למה האיש העשיר בעולם רוצה להטיס את המחשבים שלנו לחלל? כשמאסק משרטט חזון, השוק מקשיב ומיליארדים של דולרים זזים ממקום למקום
בשבועות האחרונים, קיבלתי לא מעט פניות מקוראים שביקשו לעשות קצת סדר בבלגן הטכנולוגי שמשתלט לנו על החדשות. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לקורא יואל (JOE) שיינפלד, שחידד עבורי את נושא הכתבה של השבוע.
אילון מאסק הוא לא סתם עוד מיליארדר שיושב על יאכטה. הוא האיש שבונה בפועל את הכבישים של המחר. החברות שלו בונות את הטילים, את המכוניות החשמליות ואת הלוויינים שמספקים אינטרנט לעולם. כשהוא משרטט חזון, השוק מקשיב ומיליארדים של דולרים זזים ממקום למקום. ההחלטות האלו מגיעות בסוף לכיס שלנו, לפנסיה שלנו ולעולם שבו יחיו הנכדים שלנו.
לאחרונה, מאסק התיישב לריאיון נדיר בכנס הכלכלי בדאבוס, מול לארי פינק, מנכ"ל חברת ההשקעות הגדולה בעולם. הוא פרס שם תכנית עבודה לשנים הקרובות. הנה העיקר של מה שהוא אמר שם, בשפה של בני אדם, ויותר חשוב – למה צריך לקחת את הדברים שלו בעירבון מוגבל.
המחשב שעוקף את האדם
מאסק זרק פצצה כשאמר שעד סוף השנה הזו, או לכל המאוחר בשנה הבאה, הבינה המלאכותית תהיה חכמה יותר מכל אדם בודד על פני כדור הארץ. עד שנת 2030, לטענתו, המחשבים יהיו חכמים יותר מכל האנושות גם יחד. תחשבו על יועץ שקרא את כל הספרים שנכתבו אי פעם ויכול לשלוף כל נתון בשנייה.
אבל כאן אנחנו חייבים להיות פרקליטי "השטן". אינטליגנציה היא לא רק יכולת חישוב מהירה. מחשב יכול לפתור משוואה מסובכת בשבריר של שנייה, אבל הוא לא מבין מה זה מוסַר, הוא לא מבין מה זה רגש ואין לו את שכל הישר של חקלאי ותיק. כוח עיבוד עצום הוא כלי עבודה נהדר, אבל הוא רחוק מלהחליף את החוכמה האנושית העמוקה.
משבר החשמל והמעבר לחלל
נקודה מרתקת נוספת שמאסק העלה היא בעיית החשמל. הבינה המלאכותית מתפתחת כל כך מהר, שהיא צריכה כמויות אדירות של אנרגיה. לפי מאסק, קצב ייצור השבבים עולה על קצב ייצור החשמל בעולם. הפתרון שלו? להוציא את חוות השרתים – אותם מחסני ענק מלאים במחשבים – מחוץ לכדור הארץ, אל החלל.
בחלל, יש שמש 24 שעות ביממה ויש קור טבעי שעוזר לקרר את המכשירים בלי צורך במזגנים עצומים. זה נשמע גאוני.
אבל המציאות מורכבת בהרבה. לשגר מחשבים רגישים לחלל עם טילים זה סיכון כלכלי אדיר. מה קורה כששרת אחד מתקלקל? למטה בכדור הארץ, טכנאי נכנס לחדר ומחליף חלק בעשר דקות. בחלל, נצטרך להוציא משימת תיקון במיליוני דולרים. בנוסף, הזמן שלוקח למידע לרדת מהחלל אלינו עלול להפוך את המערכות האלו לאטיות מדי עבור שימוש יום-יומי.
להוזיל את הטיסות לחלל
כדי שחזון השרתים בחלל יעבוד, מאסק צריך להוזיל את הטיסות. הוא מסביר שהיום, לטוס לחלל זה כמו לקנות מטוס נוסעים – לטוס פעם אחת לטבריה ואז לזרוק את המטוס לפח. זה בזבוז עצום. הפתרון של החברה שלו, "ספייס-אקס", הוא לבנות את חללית ה"סטארשיפ" – חללית שחוזרת בשלמותה לכדור הארץ וניתנת לשימוש חוזר. זה אמור להוזיל את העלויות פי 100.
כאן שוב נכנס שיקול הדעת העסקי והביקורתי. תעשיית החלל רצופה בתאונות, בעיכובים ובתקציבים שחורגים במאות אחוזים. להבטיח טיסות שגרתיות וזולות לחלל זה יפה למצגות של משקיעים, אבל עד שלא נראה את זה עובד בצורה חלקה כמו אוטובוס, זה נשאר בגדר חלום רחוק.
חיי נצח וזקנה
מאסק נשאל על הארכת חיים. הוא מאמין שהזקנה היא פשוט כשל הנדסי. התאים שלנו מזדקנים באותו קצב – אין לנו יד אחת צעירה ורגל אחת זקנה. זה אומר שיש שעון ביולוגי פנימי שמנהל את הכול, ואם יש שעון, אפשר לעצור אותו, או להחזיר אותו אחורה.
עם זאת, מאסק עצמו מודה שמוות הוא דבר הכרחי לחברה. אם אנשים יחיו לנצח, החברה שלנו תקפא במקום. רעיונות ישנים לא יתחלפו לעולם ואנשים צעירים לא יקבלו הזדמנות להוביל. חיי נצח נשמעים כמו הבטחה קסומה, אבל הם עלולים ליצור חברה נוקשה ומקובעת.
למות על מאדים
בסופו של דבר, המטרה הגדולה של מאסק היא להפוך את האנושות לזן שחי על כמה כוכבים. הוא אפילו אמר שהוא רוצה לסיים את חייו על מאדים, "רק לא בהתרסקות". הוא טוען שאנחנו חייבים גיבוי לאנושות, למקרה של אסון על כדור הארץ.
אבל בואו נהיה מציאותיים. מאדים הוא כוכב קר, מת ונטול חמצן. במקום להשקיע מאות מיליארדים בניסיון לברוח לשם, אולי עדיף להשקיע את הכסף הזה בתיקון הבעיות שיש לנו פה בבית? קל יותר למכור חלום רחוק, מאשר להתמודד עם המציאות האפורה של כדור הארץ.
מאסק סיכם את הריאיון בכך שעדיף להיות אופטימי וטועה מאשר פסימי וצודק. זו גישה עסקית שמצליחה לגייס המון כסף, אבל כאנשים בוגרים, שקוראים את המפה, אנחנו חייבים להפריד בין החזון הנוצץ לבין המציאות. הטכנולוגיה תתקדם, אבל כנראה בקצב הרבה יותר שקול ואיטי ממה שמוכרים לנו.
שבת שלום
