היא מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית. עבדה בחינוך בגולן ובטבריה. בשבת, קוראים "מקור ראשון", אבל גם "הארץ". האורחת שלנו לשבת היא נורית טורנהיים, מאבנ"י אית"ן
קצת על עצמך
"נורית טורנהיים (נאמן), נשואה לעקיבא, שעוסק בתחומי ההייטק ועובד בשנים האחרונות בחברה בהרצליה, אבל את רוב זמנו מבלה בעבודה מרחוק, בעיקר ב'האבזלת' ועוסק בעשייה ציבורית נרחבת בגולן, בתחומי ההייטק ובכלל. שנינו ילידי הגולן ומאוד מחוברים לעשייה הקהילתית במרחב.
"יש לנו ארבעה ילדים – יובל שסיים כיתה י"ב בישיבה התיכונית בחיספין, זיו סיימה כיתה י' באולפנית בטבריה ושני הצעירים, מיה ושיר, לומדים בבית החינוך 'מעיינות', שעובר בימים אלה למשכנו החדש באבנ"י אית"ן".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי באבנ"י אית"ן, שהיה מושב עובדים קטנטן, שרוב אנשיו עסקו בחקלאות. גם אבי עוסק בחקלאות, עד היום. אמי עבדה בבית הספר 'גולן' והייתה מחלוצות העשייה בתחומי החינוך המיוחד בגולן. אני מרגישה שעד היום, אני הולכת לאורם וגם מתייעצת אתם המון – אחרי הכול, הם גרים בשכנות אליי ונהנים מחברתם של הנכדים ברמה היום-יומית".
מגורים
"אבנ"י אית"ן.
"התחלנו את חיינו המשותפים בירושלים, שם למדנו ונולדו לנו שני ילדים. כשעברנו לגולן, הציעו לנו לעבור לרילוקיישן באיטליה ולקחנו את ההצעה בשתי ידיים. כך שמצאנו את עצמנו עם שני ילדים צעירים בעיר הגדולה מילאנו, באיטליה. גרנו שם שנתיים ומאוד נהנינו, לצד ההתמודדות עם המרחק וקשיי השפה וההגירה. אני למדתי שם איטלקית ואמנות ועקיבא עבד קשה מאוד. בין לבין, חרשנו את איטליה ואת אירופה בכלל וצברנו חוויות שמלוות אותנו עד היום. לאחר שחזרנו, התחלנו בבניית הבית בו אנו גרים עד היום באבנ"י אית"ן ומגדלים כאן משפחה יפהפייה".
עיסוק
"מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית.
"מרגע שחזרנו לגולן, ביקשתי מבינה פבזנר, המנהלת המיתולוגית של בית הספר 'שורשים', להצטרף להקמה של בית הספר ששילב אוכלוסייה דתית וחילונית וכל מי שעל הרצף. בעיניי, זו הייתה התגשמות של חזון שחיינו לאורו בגולן במשך שנים רבות, עוד מאז המאבק על ההתיישבות בגולן, בזמן ממשלת רבין וכמובן, אחרי הרצח.
"לא היה אכפת לי התפקיד ואכן בינה קיבלה אותי בזרועות פתוחות והתחלתי בתפקידי הוראה שונים. חינכתי והובלתי כמה כיתות, עד שהבנתי שאני רוצה לחזור לתחום הטיפולי. במקביל, בית הספר עבר שינוי מהותי ונהפך להיות בית ספר מכיל – מרחב בו יש הבנה שהילדים והאנשים שנכנסים בשעריו, לכולם יש צרכים מיוחדים ובית הספר מנסה לתת את המענה המדויק ולהביא לידי ביטוי את החוזקות ולעזור ולתמוך במקום שיש בו קושי.
"במקביל ללידת בני הצעיר, שיר, שאובחן עם לקות שמיעה, הבנתי שאני רוצה להיות חלק מהחזון ופעלתי רבות ליצירת השינוי שאנחנו עוד בתהליך של הבנה ודיוק איך מייצרים אותו. קיבלתי על עצמי גם את תפקיד ריכוז הקהילה, שמחברת את ההורים לחזון הבית-ספרי. במקביל, עבדתי בעוד בתי ספר וגנים בגולן ובטבריה ואני עושה סטאז' בתחנה לבריאות הנפש, בעמק הירדן. השנה, אהיה בשנת שבתון ורוצה להתמקד בפיתוח הקליניקה החמודה שלי, שמשוועת למפגשים משמעותיים עם ילדים, נוער ובוגרים".
איך נראה יום שישי שלך?
"אני מקפידה מאוד לסיים את הבישולים והניקיונות, בעזרת הילדים, כבר ביום חמישי, כך שיום שישי מוקדש למנוחה. בילוי מוקדם בבית קפה וקניות אחרונות לשבת. אנחנו מקפידים לקנות את עיתון 'הארץ' שיש רק בחנויות הספרים במעגל הרחוק, שישב בבית לצד העיתון 'מקור ראשון' שאנחנו מנויים עליו – ונראה לי שזה מלמד המון על השיח הפתוח, המגוון והמעמיק שאנחנו מנסים לייצר בבית".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"אנחנו מאוד אוהבים להכין סלמון במעשנה הביתית, שיוצא לשולחן ממש לפני שבת. בשבת בבוקר, אנחנו אוהבים לאכול בשר, כיאה למשפחה שמקורותיה בברזיל והתוספות הן רק תוספות".
מאכל אהוב
"אני תמיד אומרת לילדים שאני הכי אוהבת שמישהו אחר חותך לי סלט וזה נכון לגבי אוכל בכלל. אני מאוד אוהבת שמפנקים אותי ואני אוהבת לטעום אוכל שאני לא מכירה".
זיכרון ילדות משמעותי
"הילדות בגולן הייתה קסומה. יש לי המון זיכרונות שצפים בשבילים שאני הולכת בהם גם היום. התקופה שהכי השפיעה עליי הייתה תקופת המאבק, שקדמה לרצח רבין. אני זוכרת את תחושת הבהילות והדחיפות בעשייה וגם המון כיף בפגישות עם נוער מכל הגולן. זכורה לי במיוחד נסיעה לתל אביב לחלוקה של שלטי 'העם עם הגולן'. עכבר הכפר מגיע לעיר הגדולה…".
המלצה על ספר
"אני אוהבת מאוד לקרוא ספרים שיש בהם אלמנטים פסיכולוגיים. לאחרונה, קראתי את הספר 'דוקטור בואי אצלי', של מירה מגן ומאוד נהניתי ממנו. בספר, המטפלת היא בעצם רופאה שמקבלת חולים אונקולוגיים, אבל הדינמיקה המשפחתית בספר מרתקת".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"הכי הייתי רוצה לפגוש את החברים ששירתי אתם בצבא. שירתי בתפקיד מאוד מעניין בחיל האוויר, ביב"א במירון והיינו חבורה של צעירים ש'תקועים' על פסגת ההר הכי יפה בארץ, יום ולילה. לא נשארתי בקשר עם כמעט אף אחד מהם והשנה האחרונה גרמה לי לחשוב הרבה על התקופה ההיא שלפני היציאה מלבנון, וקצת אחריה, שהייתה משמעותית מאוד. אולי זה עוד יקרה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אני מאוד אוהבת לישון בצוהריים וכשיש לי אפשרות, אני מנצלת אותה. חוץ מזה, אני אוהבת לטייל, לכתוב, לצייר ולנגן. עכשיו, כשאני יוצאת לשנת שבתון, אני מתכוונת לחזור לתחביבים שלי".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"רוב המלחמה הייתי בתפקיד המטפלת וזה מאוד עזר לי גם ברמה האישית. גם הידע שצברתי על התמודדות עם טראומה וגם הצורך של אנשים שישמעו אותם, לקבל עצה והכוונה, עזרו גם לי להיות ממוקדת ויעילה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"להישאר עסוקה ולא להפסיק ללמוד. אני כל הזמן לומדת וקוראת ומרגישה שזה ממלא אותי ברמה המקצועית והאישית".
מהו החלום שלך?
"בגלל שהרבה אנשים פונים אליי, בבקשה להתאמה למטפל עבורם, או עבור הילד שלהם, החלום שלי הוא להקים מרכז שיהיו בו מספר חדרי קליניקות להשכרה, עם מטפלים מעולים ומוסמכים, שיש לנו בגולן בשפע, שיתנו את המענה הנפשי המותאם לכל אחד".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"אני אוהבת מאוד את הקצב של הגולן, שאין את הריצה שיש בעיר הגדולה (כשאני מתגעגעת לפיח, אני קופצת לירושלים, או לתל אביב, לחופשה), שהילדים שלי מסתובבים חופשי ואני לא צריכה לדאוג יותר מדי ולרוב, את מזג האוויר".
מה את מאחלת לעצמך?
"'שלומי כשלום עמי', כתב חיים גורי. אני מאחלת לעצמי שיהיה שקט וביטחון, שיחזרו כל החטופים והחיילים יחזרו הביתה בשלום ושתסתיים המלחמה. אמן!".
