המנהלות והמנהלים במערכת החינוך בגולן מספרים על הדרך, הערכים והחזון שמניעים אותם ועל האחריות הגדולה שבניהול קהילה חינוכית וחברתית. ההנהגות החינוכיות שמצמיחות קהילות ועתיד
שנת הלימודים מתקרבת ובגולן נערכים עם צוותי הנהגה חינוכית וחברתית שמביאים ניסיון, מקצועיות ותחושת שליחות. כל אחת ואחד מהם הוא עוגן בקהילה ומוביל מערכת חינוך ששמה את הילד במרכז, מטפחת מצוינות ומחוברת לערכי הגולן.
בגולן פועלים לקיום רצף חינוכי מהצעדים הראשונים בפעוטון, דרך הגיל הרך, בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והתיכון ועד לפעילויות העשרה באשכולות המרכז הקהילתי.
הראיונות שלפניכם מפגישים אתכם עם חלק מהמנהלות והמנהלים בחזית העשייה, שפועלים מתוך חזון ואהבה לחינוך והאמונה שכל ילד וילדה בגולן ראויים להזדמנות הטובה ביותר להצליח, לצמוח ולהגשים חלומות.
בית החינוך הראשון של ילדינו
מנהלות המעונות בגולן פוגשות את הילדים מרגעי הינקות ועד לצעדים הראשונים לעצמאות. עבורן, המעון הוא הבית הראשון מחוץ לבית, מקום של חום, ביטחון ואהבה, לצד סביבה מגרה ומפתחת. הן יוצרות מרחב שבו כל ילד צומח בקצב שלו, מוקף בצוות שמכיר ואוהב אותו.
מרב זוסמן
נשואה ליוסי, אימא לשישה ילדים. מנהלת את הפעוטון בקשת.
"בעברי, גידלתי את ילדיי בבית ובמקביל, היה לי משפחתון, בהתאם לגיל של ילדיי. לפני תשע שנים, התפנתה משרת מנהלת הפעוטון, הוצע לי להגיש מועמדות ומאז אני שם", מספרת מרב.
ניהול הפעוטון מבחינתה הוא חיבור עמוק ומחויבות לתושבי המושב, בו היא גרה. אך מעבר לכך זהו חיבור לכלל הקהילה החינוכית לגיל הרך בגולן.
"אני שמחה להכיר אנשי חינוך מצוינים, שעם השנים הפכו לחברים, שלא הייתי מכירה אלמלא הייתי בתפקיד. אני גאה להיות חלק ממערך חינוכי ששם דגש על חינוך איכותי, מצמיח, רגיש לזולת ולסביבה. מתוך היכרות של הרבה פעוטונים ברחבי הארץ, אני יודעת שהפעוטונים בגולן מובילים באיכות ללא פשרות".
מרב משתפת שהערכים המובילים אותה בחינוך הם כבוד, סבלנות, הבנה ואמפתיה, מתוך חיבור לתורת ישראל ועם ישראל.
רוית גלנטה
בת 45, משעל, נשואה למרקוס ואימא לעפרי, יובל ומאיה. מנהלת הגיל הרך ומעון אורטל.
"למדתי רפואת חירום בבן גוריון ואחרי כמה שנים שבהם עסקתי בזה, חזרתי לגולן והבנתי שהלב שלי בחינוך, אז למדתי גם ניהול מערכות חינוך. מנהלת מערכות חינוך, גיל רך וחינוך חברתי, כבר 12 שנה", משתפת רוית ואומרת שהיא מאמינה במערכת חינוך שרואה את הילד מיום לידתו ועד שהוא הופך לבוגר. מערכת שמתייחסת לכל ילד כישות עצמאית עם העצמי שלו, שמשלבת את הסביבה: קהילה, טבע ומדינה בתוך היום-יום. אחרי שנתיים מאתגרות, רוית אומרת: "חשוב לשמור במידת האפשר על שגרה לילדים. מפגש רציף עם הדמויות המשמעותיות יאפשר להם לשמור על רוגע, בתוך הלחץ מסביב".
ענבל איסוביץ
בת 44, גרה במושב שעל, אימא לארבעה ילדים. מנהלת מעון אודם.
"חינוך תמיד היה ברקע מגיל קטן, כשאספתי את כל ילדי השכונה לפעילות ומשחק. לפני 12 שנה, כשעברנו לגולן, נכנסתי לעבוד בפעוטון בשעל, אחרי 10 שנים שעבדתי בחברת ביטוח", חולקת ענבל.
"עברנו שנתיים מטורפות מכל בחינה. אני חושבת שהחוסן שלנו כאנשי ונשות חינוך זה מה שהצליח בסופו של דבר להחזיר ולשמור על הילדים שלנו. ברגע שהיה אפשר לפתוח את המערכות מבחינה ביטחונית, היינו שם והכלנו בהמון שמחה ואהבה את הילדים וההורים. תמיד שמרנו על התקווה והרצון לשגרה הכל כך רצויה שלנו".
המסר של ענבל לשנת הלימודים שתיפתח בקרוב הוא שהשנה תעבור בשקט ושלווה, בלי הפתעות ומלחמות, עם המון שמחה ותקווה לחזרת כל החטופים הביתה בשלום.
הגיל הרך – יסודות לחיים שלמים
מנהלות הגיל הרך בגולן מלוות את הילדים בתקופה המעצבת של גדילה וגילוי. הן מובילות את הצוותים, מעצבות את התוכן החינוכי ודואגות למרחב בטוח וחם, שבו נטמעת תחושת השייכות ונבנים הרגלי הלמידה הראשונים.
מיטל גור
בת 51, גרה בבני יהודה ואימא לשלוש בנות.
מיטל: "כל החיים שלי אהבתי חינוך, אהבתי ילדים ועסקתי בתחום החינוך. עולם החינוך הוא מאוד מיוחד בעיניי. אני גדלתי כאן בבני יהודה, במקום קסום, בחינוך מיטבי, איכותי, מקצועי, בטבע, בנוף הקסום שיש פה ונשארנו לגדל ולתת גם לדורות הבאים את האני-מאמין שלי בחינוך".
מיטל מאמינה שילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו ושמכל ילד אפשר ללמוד וללמד בכל מצב.
"הערכים שמובילים אותי זה קודם כול דוגמה אישית, חום וסבלנות. לראות מעבר למי שעומד מולך, מה הוא צריך ומאיפה הוא בא. חשוב לי לציין שבלי צוות מדהים ואיכותי, אי אפשר לנהל מערכות חינוך ואני מודה לצוות שלי".
השנה, נבחר הפעוטון בבני יהודה להוביל תכנית שנקראת "הפעוטון העתידי". בתכנית, פעלו המועצה ומשרד החינוך לראות איך מוציאים את הפעוטון החוצה ואיך מכניסים את הקהילה פנימה, לתוך הפעוטון.
"פעוטון בני יהודה יצא החוצה ועשה מסלול בתוך היישוב בו הוקמו מרחבי חינוך לגיל הרך, מגן מוזיקה מיוחד, שעונה על תחושות ורגשיות ופיזיות לילדים ועד פינות ספרייה ופיקניק מיוחדות, פינות משחק לנוער ומרחבים חדשים קהילתיים, ששם פוגשים את הקהילה הרב-גונית מכל הגילאים".
רעות ז'וק
בת 44. נולדה, גדלה וחיה בקיבוץ מבוא חמה. נשואה ואימא לשלושה בנים.
"את דרכי בחינוך התחלתי כנערה מדריכה, בחינוך החברתי קהילתי", אומרת רעות. "לאחר הצבא, המשכתי כמדריכה של כיתות ד'-ו' מספר שנים, עד שעשיתי הסבה לתחום התעשייה, שם מילאתי מספר תפקידים שונים. לפני שבע שנים, החלטתי שאני רוצה לחזק את הקשר לקהילה שלי וחזרתי לתחום החינוך, כמנהלת הגיל הרך. מילאתי תפקיד זה במקביל לתפקידי בתעשייה. לפני כשלוש שנים, עזבתי את התעשייה ומאז אני מנהלת ב-150% משרה.
"נולדתי וגדלתי בגולן. כאן הבית שלי. הקהילה שלי מיוחדת. כמו שאומר כל מועמד לקליטה, כשאנחנו שואלים אותו – למה מבוא חמה, הם עונים שברגע שהם נכנסו לרחבי הקיבוץ הם הרגישו חיבור, הרגישו שהגיעו הביתה. ההתגייסות של הקהילה בכל מצב לא מדהים אותי מחדש, כי זאת הקהילה שלנו, אבל מרגש אותי כל פעם. זה המקום היחיד, לפחות בנקודת זמן זאת, שבו אני רואה את עצמי מבצעת את התפקיד".
אסנת עדויי יהלום
בת 52, גרה במושבת כנרת, אימא לשלושה ילדים.
אסנת: "בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ומסיימת תואר שני בייעוץ והדרכה לגיל הרך ('תכנית שוורץ'). בנוסף, יש לי תעודת ניהול והדרכה בגיל הרך של סמינר הקיבוצים.
"התחלתי את דרכי בעולם החינוך בתור נערה בקיבוץ, בגיל 12. בכל תקופת התיכון, עבדתי בפעוטונים וגם אחרי הצבא ובתקופת הלימודים לתואר. לאחר שנים של עבודה כמחנכת וכמובילה בפעוטון, התחלתי לנהל את הגיל הרך בנטור ואני שם כבר שמונה שנים וחצי. אני מגיעה מהחינוך הקיבוצי מאמינה בו ועובדת לפי הדרך הזאת".
אסנת אומנם לא גרה בגולן, אבל מעידה על עצמה שהיא מאוד מחוברת למקום, וחושבת שלגולן יש קסם מיוחד, עם הרבה חשיבות לחיבור לטבע ולאדמה, נושאים שהיא מחוברת אליהם בדרך החינוכית שלה.
"הערכים שמובלים אותי הם שקיפות מול הצוות וההורים ועל ידי כך בניית אמון וכבוד לילד, פתיחות לקבל את השונה והמיוחד, יצירת קשר אישי ובטוח עם כל המעגלים: קהילה, צוות, הורים וילדים והכי חשוב – שלילדים יהיה טוב ושיחזרו הביתה בשלום".
בתי ספר יסודיים – צמיחה, סקרנות והרחבת אופקים
מנהלי בתי הספר היסודיים בגולן רואים בכל תלמיד עולם ומלואו. הם שואפים להישגים לימודיים לצד פיתוח סקרנות, אהבת למידה וחיבור עמוק לערכים ולקהילה. השנה הצטרפו שלושה מנהלים חדשים ואנו מאחלים להם הצלחה רבה.
קרן עזריה
בת 50, אימא לארבעה ילדים. גדלה בחצור הגלילית וכיום גרה בכפר הנשיא. עוסקת בחינוך יותר מעשור, כמדריכה בחינוך הבלתי פורמלי, רכזת חינוך בקיבוץ מגיל לידה עד י"ב, מחנכת, רכזת הערכה ומדידה וחברת הנהלה בבית הספר "מבוא הגליל", רכזת הערכה ומדידה בפסג"ה צפת ובשלוש השנים האחרונות, כמנהלת בית הספר "הנדיב" במטולה ותנהל בגולן את בית הספר "מצפה גולן", בבני יהודה.
בוגרת תואר ראשון בהיסטוריה של המזה"ת ותואר שני בהוראה, התמחות בהערכה ומדידה, מאמנת אישית ומנחת קבוצות.
קרן: "החיבור שלי לגולן הוא עמוק ומשמעותי. זה מקום שבו ערכים של ציונות, קהילתיות, טבע, שורשיות וחזון נפגשים. כמנהלת מובילה קהילה חינוכית, אני רואה בגולן לא רק מרחב גאוגרפי, אלא גם מרחב של הזדמנויות חינוכיות, לעיצוב זהות, לפיתוח מנהיגות צעירה, לחינוך לאהבת הארץ ולמעורבות קהילתית. החוסן והייחוד של האזור הזה, יחד עם האנשים שמרכיבים אותו, מעניקים השראה לעשייה חינוכית עמוקה, שמחברת בין עבר לעתיד, בין ערכים למעשה. עבורי, זו זכות לקחת חלק ביצירת מציאות חינוכית משמעותית כאן.
"התפיסה החינוכית שלי מבוססת על יצירת סביבה בטוחה, מכילה ומעוררת השראה, שבה כל תלמיד ואיש צוות מרגיש שייך, משמעותי ורצוי. אני מאמינה כי תחושת שייכות היא הבסיס לצמיחה רגשית, חברתית ולימודית. לכן, חשוב לי לטפח קהילה חינוכית תומכת, מבוססת על קשרים אישיים, אמון וכבוד הדדי".
אברהם מיארה
גר בקרית שמונה, עבר עם משפחתו בקיץ הזה מהיישוב הר ברכה לעיר הצפונית אחרי המלחמה ועם חזרת התושבים לביתם. אבא לשבעה ילדים. בשנים האחרונות, ניהל את בית הספר "מעלה התורה" במעלה אדומים ויתחיל השנה לנהל את בית הספר "גולן", בחיספין.
התפיסה החינוכית של אברהם היא לראות כל אחד במקומו, לזהות את הכוחות ולעשות הכול כדי להוציא את מקסימום היכולות אל הפועל.
אברהם: "הגולן הוא חבל ארץ נפלא, שעד עכשיו זכיתי להכיר רק מתקופת הצבא הטיולים. עכשיו, אני זוכה להכיר את האנשים שפועלים כאן. נוף אנושי מדהים ומגוון".
אברהם משתף בערכים שמובילים אותו בתהליך החינוך: "זהו המרחב החשוב ביותר בציבוריות הישראלית, זה המקום בו אנחנו מתחברים כעם אל ארצנו, אל תורתנו אל מורשתנו".
לשנה החדשה מאחל אברהם: "קודם כול, לראות את החטופים חוזרים הביתה. לנו – שנה של שגרה פשוטה ומשמחת, שנה של עשייה מתוך חיבור לחבל הארץ הנפלא של הגולן ולנוף האנושי המדהים שלו".
רעיה חנה קור
בת 39, נשואה ליוחאי, הורים לתשעה (אוטוטו 10) ילדים, תנהל את בית הספר "הצבי-ואהבת".
רעיה: "זו השנה ה-20 שלי במערכת החינוך. הייתי מחנכת שנים באולפנות שונות ובשנים האחרונות, זכיתי לקחת חלק בהקמה של אולפנה חדשה בלב תל אביב, עד שנקראתי למשימת השליחות כאן בקשת, לפני שנה.
"בעבר, גם הדרכתי טיולים פה בגולן, אז מאוד מחוברת למקום ולשפה. הייתי מרצה במכללות שונות והכשרתי סטודנטיות להוראה, מדריכת פילאטיס, מדריכת כלות ועוד כל מיני עיסוקים שקשורים בחיבור בין קהלים בעם ישראל.
"אני מברכת את עם ישראל כולו, שנחזק את חיבור הלב שלנו אחד לשני. שנעמיק יחד בחיבור הנשמות שיש בינינו ובמגמות המשותפות שלנו, כדי להצמיח עתיד לאומי טוב יותר. מברכת את ילדי הגולן שימשיכו להיות שותפים בעשייה החיובית מתוך שמחה, פשטות, חיבור לאדמת הארץ והחלוציות שאבותינו עסקו בה ואנחנו משתדלים להמשיך את דרכם.
"מברכת את צוותי החינוך שנרגיש את השליחות המשמעותית המונחת על כתפינו ונעשה את המיטב בתוך התהפוכות שלעתים מתרגשות עלינו".
רעיה מאמינה שהתפקיד בחזית החינוכית הוא לתת כוח לילדים, ולפני זה – לעצמנו, להתבונן במהלכים במבט רחב, לראות את הטוב שצומח מכאן.
"חינוך הוא אף פעם לא 'כאן ועכשיו'. זה תמיד תהליכי עומק ארוכי טווח והתקופה שלנו היא בהחלט 'מעבדה' טובה ללימוד הזה".
חטיבת ביניים ותיכון – העצמה, מנהיגות והכנה לחיים
מנהלות ומנהלי החטיבות והתיכונים רואים בליווי בני הנוער אחריות גדולה – לפתח מנהיגות, אחריות אישית ותרומה לחברה ולספק מרחב להתנסויות משמעותיות שיחזקו את תחושת המסוגלות שלהם. השנה, הצטרפו שני מנהלים חדשים ואנו מאחלים להם ברכה והצלחה בעשייתם.
אופיר בן אילוז
בן 53, גר בחיספין, נשוי + שבעה ילדים (אחד מהם התחתן בשבוע שעבר, מזל טוב!).
"בעבר ניהלתי את התכנית להעמקת הזהות היהודית מטעם 'רוח הגולן' והמועצה, ופעלתי מול בתי ספר רבים בגולן ובצפון", מספר אופיר. "ב-14 השנים האחרונות, שימשתי כמנהל התיכון בישיבה התיכונית בחיספין ולאחרונה, נקראתי למשימה החשובה של ניהול חטיבת הביניים של הישיבה. חטיבת הביניים שלנו היא מקום מעולה לצמוח בו".
אופיר רואה ערך גדול ושליחות גדולה להיות שותף בהובלת קהילה חינוכית, כאן בגולן האהוב. במיוחד כשמדובר בגיל הנעורים, אשר בו מתחילה להתעצב האישיות המיוחדת של כל נער ונער, חלומותיו, שאיפותיו, ערכיו ומידותיו.
"הערכים המרכזיים המובילים אותי בעשייה החינוכית הם ערכי תורת ישראל והמורשת היהודית המפוארת וכמובן, חינוך לאהבת העם והארץ. אני מאמין שאנו מחויבים לחתור ככל שניתן למצוינות לימודית, בקודש ובחול ולחזק תחום זה בגולן, ואף בעשייה חברתית משמעותית. לצד החתירה למצוינות, יש לשים דגש על אמפתיה ושיח רגשי ויצירת אקלים מיטיבי ומוגנות במוסד החינוכי.
"אני מאמין שחוסנו של עם, וכמובן חוסנה של קהילה, נשען בראש ובראשונה על ערכים, מוסר ואמונה בצדקת הדרך. היבט חשוב נוסף של חוסן הוא מבט חברתי הרואה את החברה הישראלית כמכלול שלם, על כל גווניה השונים ואף רואה בכך ברכה גדולה. זכינו, אנו אנשי החינוך, להיות במקום שמשפיע בדיוק על הדברים הללו ועל החוסן של החברה כולה להתמודד עם כל האתגרים שבפנינו".
חן עתריה
בת 40 ממעלה גמלא. נשואה לאיתי, גם הוא איש חינוך וביחד מגדלים שלושה ילדים. חן תנהל את קידום נוער, בקצרין.
חן: "נולדתי וגדלתי בקצרין, שהייתה בשבילי מקום של חופש וביטחון. את דרכי המקצועית התחלתי בארגון 'ברנקו וייס'. מאז, מילאתי תפקידים מגוונים במערכת החינוך כמחנכת, רכזת הכנה לצה"ל, רכזת חברתית ומעורבות בקהילה ובשנים האחרונות, כרכזת פדגוגית, מפתחת תכניות לימוד, מנחת מורים ומדריכת הורים.
בשנה האחרונה, הרחבתי את עולמי המקצועי גם אל תחום הטבע-תרפיה, מתוך אמונה בכוח המרפא של החיבור לטבע, שמאפשר לאדם להאט, לנשום ולהקשיב לעצמו בלי רעשי רקע.
"הגולן בשבילי הוא בית במלוא מובן המילה. בעיניי, חינוך הוא לא רק תוכניות לימודים, או הישגים, הוא קודם כול, אנשים ומערכות יחסים. בגולן, הקשרים בין אנשים נוצרים במהירות ובכנות, מתוך חיי קהילה אמיתיים, שבהם דלתות פתוחות והלב עוד יותר. כל מפגש בין מורה לתלמיד, בין שכנה להורה, בין ותיק לחדש הוא הזדמנות לבנות אמון, השראה ותחושת שייכות. זה הלב הפועם של הקהילה החינוכית שאני רוצה להוביל ולהיות חלק ממנה".
חן מאמינה בחינוך אישי, מותאם ומעצים. כל נער.ה נושא בתוכו סיפור, כישרון וחלום וכאנשי חינוך, התפקיד הוא ליצור עבורו את התנאים שיאפשרו לו לגלות אותם ולהאמין בעצמו. לחזק מסוגלות וביטחון עצמי, להאיר את ההצלחות, גם הקטנות ביותר ולהזכיר לכל ילד שהוא יכול.
"חינוך הוא מסע שאין לו קו סיום, אלא שורה של תחנות שבהן אנחנו עוצרים, לומדים, טועים, מצליחים וממשיכים הלאה. מסע שבו המורה והתלמיד צועדים יחד, לא כשווים בידע, אלא כשווים ביכולת לגלות ולהתפתח".
אשכולות המרכז הקהילתי- העשרה וחוויה כחלק מרצף חינוכי שלם
מנהלי האשכולות במרכז הקהילתי רואים את הפעילות כהמשך טבעי לרצף החינוכי של הילד בגולן. הם פועלים להציע מרחב עשיר יותר בתרבות, ספורט ואומנויות, שמחזק קשרים חברתיים ומאפשר גילוי ופיתוח של תחומי עניין חדשים. בעיניהם, זו הזדמנות ליצירת חוויות שמרחיבות אופקים ומחברות בין ילדים, נוער ומשפחות, גם מחוץ לכותלי בית הספר ובתוך הקהילה.
אורי אהלי
מנהל אשכול "אופק", בן 34, מקיבוץ כפר חרוב, נשוי לרותם ואבא לשלושה ילדים.
"גדלתי והתחנכתי בגולן. לאחר שירותי הצבאי, התחלתי לעבוד במערכת החינוך של כפר חרוב כמד"ב", אומר אורי. "במשך שמונה שנים, עבדתי בחינוך כפר חרוב, כשהתפתחתי מתפקיד מדריך ועד לניהול החינוך של הקיבוץ. תוך כדי עבודתי בכפר חרוב, התחלתי את דרכי במרכז הקהילתי גולן, במחלקת הספורט. במהלך התפקיד, התפתחתי וצמחתי, למדתי מה זו עבודה בתוך רשות ואיך מייצרים עשייה במרחב גדול עם אתגרים חדשים. לפני כשלוש שנים, התחלתי את תפקידי כמנהל אשכול 'אופק'. גילית אשכול עשיר בפעילות עם צוות עובדים מסור ואני שמח לגדול יחד אתם ולהמשיך לפתח את האשכול בכל התחומים.
"אני מאמין בשוויון הזדמנויות עבור ילדי הגולן, בצמצום הפערים שלנו ממקומות אחרים ובמתן אפשרות לכל ילד וילד לעסוק בתחומי העניין שלו, ברמה עממית, או ברמה מקצועית".
בעיני אורי, תפקידנו כמובילים חברתיים במרחב הוא לנסות לתת ודאות, לייצר שגרת פעילות ועשייה, לדחוף לחיבורים ומפגשים.
"אם בסיכום של חוג שטח, הורה כותב שבזכות החוג, הילדה שלו הצליחה סוף סוף לצאת מהבית ולהתגבר על החרדות שליוו אותה תקופה ארוכה ושהיא מקבלת משמעות חדשה מהמפגשים עם חבריה, אנחנו את שלנו עשינו", מסכם אורי עם תקווה.
לירז דדון
מנהלת אשכול "אל על", בת 43, נשואה לאבי ואימא לשישה, מתגוררת באבנ"י אית"ן.
לירז: "את דרכי התחלתי כמזכירה אדמיניסטרטיבית ביישוב, במקביל ללימודי חינוך. עם השנים, ובעקבות העבודה השוטפת, התאהבתי בעולם הקהילות ופניתי ללימודי קורס מנהיגות וניהול קהילות. מיד עם סיומו, התחלתי את עבודתי במושב קשת, כמנהלת קהילה. עם פרוץ מגפת הקורונה, חישבתי מסלול מחדש והצטרפתי למשפחת המרכז הקהילתי. בשנים הראשונות, שימשתי כמנהלת הספרייה והתרבות וכיום, אני מנהלת האשכול. כעת, אני מסיימת את שנת הלימודים הראשונה לתואר שני בגרונטולוגיה קהילתית – מדעי הזקנה וממשיכה לשלב בין עשייה קהילתית, מנהיגות ולמידה מתמשכת.
"אני רואה את התפקיד שלי כמחויבות לשרת את הקהילה מתוך כבוד, אחריות ותודעת שירות. המשמעות של זה היא קודם כול להיות זמינה וקשובה לתושבים. אני מאמינה שרק דרך הקשבה אמיתית אפשר להבין את הצרכים, החששות והרצונות שלהם.
"כמי שהגיעה מעולם התרבות, אני מאמינה שאירועים משותפים הם 'הדבק החברתי', שמחזק את הקשרים ומאפשר לאנשים להכיר זה את זה לעומק, לא רק כשכנים, אלא גם כשותפים לדרך. אני רואה חשיבות גם בחיבור הבין-דורי, להיות משמעותי, ללמוד מהאחר ולתרום מתוך ניסיונו האישי".
נאוה תבור
מנהלת אשכול "מעלות הגולן", נשואה לרועי ואימא לארבע בנות, גרה בכנף.
"אני מנהלת את אשכול 'מעלות הגולן', הכולל את חמשת היישובים – חד נס, אניעם, רמות, מעלה גמלא וכנף, אומרת נאוה. "החיבור שלי לאשכול הוא אישי ועמוק. זה הבית שלי, המקום שבו אני חיה עם משפחתי. אני חיה ונושמת את הקהילה כאן ורואה שליחות בחיזוק השייכות, החיבור והגאווה המקומית.
נאוה מאמינה שקהילה חזקה נבנית מחיבורים אמיתיים בין אנשים, שותפות בעשייה, תחושת שייכות, ופרגון הדדי, עשייה חיובית מתמדת, חיבור בין אנשים, פיתוח תחושת שייכות לכל תושב באשכול והשקעה בילדים, דור העתיד של הגולן.
אור גיבור
מנהלת אשכול "אביטל", בת 36, נשואה ואימא לשני ילדים. גרה בשעל.
אור: "מנהלת אשכול 'אביטל'. בכל תקופת המלחמה, ניהלתי את החינוך החברתי-קהילתי בקיבוץ עין זיוון וטיפלתי באמצעות סוסים במושב שרונה. המרכז הקהילתי הוא הלב הפועם של הקהילה ואני רואה בתפקידי גשר שמחבר בין צרכים מקומיים להזדמנויות לצמיחה, בין משפחות למערכות תמיכה ובין יחידים לתחושת שייכות. העשייה שלי מבוססת על הקשבה לשטח, ראייה חינוכית רחבה ויצירת מענים מותאמים לכל גיל, מילדים ועד ותיקים. אני מאמינה שחינוך קהילתי הוא הכלי המשמעותי ביותר לבניית חברה חזקה, ערכית ויצירתית".
אור משתפת שבבסיס החזון שלה, כמנהלת מרכז קהילתי, עומדת ההבנה שחינוך אינו מוגבל לשעות הבוקר, או לגבולות מוסד אחד, אלא מתקיים לאורך כל שעות היום ובמגוון מסגרות.
"אני מאמינה בחינוך כרצף מתמשך, שבו כל שלב תורם להתפתחות האדם מהילדות, דרך גיל ההתבגרות ועד לבגרות. בימים שבהם מתקיימות מלחמות נוראיות סביבנו, המחויבות שלנו היא לשמור על חוסן ילדינו. באופן טבעי, קיימת שחיקה באמון הציבורי. פעילות קהילתית משמעותית שקופה, נוגעת וקשובה יכולה לחזק את האמון בין התושבים לממסד. דרך חינוך, תרבות, שיח משתף ופעולה בשטח, אנחנו בונים מחדש את החיבור, את האכפתיות ואת האחריות ההדדית"
המכנה המשותף לכל המנהלים והמנהלות הוא אותה תשוקה לחינוך כדרך חיים, לא רק כמקצוע. הם המובילים את הדור הבא, מחזקים קהילות, בונים גשרים בין ערכים ללמידה ומשמשים דוגמה אישית לעשייה משמעותית.
