בחנתי את כל האפשרויות ואין ברירה: בשבוע הבא, אגיע לקצרין כדי להצביע. שלוש שעות לכל כיוון. חשבתי כבר שלא להצביע, אבל אני עדיין לא מוכנה לוותר על הקול שלי
מאת: אלונה קוטלז'
כבר ארבע שנים, שאני לא גרה בקצרין ועדיין לא שיניתי את הכתובת במשרד הפנים, בעיקר בגלל דחיינות. לזכותי ייאמר שלא ממש הייתה לי סיבה לעשות את זה. תו תושב עירוני רלוונטי בעיקר למי שיש לה רכב ולי, אין. זה לא מפריע לי ביום-יום. מה אכפת לי איזו כתובת רשומה בתעודת הזהות שלי? איבדתי אותה לפני שנתיים בערך, אז בכלל לא חשבתי על זה. עד השבוע. כשהבנתי שהכתובת הרשומה בתעודת הזהות שלי היא שקובעת באיזו קלפי אצביע.
מאז, אני חושבת איך לצאת מזה. תשמעו, מאוד חשוב לי לממש את הזכות שלי כאזרחית במדינת ישראל ולהצביע, אבל לנסוע שלוש שעות לכל כיוון? באותו יום? אז מימשתי את הזכות הנוספת שלי בתור אזרחית במדינה – לקבל מידע מרשויות ציבוריות ולפנות אליהן בבקשות ובתלונות. התשובה הייתה חד-משמעית: רשימות מיקומי ההצבעות נסגרו, אין מה לעשות בנדון.
אפשרות נוספת הייתה אשפוז יום באיכילוב, (אל תתעלפי סבתא חנה, אני בריאה כשור), מכיוון שמטופלים בבתי חולים מצביעים בעמדות קלפי ייעודיות. אך האופציה הזו ירדה מהשולחן, כשהתברר שאשפוז יום לא תופס כסיבה מספקת.
אז חשבתי לא לגשת להצביע. אבל זה חשוב מדי וחוץ מזה, אני לא מסוגלת שלא להביע את דעתי ולכן נותרה רק אופציה אחת – להשלים עם זה. אני אגיע לקצרין ואתייצב בקלפי המיועדת לי.
זו תהיה מערכת הבחירות השישית שלי, חתיכת הישג לגיל 25. זה רק בגלל שחמש מהמערכות התקיימו בין השנים 2019-2022. בכל אחת מהן הצבעתי. פעם אחר פעם, ניסיתי להשפיע וגם הפעם אנסה. אני שומעת מסביבי קולות של תסכול, אנשים שכבר מוכנים לוותר מראש. אני מבינה אותם. גם אני לא תמיד בטוחה עד כמה הקול שלי באמת משפיע, אבל אני עדיין לא מוכנה לוותר עליו.
בשבוע הבא, אגיע לקצרין ואצביע בפעם השישית בחיי. אני מקווה שגם אתן ואתם תגיעו לקלפי. לא כי אני בטוחה שהפעם הכול ישתנה, אלא כי אני עדיין רוצה להאמין שזה אפשרי. אני מניחה שנגלה בשבוע הבא.
בינתיים, אנסה למצוא את תעודת הזהות האבודה, מזל שאפשר להשתמש גם בדרכון.
שבת שלום
