במבוא חמה, מי שהצליח לעמוד איתן מול השרקייה, יצליח לזקוף ראש גם מול רוחות השינוי, כי במבוא חמה הרוח החזקה ביותר שנושבת, היא זו שבפנים
“מספיק שאני רק חושב על מבוא חמה, אני כבר נרגע. כל תודעתי עוברת למצב אחר, שקט ובטוח, שבו היא יודעת בבסיסה, שלא משנה מה יקרה, לכל הפחות בקיבוץ אוכל להעביר באושר ושלווה את שארית חיי. להתחבא בשיח שבו בנינו לראשונה בתור ילדים בית מחבוא, רק שלנו. לשבת על המצוק עם כוס נס קפה, או אם צריך, לקבל את כל העזרה שאזדקק לה מהחברים שלי פה, שחבורה כמותם לא אמצא עוד בכל העולם”.
בחלקה הדרומי ביותר של רמת הגולן, בקצה מערב, יושבת מבוא חמה על ספם של מצוקי האון, משקיפה על הכנרת כולה ועל ההרים שסביב לה, מהחרמון, דרך המירון ועד התבור. יש שאומרים שזה מראה הנוף היפה ביותר בארץ ואף אחד היפים בעולם.
ראשית ההתיישבות בגולן החלה עם שוך קרבות 67′. בינואר שאחרי המלחמה, נאספו שמונה צעירים מקיבוצי העמק והתיישבו במבנים היפהפיים של תחנת הרכבת באל-חמה. כעבור כמה חודשים, בספטמבר 1968, עלו וקבעו את מקומם בנקודה הנוכחית ולהצעתו של אמיתי שלם, קבעו את שם הקיבוץ מבוא חמה – המקום שבו שוקעת השמש. אכן השקיעות הנצפות פה מרהיבות.
כאילו בתיאום עם רוח המקום ושאר רוחו, מגיעות הרוחות בחורף המבוא-חמאי ל-140 קמ”ש, סימן היכר ומקור לקשיים ותלונות רבות. מספרים שכשהייתה יותר שממה מעצים ובתים, היו הילדים הולכים עם אבנים בכיסים, כדי לא לעוף.
בשנותיה הראשונות מנתה מבוא חמה מספר מועט של חברים, רובם בני קיבוצים שהגיעו ליישב את הרמה. הצטרפו אליהם גרעיני נח”ל (מתנועת “הצופים”), גרעיני בנים, וגרעיני עולים מאוסטרליה ואנגליה (מתנועת “הבונים דרור”). בהמשך, התרחבה הקליטה וצורפו משפחות ויחידים.
בשנות השבעים המוקדמות, היו זקני הקיבוץ בני 26 לכל היותר וריבוי הרווקים והרווקות הזמין ענן של אהבה, שהמטיר על כולם. גם העלייה האנגלוסקסית הביאה רוח חופשית, מוזיקה מתקדמת, מבטא מתגלגל וזר קוצים ריחני
את פרנסתם הוציאו מגידולי השדה (10,000 דונם אדמת פלחה מישורית), מעדר בקר ולולים, משותפות באתר חמת גדר, ממפעל האלקטרוניקה אל-חמה, שבהמשך הפך לחברה לשיווק ציוד מעבדות וכן מפעל “מפל”, שמייצר לוחות ומוצרי פוליפרופילן, לחממות ולמשרד.
בשנות השבעים המוקדמות, היו זקני הקיבוץ בני 26 לכל היותר וריבוי הרווקים והרווקות הזמין ענן של אהבה, שהמטיר על כולם. גם העלייה האנגלוסקסית הביאה רוח חופשית, מוזיקה מתקדמת, מבטא מתגלגל וזר קוצים ריחני.
מלחמה, שלג והפרטה
את האוטופיה הקוסמית, הפרה שאגת הסירנה. בשבת מנומנמת אחת, באוקטובר 1973, התעוררו אנשי הקיבוץ משני בומים על-קוליים. הסורים תקפו. הגברים נקראו בצו גיוס למלחמה, הילדים והנשים עלו בלב כבד על האוטובוס ונסעו לעין חרוד. רק אבנר ושלומיקו נשארו לשמור על שדות הכותנה ולול ההודים, כשבידם מכשיר קשר ואקדח. בין קולות הפגזים, הם ישנו, אכלו והסתובבו באזור.
בחורף 1991, נערם שלג בגובה מטר, לראשונה מזה 20 שנה. ארבעה ימים היה המקום במצור נסיעות והילדים, שבתי הספר (“קדמת כנרת” ו”בית ירח”) המשיכו בשגרה בלעדיהם, חגגו את החופש הבלתי צפוי בהקמת איגלו ואנשי שלג.
בתחילת שנות ה-2000, אנשי המשק החליטו לעבור תהליך הפרטה, ששינה את פני הקיבוץ. לכל אחד משכורת, לכל אחד רכב, לכל אחד הזכות להתקדם ולהתפתח, אבל על דבר אחד לא ויתרו במבוא חמה – על החברות. חוגגים יחדיו מראש השנה ועד שבועות, ערֵבים אחד לשנייה, פותחים את השערים ומקבלים חברים חדשים לקהילה, מוסיפים כל הזמן עוד נדבך בקירות הבית.
במבוא חמה, מי שהצליח לעמוד איתן מול השרקייה, יצליח לזקוף ראש גם מול רוחות השינוי, כי במבוא חמה הרוח החזקה ביותר שנושבת, היא זו שבפנים.
מרחיבים
קיבוץ מבוא חמה של 2017 מורכב מכ-150 בתי אב, 50 מתוכם מתגוררים בהרחבה הקהילתית, שממוקמת בחלקו הצפוני של הקיבוץ. על אף שרוב המשפחות בהרחבה הצפונית אינן חברות באגש”ח, הן התקבלו בחיבוק חם על ידי ותיקי הקיבוץ והפכו לשותפות מלאות לדרך. הן חלק בלתי נפרד מהמארג הקהילתי ומשלל הפעילויות החברתיות והחינוכיות, הכוללות מסגרות מהגיל הרך ועד צבא ואירועי תרבות מגוונים.
בעקבות ההצלחה של הקליטה הקהילתית, נוסף בימים אלה נדבך נוסף בדמות קליטת משפחות חדשות לחברות מלאה בקיבוץ. המשפחות מיועדות להתגורר בשכונה חדשה בחלקו הדרומי של הקיבוץ, על קצה המצוק. חלקן משפחות של בני הקיבוץ וחלקן משפחות חיצוניות, שעבורן מבוא חמה יהיה הבית. השכונה, שבשלב הראשון תמנה 28 בתים שייבנו בבנייה מרוכזת, תהיה המשך טבעי לחלקו הוותיק של הקיבוץ ותשמר את ערכי הקיבוץ: צניעות, שותפות, חופש וערבות הדדית.
