הכוח הנשי שמוביל חינוך, חדשנות ועשייה ברשת "רוח הגולן" משלב תורה, דרך ארץ ומצוינות, תוך חיבור לערכים של אחריות, חדשנות ומנהיגות. לקראת יום האישה הבין-לאומי, הנה הן – מנהלות הרשת | חלק א'
מאת: חגית דביר. צילומים: גבי גיל לוין
מוסדות החינוך של "רוח הגולן" אינם רק מוסדות חינוכיים. הם מרחבים של צמיחה, מנהיגות ועשייה. הרשת, המנהלת מוסדות מהנגב המערבי בדרום ועד לצפון הגולן, כוללת ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבת הסדר, רשת "רגבים", כפר נוער לבנות, מכללה להנדסאים, מדרשה ייחודית לבנות שירות לאומי, מדרשת הגולן – מרכז תיירות תוכן ייחודי ומרכז יזמות וחדשנות חדש בחיספין.
במוסדות אלו, מתחנכים תלמידים ותלמידות המשלבים תורה, דרך ארץ ומצוינות, תוך חיבור לערכים של אחריות, חדשנות ומנהיגות.
הרשת מפעילה 16 מוסדות חינוך ומעסיקה כ-1,000 עובדות ועובדים, שמהם מנהלות רבות בתפקידי מפתח – מנהלות מוסדות חינוכיים, מנהלות תיכונים, מנהלות פדגוגיות ומנהלות מחלקות ואגפים.
לקראת יום האישה הבין-לאומי, יזמנו פרויקט מיוחד שמביא לקדמת הבמה את מנהלות הרשת. כל אחת מהן ענתה על שאלות שנוגעות לתפקידה, לדרך שעשתה, לאתגרים שאתם היא מתמודדת ולחזון שלה לעתיד.
לירז ויצמן בריש
סמנכ"לית משאבי אנוש, "בעולם העבודה של היום, ברור שאין ארגון חזק ללא עובדים מחויבים, שרואים אותם, מעריכים אותם ונותנים להם מקום אמיתי לגדול ולהתפתח"
איזו אישה מהווה עבורך מודל לחיקוי ולמה?
"גיבורות ישראל כולן. כל הנשים האמיצות של מלחמת 'חרבות ברזל' מהוות עבורי מקור השראה עמוק. האימהות והאחיות שנלחמות בכל כוחן למען השבת יקיריהן החטופים – כמו הדס קלדרון, מירב לשם גונן, עינב צנגאוקר, פנינה ועופרי ביבס. האימהות השכולות – איריס חיים ורותי גרינגליק, ששכלו את בניהן יותם ושאולי ז"ל, והפכו לסמל של תקווה ואופטימיות. נשות המילואימניקים, שנשאו בטיפול בילדים ובמשפחה, תוך תמיכה וליווי בלתי פוסקים, הן השראה עצומה.
"גם אצלנו בארגון, היו לא מעט נשים של מילואימניקים, שנשאו לבדן בטיפול בילדים ובמשפחה, המשיכו לעבוד ולתמוך והן ללא ספק דוגמה לעוצמה ולמסירות.
"החטופות שחזרו הביתה בגבורה יוצאת דופן, לאחר שהתמודדו עם מציאות בלתי נתפסת.
"אני חושבת על דמויות אגדיות כמו אמילי דמארי, לירי אלבג, עמית סוסנה, דורון שטיינברכר וכל הנשים המופלאות, שכל אחת מהן מגלמת אומץ, תושייה ועוצמה. אמילי דמארי גילתה אצילות נפש יוצאת דופן כשהציעה לשוביה, עוד לפני הפעימה הראשונה, שישחררו לפניה את קית' סיגל, בן ה-65.
"הנשים הללו הן ההוכחה שעוצמה נשית היא מציאות חיה, שמתגלמת גם ברגעים הקשים ביותר. הן עמדו מול הרוע המוחלט בשבי וסיפורן הוא סיפור גבורה היסטורי שעוד יילמד בבתי הספר ובאקדמיה".
מהו החזון האישי שלך בתפקיד?
"כסמנכ"לית משאבי אנוש, החזון שלי הוא לקדם כל עובד ועובדת בארגון למימוש מלוא הפוטנציאל האישי והמקצועי שלהם, תוך יצירת סביבה תומכת, מאפשרת ומקדמת.
"בעולם העבודה של היום, ברור שאין ארגון חזק ללא עובדים מחויבים, שרואים אותם, מעריכים אותם ונותנים להם מקום אמיתי לגדול ולהתפתח.
"כשאני חושבת על נושאים כמו יום האישה, אני תמיד מתלבטת אם הוא באמת מחזק, או שמא משמר תבניות קיימות.
"בשנים האחרונות, הגישה שלי היא לציין את יום האישה כקריאה לפעולה – כהזדמנות לנשים ליצור שינוי אמיתי בעולם. עבורי, זהו יום שמוקדש להובלת תהליכים בארגון, כאלה שמחזקים את המודעות לשוויון מגדרי ואת התמיכה בכל העובדים, נשים וגברים כאחד, מתוך מטרה להפוך את הרשת שלנו למקום שבו כולם מרגישים משמעותיים.
"יום האישה בעיניי אינו יום של מחוות חיצוניות, כמו הרצאות על איפור, סטיילינג וקוסמטיקה, אלא יום שמוקדש לשינוי אמיתי. אני מאמינה שבאמצעות ניהול המשאב האנושי, יש לנו הכוח להוביל חברה שמייצרת שוויון הזדמנויות לכל אדם, מכירה בערכם של כל עובד ועובדת ומאפשרת להם להגיע הכי רחוק שאפשר. החזון שלי לא היה יכול להתקיים בלי הצוות שלי, צוות מחלקת משאבי האנוש, שאותו אני מכנה 'צוות החלומות' – חני עמיר, רז עטיה וורד לנס, להן נתונה תודתי הגדולה. העבודה היום-יומית שלהן, המסירות, החוכמה, המחויבות וההשקעה האין-סופית הן שמאפשרות לנו להוביל מהלכים משמעותיים לטובת עובדי הרשת והמערכת כולה.
"אני מודה מאוד גם למי שנותן את הגב, האמון והמרחב ליצירה וצמיחה – מנכ"ל הרשת, גבריאל חמו. גבריאל מאמין גדול בחשיבות המשאב האנושי, רואה באנשים את לב לבה של הרשת ומוביל את הארגון קדימה בגיבוי מלא וברוח גדולה. תודה גם להנהלת הרשת, שמאפשרת לנו לחלום, ליזום וליצור מציאות טובה יותר עבור עובדי ועובדות הרשת".
אם לא היית בתפקיד, מה לדעתך היית עושה היום?
"הייתי פונה לתחום טיפולי. למדתי פסיכולוגיה בעבר, ותמיד הרגשתי שהשליחות שלי היא להיות אוזן קשבת ולסייע לאחרים להתמודד עם אתגרים. בסופו של דבר, זה מה שאני מנסה לעשות גם היום בתפקידי – לראות בכל עובד ועובדת חלק בלתי נפרד מהארגון שלנו, עם הצרכים, השאיפות והאתגרים שלהם.
"בעבודתי, אני מחפשת איך לתת לכל אחד ואחת את הכלים להצליח, מתוך אמונה שהמפתח לארגון משגשג הוא קודם כול האנשים שמרכיבים אותו.
"כן, הסוד טמון באנשים וזאת לא קלישאה".
איזה רגע מהעבודה שלך גורם לך להרגיש שאת עושה שינוי אמיתי?
"הרגעים שבהם אני מצליחה לתת קול לעובדי המנהלה בארגון הם מאוד משמעותיים עבורי. לצד ההערכה העצומה שיש לי לעובדי ההוראה, חשוב לי לוודא שגם עובדי המנהלה – אותם אנשים מסורים – ירגישו מוערכים ומוגנים, עם אופק להתפתחות אישית ומקצועית.
"אם בעבר, הנכס היקר ביותר בכל ארגון היה אמצעי הייצור, המיכון והמערכות, הרי שהיום ברור לכולם שהמפתח להצלחתו של כל ארגון הוא האנשים שבו.
כשהעובדים מרגישים שרואים אותם, שמעריכים את עבודתם, ושהם מקבלים את כל מה שנדרש להם כדי להצליח, הם אלו שדוחפים את הארגון קדימה".
מהו רגע מיוחד שבו הרגשת גאווה מיוחדת בעשייה שלך במסגרת הרשת?
"אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי היה בפרויקט 'חודש המעשים הטובים', שבו תלמידי ועובדי הרשת התגייסו לסייע למשפחות בקהילה הזקוקות לעזרה. לראות את החיבור בין עובדי הרשת לתלמידים, את ההירתמות המשותפת ואת ההשפעה הישירה של הפעילות הזו על הקהילה, גרם לי גאווה גדולה בעשייה שלנו ותחושה שאנחנו לא רק מנהלים מוסדות חינוך, אלא מובילים שינוי חברתי אמיתי.
"גם ימים כמו יום האישה הוא רגע של גאווה עבורי – ימים שבהם אנו עוצרים להוקיר את נשות הרשת, את העשייה הייחודית שלהן ואת תרומתן האדירה.
"השנה נציין זאת בכמה דרכים משמעותיות: יום עיון שיתקיים במרכז ליזמות וחדשנות בחיספין, במהלכו נֵחשף לתכנים מעשירים, נשמע הרצאות מרתקות ונפגוש נשים מובילות בתחומן. במסגרת יום זה, יתקיים גם יריד יזמות שיוקדש לנשות ותלמידות הרשת, ויאפשר חיבור עמוק ומשמעותי גם לקהילת נשות הגולן, ערב השראה ייחודי לעובדות הארגון, שיתקיים במהלך חודש מרץ.
"כמובן, בכתבה זו, שבה אנו מציגות את הכוח הנשי העצום שלנו – את המנהלות, הרכזות והנשים המובילות שינוי יום-יומי בתחומן.
"כתבה זו היא חלק קטן מתוך ההוקרה שלנו לנשות הרשת – הזדמנות להאיר מעט את פועלן, לשאוב השראה מהדרך שהן סוללות ומהעשייה הענפה שלהן".
ליאת הופמן
מנהלת פדגוגית, ישיבת אלוני הבשן, "כשאני רואה את התעודות, אני מרגישה את השינוי שמתחולל בבית הספר, את ההתמקצעות, את הדיוקים, ואת הרצון לצעוד קדימה בכל המישורים"
איזה רגע מהעבודה שלך גרם לך להרגיש שאת עושה שינוי אמיתי?
"בדיוק בימים אלה, מסיימת לעבור על מעל 90 תעודות של תלמידיי. מקפידה לעבור על כל תעודה ולהתחבר לסיפור של כל תלמיד ולסיפור של כל מורה. משתדלת ללמוד מהתעודות על הסיפור הגדול של הישיבה שלנו.
"כל תעודה כזאת היא סיפור של תהליך גדול וארוך. של בניית אמון, של התמקדות בחוזקות, של מקצועיות, של הגדרת מטרות וצעידה משותפת של הצוות והתלמידים במסע המיוחד הזה. השפה שנלמדת מהתעודות היא השפה שאנחנו מדברים בה בישיבה. כשאני רואה את התעודות, אני מרגישה את השינוי שמתחולל בבית הספר, את ההתמקצעות, את הדיוקים, ואת הרצון לצעוד קדימה בכל המישורים.
"עוד רגע משמעותי מאוד עבורי היה לקבל את תעודות הבגרות של בוגרי תשפ"ד (96% בגרות), והידיעה שההצלחה הזאת הייתה בזכות עבודה יסודית ומוקפדת ממש, שלי עם צוות השכבה ושלנו יחד עם התלמידים. עם כניסתי לתפקיד, הצבתי לעצמי יעד בנושא הבגרויות ושמחתי כל כך לזכות ולהגשים אותו, עם הצוות המסור והמקצועי של הישיבה בכלל, ושל השכבה הזו בפרט".
איך את משלבת בין המקצועיות שלך לבין הקשרים האישיים והאנושיים בעבודה?
"חושבת שזה ה-סיפור של עבודת הניהול. לבנות את העצמיות שלנו ואת ה'אני מאמין' המקצועי שלנו, לצד ההבנה שאני רק חלק קטן מתוך הסיפור הגדול. מרגישה שזכיתי לעבוד עם ההון האנושי הכי יקר וטוב שיש. אנשים שמגיעים בוקר בוקר עם ברק בעיניים, תודעת שליחות גדולה ולב ענק שרק רוצה לעשות טוב. כשיש כזה הון אנושי, אני בעיקר משתדלת שלא להפריע…
"לצד זה, משתדלת לזהות את הייחודיות שיש בכל אחד מהצוות ולנסות לאפשר לכל אחד להביא את הייחודיות הזו לקדמת הבמה ולהשפיע את הטוב שבו ברמה המערכתית.
"בנוסף, אני משתדלת להכיר את הסיפור הרחב שבו כל אחד נמצא – שמחות משפחתיות, מילואים, דאגות משפחתיות, אתגרים שונים ולהיות בקשב ובהבנה למורכבויות השונות, מבית ומחוץ".
מה נותן לך השראה ומוטיבציה להמשיך ולהתפתח בתפקידך?
"השנה הראשונה שלי בתפקיד הייתה שנת המלחמה, מציאות מטורפת שנאלצנו להתמודד אתה, לגדול ממנה ולצמוח. לא פעם שאלתי את עצמי מה התפקיד שלי במלחמת הקיום הזו? (חוץ מלהיות אשת מילואימניק אלוף…) לאט לאט, התבהרה בי ההבנה שהמלחמה היא האמצעי, וחיי היום-יום שאנחנו זוכים להמשיך הם הם המטרה. מרגישה שעבודת הניהול, בפרט והחינוך, בכלל, היא תובענית ודורשת, אבל יש בה משמעות של ממש לחיי היום-יום. התפקיד הזה אף פעם לא נגמר, תמיד יש מה ללמוד, מה לקדם. יש מקום לחלום ולהגשים ובעיקר להשתדל פשוט להוסיף טוב".
אם היית יכולה לתת עצה אחת לעובדת, או מנהלת, בתחילת דרכה, מה היא הייתה?
"'לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להִבטל ממנה'. לשאוף, לחלום בגדול ולהגשים, גם בקטן וגם בגדול. להיות בסבלנות לתהליכים ובחמלה עצמית לקראת הדרך שנפתחת לקראתך… יש לנו הזדמנות להשאיר חותם, לקחת חלק משמעותי בתהליכים גדולים שמתקיימים בעולם שלנו ולצד זה, נמשיך בענווה ללמוד, לברר, לתהות, לטעות ולדייק עצמנו כדי להיות טובים ונכונים יותר".
אם לא היית בתפקיד הזה, מה לדעתך היית עושה היום?
"עוסקת המון בשאלה הזו. מה אעשה כשאהיה גדולה?! מאמינה ומקווה שהייתי לוקחת חלק בתפקיד ניהולי באיזשהו גוף ציבורי. כזה שהייתי מרגישה בו משמעות גדולה בעשייה היום-יומית, אבל גם כזה שיש בו קצת יותר נחת…".
מהו הרגע שבו הרגשת גאווה מיוחדת בעשייה שלך במסגרת הרשת?
"ממש לאחרונה, הגענו למרכז החדשנות בחיספין, לביצוע מטלות סיום באזרחות. התלמידים עבדו בקבוצות סביב עבודה באזרחות ותוצר הסיום היה פודקאסט שהוכן והוקלט במרכז החדשנות. היה לי מרגש ומשמעותי לראות את התלמידים שלנו טועמים 'מהעולם הגדול', מתנסים, משתתפים, וחולמים בענק.
"עם כניסתי לתפקיד, אחת מהשאיפות שלי הייתה להעלות את הרמה הלימודית בבית הספר. שנעז, כארגון, לחלום בגדול ולהגיע לידי הגשמה, לצד המשך עבודה במסירות אין קץ עם כל אחד ואחד מהתלמידים בדרך הנכונה והמדויקת עבורו. כשראיתי את החיוך על הפנים של החבר'ה במרכז החדשנות, את היצירתיות ששופעת מהם ואת תחושת המסוגלות, היה עבורי רגע כזה של נחת בתוך היום-יום העמוס".
מה לדעתך הופך את המוסדות ברשת שלנו למיוחדים?
"קצת קלישאתי, אבל רוח הגולן. מצד אחד, רוח גדולה של חדשנות, מקצועיות, פריצת דרך וחיבור לעולם העשיר והגדול. מצד שני, המנגינה הגולנית. החיבור לטבע, לשורשים, לערכים עליהם נבנו מפעלי החיים הגדולים שקיימים כאן ובעיקר להון האנושי המגוון והקסום שיש בגולן".
מי מהווה עבורך השראה? דמות לחיקוי?
"ההשראה שלי היא ההורים שלי. הבית בו גדלתי.
"הוריי הם ממקימי אלוני הבשן. אנשי אידאל ושליחות. גדלנו בבית שיש בו מצד אחד, חיי כלל גדולים – שותפות בהנהלות שונות, חיי עשייה, מעוף, חזון ורוח, לצד זה, הבית והמשפחה היו תמיד מושקעים ומטופחים. גרעין חזק ומשמעותי של כוח, פינוקים וצמיחה.
"עבודת הניהול התובענית עלולה לפעמים לטשטש בין החוץ לפנים, בין הבית הפרטי לכלל. ההשראה שקיבלתי, ועודני מקבלת, מהוריי, היא זו שמאפשרת לי למצוא את האיזון העדין והכל כך חשוב הזה".
הילה וינטר
ראש מדרשת "רוח רגבים", "הדבר החשוב והעיקרי באמת בחינוך, הוא לבוא עם עיניים טובות שרואות ישר ללב פנימה. התלמיד מרגיש את המבט המלא אמון וזה עצמו מעורר בו את האור"
מה נותן לך השראה להמשיך ולהתפתח בתפקידך?
"ההבנה שזה העיקר הגדול – לגלות לעצמנו ולכל מי שצמא ופנוי לשמוע את סוד האמונה, ש'אור ה' בכל הוא מאיר', (הרב קוק). הבנות שמגיעות למדרשה צמאות למפגש של נפש וחיים עם מעיינות התורה המתוקים וזה נותן את הכוח ואת התשוקה להמשיך ללמוד יחד".
אם היית יכולה לתת עצה אחת לעובדת בתחילת דרכה, מה היא הייתה?
"להזכיר לעצמה כל הזמן שהיא שליחה מטעם ההשגחה העליונה, שזימנה בדיוק אותה כפי שהיא, בדיוק עכשיו, בדיוק לכאן. לזכור שאני לא הנושא, אלא רק צינור להופיע דרכי אור. תודעת השליחות בענווה ובתפילה, מחזקת ונותנת כוח בתוך כל האתגרים ומאפשרת לברכת ה' להופיע ולהתפשט דרכנו. לשאול את עצמי בכל פעם – איזה טוב מתאפשר לי להוסיף עכשיו"?
מה היית אומרת לאישה צעירה שמתחילה את דרכה המקצועית ורוצה להשפיע בעולם החינוך?
"הייתי אומרת לה שמעבר לכל המקצועיות, הדבר החשוב והעיקרי באמת בחינוך, הוא לבוא עם עיניים טובות שרואות ישר ללב פנימה. מפגש של נשמות. התלמיד מרגיש את המבט המלא אמון וזה עצמו מעורר בו את האור הפנימי להתגלות עוד. ממילא, בעיניי, עיקר הנקודה, לחפצים לעסוק במלאכת הקודש של החינוך, היא להשתדל להיות אנשים פנימיים. מתוך כך האמת, האמון, האהבה וחום הלב יהדהדו ויצמיחו".
ורד לנס
רכזת משאבי אנוש, "לפעמים, בא לי לחזור אחורה בזמן, לפגוש ולשוחח באופן אישי עם מרים הנביאה, דבורה השופטת… אלו מנהיגות שהנהיגו עם רב, את כלל הקהילה, מתוך חוכמה ועוצמה, לצד הכרת הטוב"
מהו החזון האישי שלך בתפקידך הנוכחי וכיצד הוא משתלב עם החזון הכללי של רשת המוסדות?
"החזון האישי שלי, בכלל בחיים ובעבודה, הוא לעבוד מתוך תחושת שליחות ונתינה לעם ישראל, בכל תפקיד שאני בוחרת בו. בתפקידי, אני משתדלת לסייע לכל עובד ועובדת, כך שיעבדו מתוך ידיעה שמעריכים את עבודתם הקשה, נחת רוח לזכויותיו ותנאי העבודה האישיים של העובדים, כך שימלאו את עבודתם החינוכית מתוך תחושת שליחות ונתינה לעם ישראל".
מה לדעתך הופך את המוסדות ברשת שלנו למיוחדים?
"לכל מוסד ב'רוח הגולן', יש את הייחודיות שלו, הנתינה של הצוות לתלמידים, של התלמידים והצוות לעם ישראל ולעולם. כל מוסד פועל מתוך תחושת שליחות להיות הכי מצוין בתחומו וכך לתרום החוצה לעם ישראל ולמדינת ישראל. בין אם במוסדות 'רגבים' ותרומתם לצמיחה ולחקלאות, ישיבת 'תמ"ר', 'אדיר במרום' ו'ברקאי', לטכנולוגיה ולקדמה, ישיבת 'אורות שאול' – לאחדות עם ישראל, דווקא בדרום תל אביב, או מדרשת 'רוח רגבים', המשלבת תרומה לחקלאות ולימוד התורה. כל מוסד מתנדב ונותן בכל מקום שהוא בקהילה בה הוא שוכן ולסביבה, וזו גאוה להיות חלק מהרשת הזו שחורטת על דגלה להיות חלק מעם ישראל ולתרום למדינת ישראל ולחוסנה".
איזה רגע מהעבודה שלך גרם לך להרגיש שאת עושה שינוי אמיתי?
"הרגעים נמדדים דווקא ברגעים הקטנים, 'בשמחות של יום חולין'. כשאני רואה צוות, או תלמידים מתנדבים, משפצים, עובדים בחקלאות. כשאני מסייעת לעובד, שכל כך תורם לתלמידים, להתגבר על הבירוקרטיה המורכבת של מדינת ישראל, כך שלא יתעכב שכרו, כשאני רואה בוגרים שלנו שחוזרים לעבוד במוסד שלהם, כדי לתת יד ועזרה בשל תקופה זו, שחסרים עובדים, כי הם תורמים את תרומתם במילואים, חיוך של עובד, כשאני אומרת לו שרואים את עבודתו המבורכת, שהוא מוערך. כשיש הכרת הטוב והערכה, אלו צעדים משמעותיים לשינוי".
איזו אישה מהווה עבורך מודל לחיקוי ולמה?
"לפעמים, בא לי לחזור אחורה בזמן, לפגוש ולשוחח באופן אישי עם מרים הנביאה, דבורה השופטת… אלו מנהיגות שהנהיגו עם רב, את כלל הקהילה, נשים וגברים, מתוך חוכמה ועוצמה, לצד הכרת הטוב על הטוב. זה מעיד שגם אז, הנשים עשו גם, וגם וגם. נשות משפחה, עשייה, מנהיגות, אנושיות ואמניות – ואני שואבת מהן השראה".
מה היית אומרת לאישה צעירה שמתחילה את דרכה המקצועית ורוצה להשפיע בעולם החינוך?
"להאמין, להתקדם ולבחור בכל דבר מתוך חזון אישי ושזה יוביל בבחירות. לא משנה מהו בדיוק התפקיד שאותו עושים בפועל. מה שמשנה זו השליחות והרוח שאת מביאה לעולם. בכל מקום ובכל תפקיד, יש מקום לנתינה מתוך שליחות. לבחור נכון, לבחור לאור החזון האישי ומתוך אמונה בדרך ובחזון, זה יוביל להשפעה הנכונה בעולם. בכל תפקיד, יש את מה שניתן לתת ולתרום, לא לפחד לעבוד קשה, לא לפחד לעשות הכול, אבל גם לא לוותר על עצמך ולעצמך, על המילוי הרוחני והאישי, על תחביבים, ועל הדברים שאת אוהבת, בתוך כל הבחירות הללו".
אורית אלקיים
מנהלת בית הארחה, מדרשת הגולן, "כאשר אני רואה שהשינוי שביצעתי באמת ניכר ומורגש מהתגובות החיוביות של האורחים החוזרים, אני יודעת שהשקעתי במקומות הנכונים"
איזה רגע מהעבודה שלך גרם לך להרגיש שאת עושה שינוי אמיתי?
"כמנהלת, אין רגע אחד שמסכם את השינוי, אלא סדרת רגעים מצטברים שמובילים לתחושת הצלחה. כאשר אני רואה שהשינוי שביצעתי באמת ניכר ומורגש מהתגובות החיוביות של האורחים החוזרים, אני יודעת שהשקעתי במקומות הנכונים. הלקוחות מציינים את השיפור בשדרוג החדרים, בשירות המקצועי, הניקיון האוכל ובאווירה הכללית".
מה נותן לך השראה ומוטיבציה להמשיך ולהתפתח בתפקידך?
"ההשאה והמוטציה שלי מגיעות מהיכולת שלי להשפיע ולהביא לתוצאות עסקיות חיוביות. הידיעה שאני חלק חשוב בשרשרת התהליכים שמשפיעה על השגת מטרות העמותה, ובמיוחד קידום מוסדות החינוך הקיימים, נותנת לי תחושת סיפוק ומניעה אותי להמשיך להתפתח ולהשקיע".
מה לדעתך הופך את המוסדות ברשת שלנו למיוחדים?
"למרות שאני לא מגיעה מתחום החינוך, למדתי עם הזמן להכיר חלק מהמוסדות וללמוד על פועלם. המוסדות מיוחדים בזכות המעטפת הרחבה שמקבלים התלמידים, מסגרת שמספקת להם תמיכה בכל תחום. השילוב בין מקצועות הליבה למקצועות תורניים, מאפשר איזון עשיר ומגוון. בנוסף, חינוך ערכי יוצר סביבה שמובילה להתפתחות מרבית, במיוחד בתקופה מאתגרת זו".
אם לא היית בתפקיד הזה, מה לדעתך היית עושה היום?
"אם לא הייתי בתפקיד הזה, אני מניחה שהייתי ממשיכה לעסוק בתחום המלונאות, שבו אנו עוסקת כבר הרבה שנים ומאוד אוהבת. המקצוע הזה מעניק לי סיפוק רב ואני מוצאת בו אתגר ועניין תמידיים. סביר להניח שהייתי מתקדמת לתפקידים ניהוליים נוספים, או מחפשת דרכים חדשות לתרום ולהתפתח בתחום".
