היא גדלה בקיבוץ, אוהבת גינון וחיות. מנהלת את “סטימצקי” בקצרין ועפה על זה לגמרי. האורחת שלי לשבת היא דקלה מן, יונתן
קצת על עצמך
“דקלה מן, בת 49, גרושה, אימא לשלושה. אוהבת לטייל, מעיינות, ים, בריכה, מוזיקה, לצחוק, לעבוד בגינה ועוד מלא דברים”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי ברמב”ם וגדלתי בקיבוץ אפק, מקום של מרחבים, ירוק בעיניים, חופש ולינה משותפת. הייתי בנבחרת השחייה וגם בנבחרת הכדורגל של הקיבוץ. תמיד אהבתי ספורט, היום, בעיקר פילאטיס ורוצה לחזור לשחות.
“בקיבוץ, בגיל 13, מתחילים לעבוד יום בשבוע. אני בחרתי לעבוד בנוי (גינון) בגן הירק וגם בגד”ש – אשת אדמה. יש לי גינה יפה שהבן שלי (כפרה עליו) עוזר לטפח”.
מגורים
“מושב יונתן, כבר 22 שנה. הגעתי ליונתן בעקבות פרסום על עבודה בחקלאות. הייתי בדיוק אחרי ‘הטיול הגדול’ במרכז ודרום אמריקה ועדיין בשנת חופש מהקיבוץ וזה התאים לי בול. הגעתי לעבוד ונשארתי עד היום.
“יונתן הוא יישוב מגוון ומיוחד. כחילונית, בהתחלה היה לי קצת קשה להשתלב, אבל בחרתי לקחת על עצמי דברים מסוימים ובעיקר, לכבד את החברים שלי פה. תמיד ידעתי שאני רוצה יותר מסורת ומשמעות וזה בא לידי ביטוי בעיקר בחגים ושבתות. הייתי חברה בוועדת התרבות וזה נתן לי הזדמנות להוסיף גם מהתוכן הקיבוצי שלי”.
עיסוק
“מנהלת את חנות הספרים ‘סטימצקי’, בקצרין. חדשה שם ממש, בסך הכול חודשיים ועפה על זה לגמרי. ספרים הם אהבה גדולה שלי וכבר בילדות, קראתי המון, מילאתי כרטיסיות בספריית הקיבוץ בספרים שאין למצוא יותר היום.
“לפני כן, עבדתי בצרכנייה במושב יונתן הרבה שנים, למדתי מהעבודה הרבה ובעיקר על עצמי ועל המסוגלות שלי.
“אני גם עוזרת וטרינר במקצועי ועבדתי במרפאה בקצרין במשך תקופה ארוכה. מאוד אוהבת חיות וזה מאפיין מאוד גדול אצלי”.
איך נראה יום שישי שלך?
“כשאני לא עובדת בשישי, אני נהנית לישון קצת בבוקר – זה הפינוק שלי. אחרי הקפה, מתחילים לבשל, לפעמים, שמים סדרה ברקע, או סרט של דיסני. משתים עשרה עד שלוש, שומעים בגלגל”צ, את התכנית של עומר גפן – חובה!
“אחרי בישולים, ניקיונות והתארגנויות ואם נשאר קצת זמן לפני שבת, יוצאים לפק”ל קפה לא רחוק מהבית – מנהג שמנסים לשמור עליו”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“מרק עוף עם קניידלך ואטריות, כי ככה חנה חמותי השרישה ואין שבת בלי. שניצלים, בקר, עוף, תלוי מה ביקשו, או איך התיישבה המוזה והילדים שותפים. נרי, הבן הגדול, על השניצלים, זיו, אחותו התאומה, תכין עוגיות מעולות ואני… את השאר”.
זיכרון ילדות משבת
“אפק הוא קיבוץ ליד הקריות, דקות מה’קריון’, רבע שעה מהים ומרחק הליכה מ’עין אפק’, שנקרא פעם ‘מבצר דיצר’. היינו הולכים לשם המון, דרך השדות שלנו, נהנים מהנוף הפראי ומאכילים את השפמנונים העצומים בבמבה.
“היום, הכול מגודר, מסודר ומוסדר ולצערי, אין כניסה חינם, אבל עדיין יפה שם וכיף לחזור.
“כילדה בקיבוץ, הבריכה הייתה המרכז ובילינו בה שעות, כולל ארוחת צהריים על הדשא וגם טיול בני דודים על אופניים, ברחבי הקיבוץ, עוברים דרך הסבים והסבתות”.
ספרים, או עיתונים בשבת?
“כבר לא קוראת עיתונים בכלל. תמיד מעדיפה ספר ועכשיו בכלל מנסה לקרוא כמה שיותר, כדי שאוכל להמליץ בחנות”.
המלצה על ספר
“ואי… יש בלי סוף, אבל בגזרת המתח – גרג הורביץ עם הסדרה של ‘פרויקט X’, בנוסטלגיה – ‘מאה שנים של בדידות’ ובפרוזה – ‘שירת סרטני הנהר’, מתורגם וכתוב נהדר”.
בשבת הזמן שלנו ביחד הוא משמעותי. אחרי הארוחה, יושבים עם ספר וקנקן תה בסלון, יוצאים לסיבוב ארוך עם חלבה הכלבה, הולכים לקידוש אצל השכנים בשבת בבוקר, שזה מנהג ממש חמוד
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“כשהילדים אתי בשבת, הם המרכז והזמן שלנו ביחד הוא משמעותי. אחרי הארוחה, יושבים עם ספר וקנקן תה בסלון, יוצאים לסיבוב ארוך עם חלבה הכלבה, הולכים לקידוש אצל השכנים בשבת בבוקר, שזה מנהג ממש חמוד. ישנים, אוכלים בנחת והרבה נחים. בשבתות שאני לבד, אני נוסעת לבקר את ההורים, או נחה בבית וגם בכנרת”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“עם סבתא רחל, מצד אבא. יש ענייניים לא סגורים שם וסיפור חיים שלא שיתפה מעולם”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“גיליתי את הנטפליקס ומרשה לעצמי להתמכר מדי פעם לסדרה. עכשיו זה ‘הרופא הטוב’ – מומלץ בחום. השבוע נסענו לסרט ‘לשחרר את שולי’. נוסעת לבלות ולרקוד עם חברים בתל אביב”.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“האמת היא שלאורך התקופה עבדתי בצרכנייה ועם כל האתגר והקושי, עלינו, כעובדים, עברה תקופה טובה ועמוסה. עבדנו סביב השעון והיינו מגויסים לכל שינוי שנגזר עלינו. באופן אישי, זאת הייתה תקופה ממנפת ולמדתי המון על עצמי ועל היכולות שלי וגם על עוד הרבה דברים שצריך לשפר ואיך להמשיך ולצמוח מתוך הטוב”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“הכול! את הנוף הצהוב בקיץ, הירוק בחורף, שבשטחי המרעה מתהלכות להן כבשים ופרות וזה לרגע מרגיש כמו סקוטלנד.
“את הכבישים שלרוב ריקים והאוטו שלי נוסע על אוטומט חזרה הביתה, את זה שתמיד אמצא פינה בכנרת לשבת בשקט, גם אם היא עמוסה.
“את הגיוון האנושי שחי ביחד די בשלום וזה מאוד בלט בחגיגות הגולן, כשכולם, דתיים, חילונים וכאלו שעוד לא החליטו מבלים ביחד, בלי ציניות”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“‘חיה ותן לחיות’. ‘איש באמונתו יחיה’. לא להסיק מסקנות ותמיד לתת הזדמנות”.
מה את מאחלת לעצמך?
“להצליח בעבודה החדשה, לצמוח ולפרוח מבחינה אישית, מקצועית, להמשיך להיות אימא טובה וחברה טובה. לחיות ללא פחד, ללמוד להתמודד עם מצבים מאתגרים, לעמוד על שלי”.
מהו החלום שלך?
“לטייל בחו”ל, יש עוד המון מקומות שלא ראיתי. לראות את הילדים גדלים, מגשימים ומצליחים”.
