מה מיוחד כל כך בשירה האזינו? מדוע התוכחות שבה מובאות בצורה של שירה? מהו הלקח המרכזי בשירה?
בפרשתנו, אנו קוראים את שירת האזינו, שירה שהקב"ה מצווה על משה שהיא תילמד ותהיה שגורה על לשוננו, בכדי שהיא תשמש כעדות נצחית עבור עם ישראל לדורותיו: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", (דברים ל"א, י"ט).
האברבנאל שואל, מה חדש בשירה הזו? הרי כל התוכחות והדברים שבה כבר נאמרו בעבר: "מה צורך ראה השם יתברך בשירה הזאת? האם נאמרו בה דברים אשר לא נאמרו כבר?", (פירוש אברבנאל בהקדמה לפרשת "וילך")
להתבונן בהיסטוריה
השירה קוראת לנו להתבונן בהיסטוריה: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ", (שם, ז'). ההתבוננות הזאת מלמדת אותנו על השגחת ה' בעולם במהלך כל ההיסטוריה וכיצד הוא מנהיג את העולם בעשיית משפט וצדק.
השירה מפרטת את ההיסטוריה שלנו עד לכניסה לארץ ישראל וגם את העתידות שצפויות לעם ישראל. ראשית, ההדגשה שהקב"ה בחר בנו מכל העמים "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ", (שם, ט'). עוד הדגשה: שהקב"ה שמר עלינו בכל תלאות המדבר – "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן, יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ… ה', בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר", (פסוקים י'-י"ב).
מכאן השירה מדברת על מאורעות ההמשך: הקב"ה מביא אותנו אל ארץ השופעת כל טוב – "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ… וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע… חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן (פסוקים י"ג-י"ד). אולם יש המשך מצער, עם ישראל בוחר לנטוש את ה': "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט… וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹק עָשָׂהוּ… וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ", (פסוקים ט"ו-י"ח). כתוצאה מכך, ה' כועס עלינו ונוטש אותנו בידי זרים: "וַיַּרְא ה', וַיִּנְאָץ, מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו. וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם…", (פסוק י"ט).
ההתבוננות בהיסטוריה, בלקחי העבר, היא הדרך לעתיד טוב יותר. כפי שנאמר בשירה: "לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת, יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם", (פסוק כ"ט). שירת האזינו, עם כל הדברים הקשים והתוכחות שיש בה, כתובה בצורה של שירה. מדוע דווקא שירה? מהסיבה הפשוטה: שיר ששומעים ושרים יודעים בעל פה. שירת האזינו כתובה בצורה של שיר בכדי שנשנן אותה, שתהיה שגורה על פינו, בכדי שנפנים את הלקחים ממנה, כך שנזכה לעתיד טוב יותר. כפי האמרה המפורסמת של נפוליון, על עם ישראל: "עם שיודע כל כך טוב לזכור את העבר שלו, הרי הוא חי את ההווה שלו ועתידו מובטח לו".
סגירת חשבון
מביא המדרש על הפסוק "זכור ימות עולם" – "אמר להם: היזכרו מה שעשיתי לדורות הראשונים מה שעשיתי לאנשי דור המבול ומה שעשיתי לאנשי דור הַפַּלְגָה ומה שעשיתי לאנשי סדום. 'בינו שנות דור ודור' – אין לך דור שאין בו כאנשי דור המבול ואין לך דור שאין בו כאנשי סדום, אלא שנידון כל אחד ואחד לפי מעשיו", (מדרש ספרי, דברים פיסקה ש",י).
השפע והטוב
אבל לא רק על סגירת החשבון עם אנשי דור המבול ואנשי סדום צריך להתבונן, אלא יש להתבונן על כל השפע והטוב שמביא הקב"ה על העולם, החל מבריאת העולם. כך כותב הרמב"ן: "…ואם כן יהיה פירוש זכור ימות עולם – שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה, כמו שיאמר בהנחל עליון גוים וגו'. בינו שנות דר ודר – שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר ימצאהו בארץ מדבר…", (רמב"ן דברים ל"ב).
יש מנהיג לעולם
ההתבוננות בהיסטוריה שלנו, מזכירה לנו בכל פעם שיש מנהיג לעולם, יש מי שמנהל את העולם. לכל דבר בהנהגתו של הבורא יתברך יש סיבה מוצדקת ביותר שלא תמיד אנחנו מבינים, אולם אנו יודעים ומאמינים שהוא מנהל את העולם, וכשהוא רוצה אזי גם הצבא הכי טוב והכי חזק והכי מעולה בעולם, לא יוכל לעמוד במתקפה כלל לא מתוחכמת. ממש נגד כל היגיון, כשהמציאות עולה על כל דמיון. מי שלא מבין שיש מנהל לעולם, עומד תמה איך זה קרה וכיצד קרה שהכול קרס והרי זה לא יכול להיות וכד', אבל מי שיודע שיש מנהל לעולם יודע שהכול מאתו יתברך, גם אם אנו לא תמיד מבינים. אכן רואים, מאז שמחת תורה תשפ"ד, יש התקרבות רחבה מאוד למסורת, כל אחד בדרכו. מאז תחילת חודש הרחמים והסליחות, הגיעו לכותל למעלה ממיליון איש לומר סליחות, (עפ"י נתוני מנהלת הכותל).
השבת הזו נקראת "שבת תשובה". השיבה למסורת שלנו, השיבה לבורא עולם ותורתו והשיבה לעצמנו להיות טובים יותר.
גמר חתימה טובה









