הקריאה יכולה להגיע בכל שעה ובכל יום. למשל, 02:00 בלילה, למשל, בדיוק כשיושבים לארוחת חג. יחידת חילוץ גולן, משפחת מלאכי ישע, עוזבים הכול… ובאים
מאת: דוברות יחידת חילוץ
הרגשת לכידות, וגאוות יחידה מאפיינים את יחידת חילוץ גולן, מאז הקמתה לפני למעלה משלושים שנה, ועד היום. למרות שאופי הפעילות השתנה מעט, עם התקדמות הטכנולוגיה והכנסת נהלים ותקן, ולמרות ההרכב האנושי שמטבע הדברים מתחלף מעט עם השנים, נראה שהרגשת המשפחתיות עם הדבקות במשימה ושאיפה להתמקצעות, מצליחים להישמר.
כדי לברר זאת שוחחנו עם כמה דמויות בולטות מעברה של היחידה, בדיוק על הנקודות הללו:
דדי גופר, שנושא כבר שנים רבות בתפקידים שונים במועצה, מספר שהחילוצים הנפוצים ביותר באותה תקופה היו מטיילים שאיבדו את דרכם ונכנסו למצוקת מים. רבים מהם היו צעירים מהציבור החרדי ולכן הוחלט לעשות פעילות הסברה בישיבות. “ביקרנו בישיבות וגם הזמנו כתבים מהעיתונות החרדית ליום חשיפה, פה בגולן“.
דדי מתגעגע לשני דברים: להתכנסות המחלצים לפני החילוץ, עם האדרנלין הגבוה, ולהתכנסות “סגירת אירוע“, בסוף החילוץ. לאחווה שהיתה שם בלי קשר לגיל, או מגזר. זאת, למרות שפעמים רבות מגיעה הקריאה לחילוץ בזמן שלא נוח לשמוט בו הכול ולצאת ובכל זאת… באים.
כמה שנים אחר כך, עיתון חרדי הכין כתבה על החילוצים וביקש סיפורים והסיפור הזה התפרסם. במוצאי השבת, צלצל הטלפון אצלו בבית ועל הקו הייתה אותה נערה, שבעקבות הכתבה נחשפה לשם המחלץ שלה וכך ידעה את מי לחפש ולמי להודות
על אף שהשתתף בהמון חילוצים, יש חילוץ אחד שזכור לו היטב, שהתחיל בטלפון מנערה שהוכשה מנחש, בנחל יהודייה. הקשר אתה היה בעייתי, אז לקח זמן לחפש אותה ובינתיים, יצאה בקשה למסוק. בתזמון מופלא, הגיע המסוק ברגע ששמוליק מצא את הנערה. ברגע האחרון, הצליחו לייצב אותה והיא ניצלה. כמה שנים אחר כך, עיתון חרדי הכין כתבה על החילוצים וביקש סיפורים והסיפור הזה התפרסם. במוצאי השבת, צלצל הטלפון אצלו בבית ועל הקו הייתה אותה נערה, שבעקבות הכתבה נחשפה לשם המחלץ שלה וכך ידעה את מי לחפש ולמי להודות.
“קשה לדמיין“, אומר דדי, “כמה שעות שבועיות משקיע מחלץ במשך השנה ביחידת החילוץ וכל זאת, בהתנדבות מלאה. אנשים טובים, אחד אחד“.
געגועים לפעם
גם אלי יוסף, שבאמתחתו שנים רבות של פעילות ציבורית בנושא הביטחון, שיתף אותנו שהחילוצים הכי נפוצים בזמנו היו בשל חוסר זהירות, ידעו שבעייתי ובכל זאת. חושך, מים, נפילות… הכול.
הוא הכי מתגעגע ליחידת החילוץ של פעם, להרגשה המשפחתית, לתקופה שכולם עשו הכול ולא חילקו להתמחויות.
זיכרון אחד שנצרב בו הוא חילוץ של בחורה שקפצה ביהודייה ונפגעה בגב. בגלל הפגיעה הרגישה הזאת, קיבלו החלטה להזמין מסוק. המסוק הוריד מחלץ בלי קסדה, התקלה השנייה שלו הייתה שאחרי שהכניס את הפצועה לאלונקה, כשחיבר אותה לכבל של המסוק, לא רתם את עצמו והאלונקה התחילה לעלות כשהוא נאחז בה בידיו. הוא לא הצליח להחזיק עד למעלה ונפל… ואז צריך היה לחלץ גם אותו. הוא החלים בסוף.
אפשר היה לשבת אתם עוד שעות ולשמוע את הסיפורים הללו, שהמשותף להם הוא אנשים טובים שבאים לעזור לאנשים שאינם מכירים. בכל מקרה, אם חלילה נקלעתם לצרה, חייגו 100 והמלאכים בכתום יבואו לחלץ.
