שהם בן הרוש ז”ל שגדל ונקבר בחיספין כבן הגולן, לחם בסיירת פלחה”ן הנח”ל ונפצע קשה ביום שבת בבוקר. בן 20 היה במותו
שהם חי ונשם את הגולן. נראה היה שמי שפוגש אותו ישר מתחבר אל החיוך הענק שלו והלב שפעם בקצב אחיד עם כל הסביבה שלו. שהם אהב את הגולן, הנחלים זרמו כמו הדם בוורידים שלו, המרבדים הירוקים בפריחה כצבע העיניים שלו והניצוץ שבורק בעיניו אחרי הגשם הראשון. שהם העלה לרגל אנשים שמעולם לא חוו את רמת הגולן ודאג שירגישו אותה כמעט כמוהו, שיגשו לכל מעיין ונביעה עם לב רוטט משמחה ונמלולים בכפות הרגליים לקראת הקפיצה לקור המים שמחייה אותו, רביצה על הבוץ החם אל מול השמש שהסתנוורה מהחיוך והיופי שלו.
לאחר 20 יום של מלחמה רפואית, בביה”ח הדסה עין כרם, שאליו פונה לאחר שנפצע בכרם שלום, שהם שלנו החזיר את גופו לאדמה והשאיר אחריו את שובלי האור והנשמה, שנגעו בכל אחד ואחת מאתנו. חבריו לצוות מספרים לנו כמה הוא היה גיבור, כמה הוא דאג לכולם וגם כשלחם בקושי גדול, הוא שמר על החיוך המסנוור כדי להרים את הסביבה שלו.
אולי ראיתם אותו בתחנה עוצר טרמפים, אולי ראיתם אותו במעיין עם בירה ובמבה, אולי הוא עבר לידכם בסופר עם ערמות של בשר ל”על האש”, אולי הוא סתם ישב לידכם כשהוא ראה שאתם לבד. שהם ראה. שהם נכח.
בבמה זו, רציתי להגיד בשם כל המשפחה תודה רבה.
תודה רבה לכם שראיתם אותו. שנכחתם ברגעיו האחרונים ועמדתם מאחורינו כשכל עולמנו התפורר. תודה על התפילות ועל הזימונים והמאכלים, תודה על כל פעם שאתם אומרים את שמו וממשיכים להנציח אותו. תודה על הכוח שהגיע מכן ומכם ברגעים שכל כוחותינו אזלו.
תודה מיוחדת לכל המארגנים והמשתתפים, לשרשרת האנושית של דגלי ישראל מטקס ההספדים לטקס הקבורה, הרגשנו אתכם. כאבנו אתכם. התחזקנו אתכם.
מי ייתן ולא ייכתבו או יפורסמו פה עוד ילדי אור שאנשי החושך רצחו באכזריות רבה.
התשובה שלנו היא להרבות באור וטוב בעולם ולהוכיח לכולם שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
בתודה, המשפחה
