהוא אהוב ומוגן ולא במסר שהוא צרה צרורה כי אין מעון, או גן וכי אני, ההורה, לא מסוגל להסתדר עם ילד קטן, אז איך אני ההורה אוכל להציל אותו מהמפלצת קורונה, שהיא עוד יותר קטנה.
בהיסח הדעת, אנו מגבירים לחץ וחרדה אצלנו, המבוגרים וגרוע מזה, אצל ילדים. אנו נוטים להרבות בהקשבה לחדשות עם פרשנים, שבעצמם מבולבלים ולא יודעים הרבה, מרבים בשיחות טלפוניות לחוצות ומלחיצות, מלאות בניתוחים של תסריטי קץ הימים ושוכחים שלידנו נמצאים הילדים, קשובים מתמיד, מאזינים ובעיקר, דואגים וחרדים.
מה מומלץ לעשות?
חשוב לאפשר לילדים לשאול שאלות ולענות בסבלנות, גם לשאלות שעליהן אנחנו לא יודעים את התשובות. מותר ואפשר לומר: אני לא יודע/ת, אבל אברר.
חשוב לתת לגיטימציה לחששות ולתחושות אי הנוחות של הילדים.
מומלץ להשתמש ביצירתיות ואומנות ולתת לילדים שיכולים לכתוב, לפסל, או לצייר את מה שמפחיד אותם ויחד אתם, לחשוב איך אפשר לנצח את הפחד.
פעילות עם חומרים עיסתיים מאפשרת פורקן ורגיעה (חומרים כמו צבעי אצבעות, פלסטלינה, בצק וחומר).
חשוב להמעיט בשיחות טלפוניות ארוכות באופן כללי ובהכרח בכאלה שעוסקות בניתוחים וספקולציות על “חיינו” ו”העולם לאן?”
כדאי להתעדכן בחדשות דרך האינטרנט ולהשתמש באפליקציות שונות כמו ווטסאפ, זום ואינסטגרם לשיח עם אנשים בנושא.
אפשר להשתמש בשיחות וידאו כדי לשוחח עם המשפחה הרחבה ובעיקר, עם סבא וסבתא, שמרגישים מאוד בודדים וכמובן, עם חברים, עם הדודים והדודנים.
נשתף את הילדים במשימות של סדר וניקיון לקראת הפסח (כל ילד בהתאם לרמת היכולת שלו), אלו פעילויות שמחזקות את תחושת היכולת והערך העצמי של הילד, מקנות לילד ערכים של שיתוף ועבודת צוות, כל זאת בצד ההנאה בהתעסקות עם מים וניקיון הצעצועים
נשתף את הילדים במשימות של סדר וניקיון לקראת הפסח (כל ילד בהתאם לרמת היכולת שלו), אלו פעילויות שמחזקות את תחושת היכולת והערך העצמי של הילד, מקנות לילד ערכים של שיתוף ועבודת צוות, כל זאת בצד ההנאה בהתעסקות עם מים וניקיון הצעצועים.
“ילד שף” – יחד עם הילדים, נחפש מתכונים, או ננסה להמציא מתכונים פשוטים ונכין ביחד עם הילדים, כשכל אחד אחראי על חלק מהמשימה השלמה. אחר כך, נחליט יחד איך עורכים את השולחן ומי אחראי על כל חלק בעריכה.
בכל צהריים, או ערב, נעסוק יחד עם הילדים בבניית סדר יום של פעילויות ליום המחרת, נחלק תחומי אחריות לכל פעילות.
נניח את השעון בצד ונהנה להיות ביחד, בלי מרתון היום-יום, שלעת עתה, לא קיים. נהנה מהפעילות והשהייה המשותפת, גם אם לא נספיק הרבה. יש לנו הזדמנות מיוחדת להיות משפחה ולחוות הנאה משותפת.
משחקי קופסה ומשחקי חברה, בנוסף לצפייה משותפת בסרט, או פרק מסדרה.
