טקס הדלקת המשואות בקצרין הוקדש לרוח הגבורה והנתינה. כל אחד מכיר גיבור. כל אחד הוא גיבור בעצמו. בצל המלחמה, בתוך האתגרים, צמחה כאן קהילה של גיבורי-על
הייתה זו שנה מאתגרת ומורכבת, אך ממנה, יחד, בכוחות משותפים, צמחנו, גדלנו, השתפרנו וקמנו. השנה, ובכלל בתקופה הזו – כל אחת ואחד מאתנו גילה גיבור. גיבור-על. לכן, בחרנו השנה להקדיש את טקס הדלקת המשואות שלנו לרוח הגבורה והנתינה. בצל המלחמה, בתוך האתגרים, צמחה כאן קהילה של גיבורי-על. כולכם, כולנו, חלק מהסיפור הזה. הסיפור של קצרין. הסיפור של הגולן. של הצפון. של מדינת ישראל.
משואת צה"ל ואוגדת 210
בימי הלחימה הקשים, כשצל כבד ירד על מדינת ישראל, ניצבה אוגדה 210 בחזית, כחומה בצורה, בגבולה הצפוני של המדינה. בפיקודו של תת-אלוף יאיר פלי, הוכיחה האוגדה נחישות, מקצועיות – גיבורי-על. על שותפות אמת בימי חירום וגם שגרה, על אחריות לביטחון קצרין והגולן, על ההגנה המתמשכת על גבולות המדינה והבית – על ההובלה, הפיקוד והמנהיגות בשמירה על ביטחוננו וביטחון ילדינו, את משואת צה"ל ואוגדת 210 משיא סגן אלוף, קצין ההגמ"ר, נדב אברג'יל, אשר ליווה אותנו במלחמה יום-יום, שעה-שעה. היו ימים שהמועצה המקומית קצרין הלכה לישון עם נדב וקמה אתו. זה רק מסביר וממחיש את גודל השותפות בין קצרין לאוגדה 210, לקצינים, המפקדים והחיילים בה. נדב, בשם כל קהילת קצרין – תודה. אנו מצדיעים לכם!
משואת לוחמי המילואים ורוח ההקרבה
ביום השבעה באוקטובר, יצא מבית הכנסת ישירות לשירות מילואים, כשהוא מותיר בבית אישה לאחר לידה וארבעה ילדים קטנים. במהלך שירותו המשמעותי כלוחם ששומר על ארצו ועמו, המשיך במשימה נוספת – אישית, שקטה, מעוררת השראה, דווקא מתוך המלחמה, כאשר בכל יום הוא שמע על חיים שנגדעו, יצחק בחר להעניק חיים לאדם, שכלל לא הכיר. הוא יצא משדה הקרב למיטת הניתוחים, מהמדים של הצבא למדי האשפוז. לא כי היה צריך, אלא כי בחר. בחר למען האחר, בדיוק כפי שעשה, באותה השבת ב-7 באוקטובר. הוא עבר סדרת בדיקות להתאמה במטרה לתרום כליה. בשבעה באוקטובר 2024, שנה בדיוק לאחר אותו היום בו יצא אל הלא-נודע, הוא בחר לצאת שוב, במודעות הכי גבוהה, לתרום כליה לאישה שהמתינה לתרומה עשר שנים. מעגל חיים ונתינה נרקם, כשבנה של אותה אישה תרם מצדו לאדם שיצחק עצמו ביקש לתרום לו בתחילה. על שליחות כפולה: שומר חיים ומציל חיים, על רוח של אהבת אדם ועל דוגמה אישית של לוחם שנראה כמו גיבור-על – את משואת לוחמי המילואים ורוח ההקרבה משיא. נאחל שכולנו נהיה עם אותה האש שיש ליצחק אש.
משואת משפחות הנופלים, משואת התקווה
השמות רצים במחשבות, התמונות קופצות בכל הזדמנות. הכאב, העצב והשאלות דופקים בכל כוחם במעמקי זרעי בריאת המחשבה. החלומות שנגדעו, הילדים שהתייתמו, הנשים שהתאלמנו, הצער שביקר וקבע את ביתו, ההורים והסבים והסבתות, שעמדו בגשם זלעפות, בשמש שורפת, מעל קבר ילדיהם. החולצה השחורה שנקרעה, האבל שהפך נפוץ, השאלות, התהיות, הברירה, החיים, ההתחלה וגם הסוף. הסוף שהוא בעצם התחלה מחדש – עם קדושה, טהרה ומועקה גדולה. אבל הוא סוף, שחייב להיות יותר טוב, אחרת הוא לא סוף שמביא התחלה. אחרת הוא קיום ללא חיים. ועל כולנו לזכור: כי במותם, הם ציוו לנו את החיים. הם ציוו – אנחנו נקיים. בבקשה, שרק נהיה ראויים. להם. בשם משפחות הנופלים במלחמת "חרבות ברזל", תעלה את משואת התקווה רחל רזילוב, אמו של יחזקאל חזי רזילוב זכרו לברכה, בשם משפחת רזילוב, משפחת רוט ומשפחת ונינו.
משואת התרומה לקהילה ולחיילי צה"ל
בימי המלחמה האינטנסיביים, כשאלפי חיילים עברו בגולן, הן עמדו שם – עם לב פתוח ודלת פתוחה. בהתנדבות עבור הקהילה, בעשייה שקטה, עקבית מכל הלב והנשמה לקשישים, לחיילים, לכל דורש – תמיד עם יד מושטת, או סיר על האש. על דוגמה ומופת לרוח נתינה, על מחויבות לקהילה ולחיילים שאין בה תנאי ועל היכולת להפוך אתגר להזדמנות, את משואת התרומה לקהילה ולחיילי צה"ל משיאות אביבה סויסה וטניה איתן.
משואת גמילות החסדים
שנים של נתינה ועשייה בשקט, במסירות, בצנעה. אנשי חסד שפועלים למען כל מי שצריך: מי שידו אינה משגת, מי שזקוק לארוחה, לסיוע, לקצת אור. מתן בסתר, לב פתוח, מחויבות אמיתית שלא תלויה בזמן, או בנסיבות. על גמילות חסדים אמיתית, על תרומה שקטה, אך עמוקה, לקהילה ולחוסנה, על הרוח הטובה שמחברת בין אדם לאדם – את משואת גמילות החסדים למען הקהילה משיאים יעל שלמה וארז כהן.
משואת הנוער המתנדב
מתוך רעיון, שהפך לצוואה, נולד פרויקט "שולחן שבת", שהותיר חותם בלב הקהילה. פרויקט שמחבר משפחות, צעירים ובוגרים כאחד, לסעודת שבת חמה, מאירה ומלאת תחושת שייכות. צעירים שמקדישים חלק רחב בחייהם להתנדבות המסמנת ערכים של נתינה ומהווה דוגמה. לצד ההתנדבות בשגרה, הם נושאים על כתפיהם באהבה ובאחריות את המשימה החשובה: להמשיך, להרחיב ולהאיר את שולחן השבת – כפי שחלם מרדכי איתן קינן ז"ל. על התנדבות יוצאת דופן למען הקהילה, על התמסרות מהלב, על היותם צעירים נמרצים מלאי רוח נתינה, את משואת הנוער המתנדב משיאים טל חיים קינן ורעיה פרץ.
משואת הקודש
בשקט, בענווה, דמותו האצילית מלווה את קהילת קצרין שנים ארוכות. בלילות ובימים, בשגרה ובחירום, הוא מתייצב ראשון, כדי ללוות בכבוד את מי שהסתלק מעלה. גבאי קהילה, חבר נאמן ומסור בחברה קדישא, איש שהעשייה היא עבורו צו, מתוך שליחות עמוקה ואהבת האדם. על עשרות שנים של דרך ארץ, על שמירת כבוד המתים והחיים כאחד ועל היותו יסוד מוסר בקהילה, את משואת הקודש משיא יעקב פרשה.
משואת פיקוד העורף
בימי המלחמה המורכבים, בין זירות להערכות מצב, מפקד יקל"ר קצרין, החולייה המחברת בין פיקוד העורף, צה"ל והרשות המקומית, היה שם תמיד. בכל שעה. בחירום וגם בשגרה, הוא מילא את תפקידו במסירות יוצאת דופן ובדרך מעוררת השראה. בניהול מדויק, בתיאום שקט, אך חיוני ובנוכחות שסייעה לקצרין לשמור על רצף תפקודי ובחיזוק החוסן הקהילתי. על עשייה רצופה למען ביטחון הקהילה, על אחריות ומחויבות אמיתית ועל שיתוף פעולה ראוי להערכה – את משואת פיקוד העורף משיא סא"ל במילואים אורן גומפל.
משואת נשות המילואים ונשות משרתי צבא הקבע
בזמן שהחיילים מתייצבים בחזית, תוך הסתגלות למציאות חדשה, של התמודדות יום-יומית, נשות המילואים מחזיקות את הבית – את השגרה, את המשפחה, את התקווה. עמוד התווך. הן מגלמות את העוצמה. את האחריות להוביל ולהמשיך גם כשהלב דואג, האופטימיות שנשמרת גם כשהימים מתארכים, לעתים זה מאות ימים והאמונה שמחזיקה משפחות שלמות. על עמידה איתנה בחזית העורף, על חוסן, על תמיכה ועל רוח של מסירות ואהבה, את משואת נשות המילואים והקבע, בשם נשות המילואים והקבע הגיבורות משיאות רוני בן שושן וסגולה לוי.
משואת כוחות הביטחון – משטרה וכבאות
אנשי ביטחון, שחיים ונושמים את השטח. בשגרה, בטח ובטח בחירום. הם שומרים על הסדר, מגיבים ראשונים ומחזיקים את הביטחון. בקצרין ובגולן. בכביש, בשטח, בזירה בוערת, או באירוע מורכב. אנשי המשטרה והכבאות הם עמוד התווך של הביטחון האישי בבירת הגולן. ראוי לציין, כי בימים אלה מסיים רנ"ג דורון גבריאל, שירות של ארבעים שנה במשטרת ישראל, מהן שלושים בתחנת גולן. מהסיור, דרך שורה ארוכה של תפקידים מבצעיים, תמיד באחריות, בשקט ובנאמנות. על עמידה נחושה בכל זירה, על מסירות לשמירה על החיים והסדר הציבורי ועל עשייה מתמשכת שמחברת בין מקצועיות לשליחות – את משואת כוחות הביטחון – משטרה וכבאות, בשם שוטרי משטרת ישראל ולוחמי האש, משיאים דורון גבריאל, משטרת ישראל ואור קוואז, כיבוי אש.
משואת צח"ש
בעיצומה של השנה הקשה שידע היישוב, צמחו גיבורות וגיבורים מקומיים, אנשי ונשות צח"ש – צוותי חוסן שכונתי, שהפכו להיות הפנים הראשונות בכל זירה, קלה כקשה. מתייצבים ראשונים, להסברה, לתפעול, לסיוע בפינוי ולתמיכה. פועלים מתוך הקהילה ולמענה, רק עם לב, תושייה ותחושת שליחות. על הובלה ומעורבות אזרחית יוצאת דופן, על נוכחות חשובה שמחזקת קהילה, ועל היכולת לעמוד בכל אתגר ומשימה, גם ברגעים הקשים ביותר – את משואת צח"ש, בשם כל צוותי החוסן השכונתיים, משיאים גילה פפר סק וצ'ארלי שלום צרויה.
משואת כוחות הביטחון – אנשי הרפואה והחירום
באירוע אמת, כשהזמן קובע חיים או מוות, ניצבים ראשונים בשטח אנשי הרפואה והחירום. נושאים על כתפיהם את השליחות להציל, לתמוך ולהציל שוב. בזירות חירום, לעתים בחוסר ודאות, הם פועלים במהירות, במסירות ובתעוזה שאין לה שיעור. בשנה וחצי האחרונות, פגשנו את המלאכים בכתום ובלבן, בנפילות הטילים, בשריפות שדפקו על פתח הבית, בתאונות הדרכים, באירועי התרבות, בהדרכות ובהכנות, בקביעת יסודות למבנים חדשים ובכל מקום שבו הם נדרשו לבצע משימה. על מקצועיות בלתי מתפשרת, על שליחות שמצילה חיים יום אחר יום ועל תרומה שקטה, אך עצומה, לביטחון האישי והקהילתי, את משואת כוחות הביטחון – בשם מגן דוד אדום ו"איחוד הצלה", רפואה משיאים אלי סעדון, "איחוד הצלה" ואביב אטרי, מד"א.
זו קצרין שלנו. קהילה חזקה, מרגשת, מלאה באנשים שהם גיבורי-על של החיים עצמם. בטקס הדלקת המשואות של השנה, בחרנו לומר תודה, לכל הפסיפס הקצרינאי. תעלה המשואה ותעלה הרוח.
תעשו הרבה כבוד למשיאי המשואות.
