גלעד הילמן מכהן בשנתיים האחרונות כמנכ”ל המועצה האזורית גולן. לרגל ראש השנה ותחילתה של שנת תשפ”ד, נפגשנו לריאיון לא-שגרתי מבחינת ההיקף, התוכן ובעיקר האיש שמעדיף לרוב להישאר מאחורי הקלעים 

איתמר מור

כשגלעד הילמן, מנכ”ל המועצה, מתחיל לענות על השאלות היותר אישיות בריאיון שלפניכם, הוא זז בחוסר נוחות בכיסאו. השטף וההתלהבות שמאפיינים את דיבורו, בעת שהוא מספר על המועצה ועל פעילותו של אגף כזה או מחלקה אחרת, מתחלפים בקול שקט ומילים מדודות.

הוא גם טרח להדגיש, עוד בתחילתה של השיחה, כי מבחינתו המטרה העיקרית בריאיון היא להנגיש מידע לציבור ולשתף אותו בעבודת המועצה. ציבור, כפי שיאמר בהמשך, שלא תמיד מודע לכל הפרטים והאילוצים הכרוכים בבירוקרטיה של ניהול רשות מקומית בישראל; מה שיוצר לא פעם דיסאינפורמציה ולעתים גם תסכולים.

“אני מניח שאינני מחדש דבר לאיש, כשאני מודה שבמגזר הציבורי לא הכול פועל חלק, או בקצב שהיינו רוצים”, הוא אומר.  

“גם כשדברים משתנים ומשתפרים, קשה הרבה יותר לשנות את הדימוי הציבורי שיש לאנשים ביחס לעובדי ציבור. עובדי המועצה זוכים להרבה פירגונים, אבל השגרה מורכבת גם מביקורת. לעתים יש גם אמירות קשות, שלצערי לעיתים מכוונות כלפיהם. השכן הנחמד שאומר לך שלום בגינה אחר הצהריים, כשאתם נפגשים עם הילדים, הוא זה שמביע את תסכולו דרך המקלדת וברשתות החברתיות. 

“אני לא מכיר עובדת או עובד במועצה שהגיעו לעבוד בה בגלל ‘התנאים והמשכורת הגבוהה’. לא ניכנס עכשיו לנבכי תלוש השכר. אסתפק בלומר שמי שבא וגם נשאר, עושה זאת רק בגלל תחושת שליחות ורצון לעסוק בצרכי ציבור. זה נשמע בומבסטי, אבל זה ככה. רוב עובדי המועצה זמינים לכל עניין גם אחרי שעות העבודה. במועצה כמו שלנו, כזו שמשתרעת על שטח עצום, באזור ספר, אין אופציה אחרת.

“התברכנו בעובדים ומנהלים מצוינים, שעובדים קשה מאוד בתנאים בלתי אפשריים, על מנת לתת מענה ושירות לתושבים. עובדי המועצה נדרשים לעבוד תחת נהלים, דרישות ופיקוח של החוק. מאידך, הם נמצאים תחת לחצים ודרישות המגיעים מהציבור. אני מודה שלא תמיד אפשר לתת מענה לכל סוגייה. לפעמים בגלל סיבות טכניות. לעתים, בגלל שיקולי מערכת שהציבור לא תמיד ער להם. 

“ביישובי המועצה האזורית גולן, חיים כיום כ-20 אלף איש. זה שכונה בחולון, לשם השוואה. התמיכות שהמועצה זוכה להם מהממשלה תואמות למספר הזה, ללא כל התחשבות בעובדה שאותם 20 אלף איש מפוזרים על תא שטח שאורכו כמו המרחק מאשדוד לחדרה. פערים כאלה מייצרים באופן מתבקש בעיות ואתגרים בלי סוף, ועובדי המועצה הם אלו שהכל מתנקז אליהם: הבקשות, הקשיים ולעתים, גם התסכולים״.

ילד גולן

גלעד נולד וגדל בנוב והתחנך במערכות החינוך של הגולן. את שירותו הצבאי עשה כלוחם וחובש בגדוד 50 של הנח”ל, בתקופת האינתיפאדה השנייה ומבצע “חומת מגן”. הוא נשוי לשרון בן יצחק, בת אבנ”י אית”ן, שהביאה את שניהם לקבוע את ביתם במושב ילדותה, בו הם מתגוררים גם כיום. שרון היא קלינאית תקשורת, המנהלת את צוות קלינאיות התקשורת של “כללית” בצפת, לצד עיסוק במקצוע באופן פרטי. 

לגלעד ושרון שלושה ילדים: רותם בת 10, שקד בן 8 וכרם בת שנה. 

גלעד, בעל תואר ראשון ושני בכלכלה וניהול. את דרכו המקצועית החל כעוזר חשב ב”אלקטרה מיזוג אוויר”. הוא עבד במשך מספר שנים גם במשרד רו”ח “ברית פיקוח”. בהמשך, מצא עצמו מגיע לתפקיד מנהל כספים וחבר הנהלה במכללת “אוהלו”. גלעד היה שותף מרכזי במהלכי האיחוד בין מכללת “תל-חי” ו”אוהלו” וחבר בצוות ההיגוי שהשלים את התהליך ואף ניהל את התקציב המאוחד של שני המוסדות בשנה הראשונה לאיחוד. באותה תקופה, פחות או יותר, הגיעה אליו ההצעה לבוא לכהן כמנכ”ל המועצה. 

״מבחינתי זו הייתה הזדמנות נדירה להימצא בנקודת השפעה בתחום קרוב ללבי: הבית והגולן. והשאר היסטוריה״. 

איך חווית את הילדות שלך בגולן של אז?

״ילדות בגולן של שנות ה-80′ וה-90′ לקוחה מארץ האגדות. אני בן בכור לשבעה אחים ואחיות, שבנוסף להם גדלה אתנו אחות נוספת שהייתה באומנה, שעד היום היא חלק מהמשפחה. כל האחים והאחיות, למעט אחד, מתגוררים בגולן, או נמצאים בשלבי בניית בית בגולן. הבחירה של כולנו לחזור לפה, מסבירה איזו ילדות חווינו. ילדות של טיולים אין-סופיים, רכיבה על סוסים, עבודה ברפת של אבא והמון חברי ילדות שהיו כמו אחים. 

“ילדות בגולן זה לגדול בתחושת חיים של ביטחון מוחלט, לצד תמימות, שהיום אני מבין שהעניקה לנו מוגנוּת. חיינו בתוך בועה, או יותר נכון חממה, שלמעט התראות נדירות על ‘חתול גימל’, בגלל פרה מבולבלת שעלתה על מוקש, התאפיינה בשלווה מוחלטת. אומנם חיינו בצניעות ולא הכרנו הרבה ממנעמי החיים, אבל גם לא הרגשנו שחסר לנו משהו.

“ביציאה לצבא ולחיים, נפתחות לך העיניים. אתה נפגש עם דברים שמעירים אותך מהתמימות. קצב החיים משתנה ומחייב הסתגלות. כך, למשל, בתקופת לימודי התואר הראשון, גרנו כזוג צעיר בשכונת התקווה בתל אביב, בדירה של סבתא שלי. שם, באמת פגשנו את כל עם ישראל. זאת הייתה חוויה מופלאה שגרמה לנו שלא להפסיק להשתאות. אבל אני גם זוכר בצורה חזקה את ההמתנה הבלתי פוסקת לסוף השבוע, פחות בגלל המנוחה ויותר בגלל החזרה לגולן. לא צריך כף יד אחת בכדי לספור את מספר הפעמים בהם נשארנו בתל אביב בסוף שבוע, במהלך שנות הלימודים.

“החזרה לגולן, מיד עם סיום הלימודים, הייתה עוצמתית. כמו לחזור לנשום, אחרי שלוש שנים של עצירת נשימה. עד היום, בכל פעם שאני עובר את צמח, או את גשר בנות יעקב, אני מרגיש פיסית איך קצב הלב יורד והרגיעה מורגשת”.

השירות לתושב מעל לכול 

אתה משלים שנתיים בתפקיד מנכ”ל המועצה. לאילו מסקנות הגעת בתקופה הזו אל מול התכנונים שהיו לך בתחילת הדרך?

“כשנכנסתי לתפקידי, החלטתי למפות את כלל המשימות של המנכ״ל לשלושה מישורים: ממשלה, תושבים ועובדי המועצה. בתחילת הדרך, החלטתי להקדיש חלק גדול מהזמן לעבודה פנימה, בתוך המועצה והעובדים. הסיבה לכך פשוטה: המועצה לא תוכל לתת מענה הולם לתושבים ולעבוד עם גורמי ממשל בצורה טובה, אם לא נדייק תהליכים ושיטות עבודה.
“אני, יחד עם צוות ממנהלי האגפים, סימנו שלושה תהליכים ארגוניים שהמועצה, לתפיסתי, צריכה לעבור: שינוי בתפיסת השירות, ‏שדרוג המערך הדיגיטלי ושיפור השפה התקשורתית. לשלושת התהליכים הללו תכלית אחת: לתת לתושבי הגולן שירות ברמה גבוהה, לצד נגישות ושקיפות.
“בתפיסתי, המועצה היא כמו ארגז כלי עבודה. הכלים מאפשרים לתת שירות לתושבים. ‘ארגז הכלים’ שלנו, מגוון ומורכב מעובדות ועובדים מסורים, וועדות שונות, תקציבים, קשרי ממשל, תוכניות, נהלים ועוד. במילים אחרות: ‘המועצה’ איננה תכלית בפני עצמה, אלא ארגון תפעולי שמעניק שירות לתושבים וליישובים באמצעות הכלים העומדים לרשותו.
“ערכנו מספר שינויים במבנה הארגוני של המועצה, במטרה להנגיש בצורה קלה ויעילה יותר את השירות לציבור. חילקנו תחומי אחריות ואין ספק שהמועצה נמצאת כיום בשלב מתקדם מאוד בתהליך שינוי ושיפור השירות. אנחנו עושים זאת בליווי מקצועי של יועצת ארגונית בעלת ניסיון רב בהקמת יחידות שירות ומוקדים עירוניים.
“בחרתי גם מספר תהליכים רוחביים, שאותם ביקשתי לשנות ולשפר. בין היתר, החלפנו את מערכת ניהול הלקוחות של המועצה, דרכה אנו מקבלים ומטפלים בפניות. הכנסנו את האפליקציה החדשה  ‘גולנית’ ופתחנו ערוץ תקשורת ישיר למועצה באמצעות וואטסאפ. לאחרונה, סיימנו גם את שדרוג מערך המחשוב של המועצה, בין היתר על מנת לאפשר שימוש בכלי השירות החדשים שהוטמעו.
“יש עבודה רבה עוד לפנינו. בינתיים משמח לראות ולהרגיש איך השינוי מחלחל לעובדי המועצה. לראות את ניצני השיפור ולקבל תגובות חיוביות מתושבים”.

מהו תפקידה של המועצה בתפיסתך? 

“בתפיסתי תפקיד המועצה הוא לקחת 100% אחריות על כל מה שקורה במרחב הגולן, כולל במקרים בהם המועצה איננה בעלת סמכות. כמו למשל הפסקות חשמל או בעיות בתשתיות תקשורת. זוהי תפיסתי והיא מכתיבה את אופי העבודה של המועצה, במסגרתה יש לדאוג שהגולן וצרכיו יהיו כל העת על שולחנה של הממשלה. זה אומר לדאוג שהגופים הממשלתיים השונים יעבדו בשביל יישובי ותושבי הגולן. זה אומר להיות נגישים לכל מי שצריך אותנו ולהוות כתובת נגישה.
“עובדי המועצה עוסקים בכל תחומי החיים, כל הזמן. אין רגע שבו אין מה לעשות במועצה. זהו מערך מופלא ונפלה בחלקי הזכות לנהל אותו. להיות שם בשביל העובדים, לצד דאגה לתושבים והיישובים”.

כמו לנהל מדינה קטנה

מהו האתגר העיקרי שיש לך כמנכ”ל מועצה כמו זו שלנו?

“אין ספק שהאתגר, בה”א הידיעה, קשור להיקף השטח המטורף של הגולן, שמשתרע על מרחב גיאוגרפי עצום הכולל יותר מ- 1.2 מיליון דונם. אנחנו מדברים על תא שטח המהווה חמישה וחצי אחוזים מכלל שטחה של מדינת ישראל. כפי שכבר הזכרתי, מדובר על שווה גודל למרחק שבין חדרה לאשדוד. בתוך השטח הזה, ישנם 27 אלף דונם של התיישבות, 102 אלף דונם של חקלאות, 535 אלף דונם של מרעה, 2,000 דונם של תיירות, 227 אלף דונם של שמורות טבע, 40 אלף דונם ממוקשים ועוד 423 אלף דונם של שטחי אש. מבחינה מספרית, כמות התושבים הגרים בגולן, מחשיבים אותנו כמועצה אזורית קטנה יחסית. מבחינת היקף השטח, ניהול מרחב כמו הגולן דומה לניהול של מדינה קטנה. 

“קח למשל את הרובד התפעולי. יש לנו 33 יישובים, שמפוזרים במרחקים גדולים זה מזה. הנתון הזה לבדו הופך כמעט כל אספקט למסובך ויקר; בין אם מדובר בפינוי אשפה, או בהסעות לבתי ספר. תוסיף לכל זה הקמה של מוסדות ציבור בפיזור מספק, קיום חוגים, תחזוקה ועוד. אלו הדברים שמאתגרים אותנו ללא הפסקה, מה שמחייב למפות כל העת את האפשרויות הקיימות בכדי לעשות דברים ביעילות ובמקצועיות.

“תחום נוסף, שבשנים האחרונות מצריך מהמועצה משאבים משמעותיים, שבעבר לא נדרשו, קשור באוכלוסיית הוותיקים. אוכלוסיית הגולן התאפיינה לאורך השנים במשפחות צעירות. זה משתנה כל העת, כי כולנו מתבגרים ומזדקנים. התברכנו בגולן באוכלוסייה ותיקה תוססת ומדהימה שרוצה להישאר כאן, גם בגיל השלישי. לאוכלוסייה זו יש צרכים ייחודיים בתחומים שונים: מועדוניות יום, אירועי חברה ותרבות, עזרה רפואית, סיוע בקניות ואחזקת הבית, התאמה של המרחב באמצעות הנגשה והוספת ספסלים ועוד. כל אלו מחייבים לגלות יצירתיות בלתי נדלית. אז מנסים לבנות ולפתח מערכים התומכים בשינויים הללו, תוך כדי תנועה, לרוב ועם תקציבים שלא מחוברים למציאות, בלשון המעטה”.

לסיום, מה אתה מאחל לגולן לשנה החדשה?    

“אני מאחל לכולנו, עובדים ותושבים, להמשיך לצמוח ולפרוח, לשמור על האופי הכל כך מיוחד שלנו, כמקום בו כולם חיים בשלום ואהבה. קיבוצים, מושבים, תושבים קהילתיים וחקלאים, דתיים וחילונים, שנמצאים מכל צדי המפה הפוליטית. בגולן ידענו תמיד לשמור על מרקם חיים מיוחד, אשר שם את המפריד בצד ואת המאחד במרכז. הלוואי שנמשיך כך. שנה טובה ומתוקה”.