תפקידו של הכהן הוא לחבר את כלל ישראל, להביא את התורה אל העם ולהיות שביל הזהב שאליו מגיעים גם כל אלה המתרחקים לקצוות. בין שאר תפקידיו, "לברך עמו ישראל באהבה". הגמרא מתלבטת, מנין הזכות הגדולה של הכהן לברך את עם ישראל? על תפקידו של שליח ציבור אמיתי
״ וידבר ה׳ אל משה לאמור נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם מבן שלושים שנה ומעלה עד בן חמישים שנה תפקוד אותם כל הבא לצבוא צבא לעבוד עבודה באוהל מועד…״
פרשת נשא היא המשך ישיר לפרשת במדבר ושתיהן מתארות את מחנה ישראל ואת המבנה בו הלכו סביב אוהל מועד לקראת הכניסה לארץ ישראל.
בני ישראל יוצאים ממצרים מעבדות לחירות לקראת ההתיישבות בארץ ישראל, לכאורה תקופת המדבר היא תקופת מעבר בין היציאה מהגלות לגאולה אולם התורה מקדישה ספר שלם, ״ספר במדבר״ כדי לתאר את התקופה הזאת. מתוך כך נבין שתקופה זאת מאוד משמעותית גם לדור יוצאי מצרים וגם לדורות הבאים.
אנו חוגגים שלושה רגלים – פסח שבועות וסוכות. חג הפסח מקפל בתוכו את הגלות והשעבוד והיציאה לחירות, חג השבועות כולו הודיה על ארץ ישראל – אנו מביאים בו ביכורים כדי להמחיש את טוב הארץ והוא החג המשלב בין תורה וארץ ישראל, וחג הסוכות, הרגל השלישי מציין את תקופת המדבר, את הישיבה בסוכות במשך 40 שנה. אנו מברכים ״לשבת בסוכה״ כלומר ברכה על המעבר הזה בו הייתה הכנה ועיצוב לאומי ודתי של עם ישראל לפני הכניסה לארץ. הסוכה הייתה הישיבה, האולפנא, המדרשה בה הפנימו את מה שקיבלו במעמד הר סיני. איננו נכנסים לארץ כעבדים אלא כעם סגולה שיש לו ייעוד להיות אור לגויים. עם ישראל בא לבנות מדינה ששם ה׳ נקרא עליה.
פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה. מנין פסוקיה 176. כמו-כן, הפרק הארוך ביותר בתהילים, פרק קי״ט גם הוא בן 176 פסוקים וגם המסכת הארוכה בש״ס מסכת בבא בתרא גם היא 176 דפים.
בפרשת נשא מובאים נושאים חשובים, תפקידם של הלויים, פרשת סוטה, פרשת נזיר, ברכת כוהנים ועוד. תפקידו של הכהן הוא לחבר את כלל ישראל ולהביא את התורה אל העם.
גם במישור הפרטי, כמו ״סוטה״ אשר חיה ללא גבולות, או מנגד ״נזיר״ המגביל את עצמו בדברים שהקב״ה לא ציווה, הכהן עבורם הוא שביל הזהב שאליו מגיעים כל אלה המתרחקים לקצוות, באמצעותו הם מקריבים קורבן בבית המקדש – קרבן, לשון קירבה
הכהן הניח את כלל ישראל על ליבו באמצעות האורים והתומים, שבו מצוינים שמות השבטים עם האבן המאפיינת אותם. הכהן האיר מתוכו את שלל הגוונים והאורות שבכל נשמה ונשמה מישראל – הוא היה שליח ציבור כפשוטו. גם במישור הפרטי, כמו ״סוטה״ אשר חיה ללא גבולות, או מנגד ״נזיר״ המגביל את עצמו בדברים שהקב״ה לא ציווה, הכהן עבורם הוא שביל הזהב שאליו מגיעים כל אלה המתרחקים לקצוות, באמצעותו הם מקריבים קורבן בבית המקדש – קרבן, לשון קירבה.
בין שאר תפקידיו של הכהן הוא מברך את עם ישראל בברכה ״יברכך ה׳ וישמרך יאר ה׳ פניו אליך ויחונך יישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום…״ לפני שמברכים ברכה זו הכהן מקדים ״…לברך את עמו ישראל באהבה…״ כלומר תנאי לברכה זה אהבת ישראל ״אהבה״ בגימטרייה 13 כמניין המילים בפסוק. פעמים ״אהבה״ זה שמו של הקב״ה בגימטרייה 26, אולי זה העניין של ״ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם״ כלומר הכהן הוא אמצעי, צינור לקשר בין עם ישראל לקב״ה.
הגמרא מתלבטת, מנין הזכות הגדולה של הכהן לברך את עם ישראל? נאמר ״כה תברכו…״ אומרים חז״ל ״כה״ בזכות אברהם שנאמר לו ״כה יהיה זרעך…״ ויש אומרים בזכות יצחק שנאמר בעקדה ״נלכה עד כה…״ מסירות הנפש של יצחק עומדת לבניו, ויש אומרים בזכות ״כה תאמר לבית יעקוב…״
זכות האמהות שהן בית יעקוב וזכות התורה הם הכוח להכלת הברכה על עם ישראל.
