בעוד מתיישבי הגולן הראשונים, מושבת בני יהודה בביר א-שגום, הונצחו ונזכרו, מתיישבי החורן לא מוזכרים בשום מקום, גם לא ברשימת המושבות בארץ ישראל במאה ה-19. מישהו בגולן רואה פה כפפה להרים?
בחופשת הפסח, נקלענו במקרה לבית הראשונים, בזכרון יעקב. בין שמות המושבות בארץ ישראל בסוף המאה ה-19, שמחנו לפגוש שם את המושבה בני יהודה בגולן, שהחלה דרכה ברמתניה והתקיימה במשך 32 שנים לאחר מכן, בביר א-שגום. בד בבד עם כך, לא היה בשום מקום זכר להתיישבות בחורן, שמנתה כעשר מושבות, על פני שטח חקלאי שנרכש בהיקף של למעלה מ-100 אלף דונם.
כשהועלה הנושא בפני נציגת הנהלת המוזאון, שהזדמנה במקרה למקום, היא הזכירה את בני יהודה ובאותה נשימה שאלה: ומה נעשה בגולן עצמו להנצחת מושבות החורן?…
יש להזכיר, הברון רוטשילד רכש כ-100,000 דונם בחלקו הדרום-מערבי של החורן. בשנת 1891, עלו אליו יהודים מרוסיה, רומניה, בולגריה, ארצות הברית, קנדה ואנגליה והתיישבו בסביבות הכפרים ג’ילין וסאחם ג’ולן. רובם גורשו בפקודת פחה דמשק ב-1898, למעט יהודי בולגריה, שגורשו מאוחר יותר.
ד”ר צבי אילן ז”ל, חוקר ההתיישבות היהודית בעבר הירדן, מציין בספרו “הכמיהה להתיישבות יהודית בעבר-הירדן”, שלמרות הגירוש, הוסיפה חוות הברון ליד ג’ילין, להתקיים עד שנת 1948. “אין בתולדות היישוב אח ורע לאזור, שרבים כה כמהו להתיישב בו וכה מעט עלה בידם להגשים כמיהתם”, כותב אילן. “לא הייתה זו גחמה של יחידים; אנשים וגופים אחראים השקיעו מאמצים ממושכים למימוש ההתיישבות ודורות של שומרים, פועלים ומתיישבים ביקשו להיאחז שם. הברון רוטשילד, אף שהיה קשור כל כך בעניין זה והשקיע בו ממון רב, לא מצא את הדרך להתגבר על איסורי השלטון ולבסס את המתיישבים ואחר כך לא היה בו די כוח או רצון להביא תקומה לחורן…
“…האכזבה הגדולה מן החלום והתקוות שטופחו משתקפת בדברי דוד בן-גוריון, ב-7.5.1943: ‘מה שהיה בתכנית, בלב (של פועלי הגליל בעלייה השניה) היה החורן – – – החמצנו את החורן לפני המלחמה ההיא. אילו עלו אז (לחורן) – גבולותינו לא היו הגבולות דהיום'”.
אולי כדאי להוסיף, דווקא בהקשר יום העצמאות השבוע, את דברי יוסף טרומפלדור באשר לחורן: “בין הפעולות הקרובות, שאין לדחותן ושעלינו לגשת מיד לביצוען – תעמוד גם ההתיישבות בחורן: שם נקים פלוגות של צבא-העבודה לכיבוש ולהתיישבות: שם נבנה יישובים קומוניסטים גדולים. לא את הקרקע בלבד נכבוש – את לב הנוער נכבוש, ובחורים רבים ינהרו אלינו, בחורים שידעו לעבוד ולהגן, להחזיק גם את וגם שלח…
“אין איש יודע, מה היא המדינה היהודית שהננו הולכים להקים. טרם נהיר לנו מי ומי עומד בראש ההגשמה. אך עלינו, החלוצים, ליצור את העובדות, ואנו נעמיד את העולם כולו, יהודים וגויים, בפני עובדה של ההתיישבות בחורן…”.
נחוצה הנצחה
מי שיותר מכול פעל למען לא יישכחו מתיישבי הגולן במאה ה-19 ומורשתם, היה אבי זעירא, בכהנו כיו”ר ועד יישובי הגולן.
זעירא: “נכון, לא קיימת בשום מקום בגולן הנצחה למתיישבי החורן. הכי קרוב לנושא זה היה שחזור בית המתיישבים בבני יהודה, אך אלה אינם אותם מתיישבים. מתיישבי החורן ספציפית הונצחו רק במשחק ‘לסול המסילה’, שהופץ בבתי הספר. להנצחת התקופה במעט מסייע השלט שהוצב ברמתניה, במלאת 110 שנים ל’גולן בבשן’, של אגודת ‘בית יהודה’, שעברו לביר א-שגום.
“התערבתי לשם הקמת בית הראשונים ולהזכרת המושבה בני יהודה. אבל לא ניסיתי להנציח בשום מקום את מתיישבי החורן, אולי כדאי לברר במוזאון הגולן”.
דפנה, רכזת הדרכה בפארק קצרין ומוזאון הגולן: “מוזאון הגולן הנו בעל אופי ארכיאולוגי, אינו עוסק לא בהנצחה ולא בתקופה הזאת. אולי מסגרת 40 שנה לגולן היא גם ההזדמנות לבדוק את הנושא ולעשות משהו בנדון. לדעתי, יש תקציבים. אם לעשות משהו – לעשות עכשיו”.
גם בוועד יישובי הגולן לא נמצאה תשובה לנושא, וראש המועצה המקומית קצרין, סמי בר לב, שנשאל בדבר, חושב שנחוצה הנצחה למתיישבי החורן, אבל במקום ובזמן ובהקשר המתאימים
