מי שיש לו ילדים ונכדים, וגם הורים מבוגרים, נמצא דואג ומעורב בחייהם של ארבעה דורות. בלו“ז החיים הצפוף של ימינו, זו משימה כמעט בלתי אפשרית
הוזמנתי ל“ערב שורשים“, בבית הספר של נכדתי. התכוננתי לערב זה. באותו בוקר של המפגש, קיבלתי טלפון מאבי שאין מי שילווה אותו לרופא. הביקור דחוף והוא מבקש שאבוא ואקח אותו. התור הוא לקראת ערב. אבי גר במרחק של שעתיים מביתי. לא היה סיכוי שאגיע לערב השורשים של נכדתי. נקרעתי מבפנים. הרגשתי מחויבות לאבי, אבל מה עם ערב השורשים של נכדתי?
מסביבי, גרים ילדים להורים מבוגרים, הגרים רחוק. הם נוסעים לביקור הורים, אחת לשבוע, מי ברכב ומי באוטובוסים ועושים זאת בהתמדה רבה. כיבוד הורים במלוא המשמעות. דוגמאות אלה משקפות את ההתמודדות עם מצווה/ ערך כבוד הורים.
אנו גדלים על ערך מאוד בסיסי הנקרא כיבוד הורים. אנו מחנכים את ילדנו לכבד אותנו.
כאנשים בוגרים, כולנו יודעים שמבחן ההצלחה בהנחלת הערך של כיבוד הורים הוא המציאות. האם, עם התבגרות, ילדינו מכבדים אותנו? האם אנחנו מכבדים את ההורים שלנו?
בתורה, אין הרבה מצוות שמצוין שכר על קיומן. השכר לכיבוד הורים הוא אריכות ימים: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה‘ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ“, (שמות כ‘, י“א).
מדוע צריך להבטיח לנו שכר על ערך כל כך בסיסי במערכת יחסים אנושית–משפחתית? מאחר שזו אחת המצוות היותר קשות למילוי, או אחד הערכים היותר קשים שאנו מחויבים לקיים.
לא פעם, זה מעמיד אותנו בדילמה, בין הרצון הפרטי לבין המחויבות להורים. בתקופות קודמות, המשפחות הגרעיניות גרו האחת ליד השנייה, סביב ההורים והעזרה להורים הייתה חלק מחיי היום–יום. כיום, רובנו גרים רחוק מההורים
לא פעם, זה מעמיד אותנו בדילמה, בין הרצון הפרטי לבין המחויבות להורים. בתקופות קודמות, המשפחות הגרעיניות גרו האחת ליד השנייה, סביב ההורים והעזרה להורים הייתה חלק מחיי היום–יום. כיום, רובנו גרים רחוק מההורים. המרחק יוצר קשיים רבים. ככל שהם מתבגרים, הורינו זקוקים לקרבתנו. אנו מחויבים לסעוד אותם.
למי לדאוג קודם?
תוחלת החיים התארכה. זמן הזקנה מתמשך וכך גם החיוב קיום לכיבוד ההורים. אנחנו, הילדים, נמצאים בצבת קיומי. המחויבות המשפחתית שלנו התרחבה. אנו מגיעים לשלב בחיים, שאנו מחויבים מצד אחד, לשלושה דורות ולעתים אף לארבעה: ילדים ונכדים ויש כאלה – אפילו נינים. מצד שני: ההורים של האישה וההורים של הבעל. לחלקנו, מחויבות למקום העבודה. לכאורה, מצב בלתי אפשרי. כיצד אפשר לקיים את מצוות כיבוד ההורים כאשר דור הבנים נקרע בין הרבה מחויבויות. למי עליו לדאוג קודם?
כדי להקשות, נוסיף: ההורים שלנו עוברים תהליכי הזדקנות. הרבה פעמים, קשה לנו, כילדים, לקבל את התהליכים שההורים עוברים. לדוגמה, הורים שהיו עצמאיים נהפכים לתלותיים. מחלת הדמנציה מכה בחלק מהאוכלוסייה. ההורה עם הדמנטי אינו ההורה שגידל אותי. כל תהליכי השינוי מחייבים אותנו להיות מעורבים בחייהם ולסייע להם. אנחנו עסוקים מאוד. כיצד אפשר להכניס את כיבוד ההורים בלו“ז החיים?
קיום המצווה של כיבוד ההורים תלוי במערכת היחסים שנבנתה בין ההורים לבין הילדים, לאורך השנים. כאשר מערכת היחסים היא טובה ואוהבת, כיבוד ההורים מתקיים ונעשים מאמצים לקיים אותו. לפרקים, קיים ריחוק רגשי בין הילדים להורים, תוצאה של יחסים שהיו לאורך השנים. “הם לא דאגו לי, לא תמכו בי. מדוע עכשיו אקח אחריות ואדאג להם?”. אין פתרונות חד–משמעיים לכל מערכות יחסים וזה לא המקום לפתור את הבעיות. ברצוננו לומר כמה אמירות כלליות, כדי להאיר דרך לכיבוד הורים במצבים מורכבים.
איש אינו פטור מכיבוד ההורים, גם אם זה נעשה קשה יותר בתקופת הזקנה של ההורים. במשפחה שיש בה מערכת יחסים טובה בין ההורים לילדים ובין האחים, קיימת חלוקה פנימית של תמיכה ועזרה להורים. כל ילד לוקח חלק מהאחריות. נעשים תיאומים בין האחים וההורים זוכים לכיבוד הורים מילדיהם.
לכל אלה שהחיים שלהם צפופים, נכון לנהל לו“ז שבועי. בתוך לוח הזמנים הזה, צריכה להיות משבצת של ביקור ההורים, הרמת טלפון להורים, דאגה להורים, שלא יעבור שבוע ללא התייחסות אישית.
ההורים שלנו טרחו למעננו, כל הורה ברמת היכולת שלו. לא תמיד, אנו רואים עין בעין את הדאגה שלהם. כילדים, קשה לנו להיות בנעליהם של ההורים. בחלק המקרים, ששגו, ייתכן שעשו כך מתוך אילוץ. לכן, כבוגרים, יש להשתדל לשפוט אותם לכף זכות.
כל מי שיש לו קושי במערכת היחסים עם ההורים, יאמר לעצמו שהקשר הזה הוא לא נצחי. הסליחה והמחילה על עוולות ילדות הן תהליך לא קל, אבל ההבנה צריכה להיות שהחיים הם זמניים והקשר עם ההורים אינו נצחי. ההפנמה שגם אנו איננו מושלמים ביחסינו עם ילדינו שלנו, מקלה ועוזרת במעט לקבל קצת יותר את ההורים.
בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא
נסכם במדרש המעמיד את כיבוד ההורים המיטבי, שישמש לנו קריאת כיוון.
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לא, עמוד א.
שָׁאֲלוּ לוֹ לְרַב עֻלָּא: עַד הֵיכָן כִּבּוּד אָב וָאֵם?
אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מֶה עָשָׂה נָכְרִי אֶחָד בְּאַשְׁקְלוֹן,
וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ.
פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים פְּרַקְמַטְיָא בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא שָׂכָר,
וְהָיָה מַפְתֵּחַ מֻנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו וְלֹא צִעֲרוֹ.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁאֲלוּ אֶת רַ‘ אֱלִיעֶזֶר, עַד הֵיכָן כִּבּוּד אָב וָאֵם?
אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מֶה עָשָׂה נָכְרִי אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ.
פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים אֲבָנִים לְאֵפוֹד בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא שָׂכָר,
וְהָיָה מַפְתֵּחַ מֻנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו וְלֹא צִעֲרוֹ.
לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ, שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה בְּעֶדְרוֹ.
נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ.
אָמַר לָהֶם: יוֹדֵעַ אֲנִי בָּכֶם, שֶׁאִם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם אַתֶּם נוֹתְנִים לִי;
אֶלָּא אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא אוֹתוֹ מָמוֹן שֶׁהִפְסַדְתִּי בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא.
אָמַר רַ‘ חֲנִינָא: וּמָה מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה – כָּךְ, מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
