לגונן על הגבול

מן הראוי לזכור ולהעלות על נס אותה עמידה הרואית, של יישובי החולה ועמק הירדן, ב-19 השנים שהגולן היה סורי. אותה היאחזות עיקשת באדמה, לאורך הגבול, אותה נחישות ציונית המשלבת התיישבות וביטחון, מול ההר שהיה  כמפלצת


סיפור עמידת הגבורה של יישובי עמק החולה ועמק הירדן, ב-19 שנות התוקפנות הסורית מהגולן, ההר שהיה כמפלצת, עד שחרורו במלחמת ששת הימים, כמעט שנמחק מן התודעה ההיסטורית. הזמן שחלף, התבססות העובדה שהגולן ישראלי, אזורים אחרים שנמצאים במוקד העניין כמו יישובי הגבול עם עזה בעשרים השנים האחרונות, הם כנראה הסיבה לכך. מן הראוי לזכור ולהזכיר ולהעלות על נס אותה עמידה הרואית, אותה היאחזות עיקשת באדמה, לאורך הגבול, אותה נחישות ציונית המשלבת התיישבות וביטחון.

אחד היישובים הבולטים במאבק הזה הוא קיבוץ גונן. לפני שבעים שנה, בשנת 1951, ואם לדייק יותרביג באב תשיא, 15 באוגוסט 1951, עלתה לקרקע בחרבת גורייבא, למרגלות הגולן, היאחזות הנחל נחלאים ב‘, ההיאחזות השנייה אחרי נחל עוז. אחד הגרעינים הראשונים, ששירתו במקום, היה גרעין של תנועת הצופים לקיבוץ תלקציר, אף הוא קיבוץספר צעיר שספג לאורך שנים את נחת זרועו של האויב הסורי. חברי הגרעין התאהבו במקום וברעיון שהם ייסדו קיבוץ חדש. הם ביקשו להישאר במקום ולאזרח אותו וכך, שנה וחצי לאחר הקמת ההיאחזות, קם הקיבוץ. הייתה זו היאחזות הנחל הראשונה שאוזרחה.

את שמו של הקיבוץ העניק לו זאב וילנאי; שם המבטא את משימתו הלאומיתלגונן על הגבול מפני התקפה סורית. עצם השם, גונן, מיתג אותו כיישוב ביטחוני, הנושא על כתפיו, לצד המשימה האזרחית, משימה ביטחונית, כאילו היה מוצב צבאי

את שמו של הקיבוץ העניק לו זאב וילנאי; שם המבטא את משימתו הלאומיתלגונן על הגבול מפני התקפה סורית. עצם השם, גונן, מיתג אותו כיישוב ביטחוני, הנושא על כתפיו, לצד המשימה האזרחית של הקמת בית ומשק ומערכות חינוךמשימה ביטחונית כאילו היה מוצב צבאי. האמת היא שכל היישובים לאורך הגבול מילאו משימה כזו.

יש שתי גונן

במלאת חמש שנים לקיבוץ, נכתב בכתבה על אודותיו בדבר“, מאת דוד שליו: “בימים אלה, מלאו חמש שנים לגונן. הייתה, כמובן, חגיגה. צנועה, אך לוהטת. חמש שנים בגונן שקולים כנגד חמש פעם חמש ביישוב אחר. זה אומרחיים בצל לועי מקלעים דרוכים של מוצבים סוריים, ‘הרוכביםעל גונן ובולשים כל תנועה. פירושוסכנת נפשות, לילות שמירה ארוכים, דריכות, אבדות בנפש ונזקים ברכוש. כאשר יצא לפני כשנתיים יעקב מינגובסקי זל לציד בביצות החולהרצחוהו הסורים נפש באכזריות פראית, גררו את גופתו לסוריה ועקבותיו לא נודעו. לאהלה ותמי, בצאתן למרעה, לא תדענה אם תחזורנה בשלום הביתה עם הצאן, או בלעדיהן. לאהלה ותמי רועות את צאן גונן בתלזחמול, סמוך לגבול הסורי העוין. רחוקות הן מעין אדם ומתצפית ובידן הופקד רכוש יקר. הן הוסיפו לרעות גם כאשר נורו עליהן יריות מהמארב וסיכנו את חייהן. כך, בפשטות, מקיימות הן את ריבונות ישראל על שטח פראי ושומם זה. אף שני הפעוטות כבני שנה, שנרדמו בחדר הילדים המטופחלא שיערו, כמובן, שיתעוררו בחשכת הלילה במקלט האפל והקר. הפלחים, בזרעם את שדותיה, אינם בטוחים אם יקצרו את יבוליהם, או שמא ישלחו בו שכניהם אש זדונית. זוהי גונן, שעל העלייה לקרקע לפני חמש שנים סיפרו העיתונים בצנעה בשולי הגיליון, שעה שבראש העמוד התנוססו כותרות ענק על מאורעות מדיניים וכותרות משנה הוקדשו לביקורן של כמה יפהפיות הוליוודיות בישראל.

“… כלפי חוץ יש שתי גונן. גונן הידועה בציבור, כפי שהיא מופיעה בכותרות העיתון, בעקבות תקריות גבול. ויש גונן שבחיי היוםיום, המקופלים פנימה. גונן העובדת בשדות, במטע, ברפת ובמרעה העסיסי והעשיר. באחת התקריות, כשכדורי הצלפים הסורייםכיסואת המשק בברד עופרת לוהטת, הביא חבר תמהוני עגלה עמוסה אבטיחים מהמקשה ונכנס לחצר המשק בשלווה סטואית שהדהימה אפילו את האמיצים ביותר. ברם אין ספק, שהעומס הביטחוני והתפרעות מצד הסורים משפיעים לרעה על התפתחות המשק. רצונכם לדעת אילו נזיקין? בבקשה. הנה המאזן: כארבעים כבשים וחמישים ושבע פרות ששדדו הסוריםחמישים ושמונה אלף לירות נזק. והקשיבו, הקשיבו! ארבעת אלפים לירות דמי החזקה לסורים! משונה, מה? שותפות מוזרה, לא כן? הבה אם כן נספר: כשהסורים שודדים עדר מגונן, הם מאכילים אותו באדיבותםהרבה. במקרה שאינם מספיקים לחסלו בזבח שמחה וכשהם מחזירים אותו ועל פי רוב רק חלק ממנוהם תובעים החזרת דמי כלכלת העדר. [לעתים, בהתערבות פקחי האום, הוחזרו חלק מן הפרות שנשדדו והיישוב נאלץ לשלם להם על המזוןא.ה.] זהו פשר הסעיף המוזר המופיע במאזן המשק. רוצים עוד? אם כן, שלושה עשר אלף ימי עבודה בשמירה ובביטחון, הנאמדים במאה אלף לירות. החברים קוראים לגירעונות ולנזקים אלה בשםיהבמגן‘… ומסכמים, כי גירעונות אלה היו מספיקים לכיסוי כל החוב השוטף של המשק.

אם על אף התנאים האלה הצליחו אנשי גונן לבנות משק, הרי זה בזכות הרוח החלוצית (בלי מירכאות) המפעם בהם ובזכות סעיף אחד, שאינו מופיע אומנם במאזן, אך ערכו בל ישוער ולא יסולא בפז והוא: משק האדם! [ההדגשהבמקור א.ה.] אנשי גונן האמיצים והנועזים“.

הסב, אפוא, את עיניך אל הקיר שמנגד והרי מגילת הסבל פרושה לפניך: קטעי עיתונים, גזורים וערוכים לפי סדרם הכרונולוגי, בהם חוזרת ומשתחזרת כל פרשת מאבקה הביטחוני המר של גונן, במשך חמש שנות קיומה, (י. כנרות, “מעריב“)

י. כנרות פרסם כתבה חגיגית לציון חג החמש של גונן במעריבובו כתב, בין השאר: “אך שמא יסיחו הישגים ברוכים אלה את דעתך מהצד האחר של המטבע, מאותם קשיים ביטחוניים חמורים ובלתי פוסקים הכרוכים בכינון משק פורח שכזה על קו הגבול? הסב, אפוא, את עיניך אל הקיר שמנגד לטבלאות הסטטיסטיקה והדיאגרמות, והרי מגילת הסבל פרושה לפניך: קטעי עיתונים, גזורים וערוכים לפי סדרם הכרונולוגי, בהם חוזרת ומשתחזרת כל פרשת מאבקה הביטחוני המר של גונן, במשך חמש שנות קיומה, עשרותעשרות תקריות של יריות והפגזות, שוד עדרים והצתות שדות, מוקשים ומארבים, עד לחטיפתו של חבר גונן, יעקב מיגובסקי, שירד למעיין בואכה דרדרה ונשבה על ידי חיילים סוריים בתוך שטח ישראלועד היום לא נודעו עקבותיו, ועד לקרב גונןהידוע השנה. אף מכתבה של רעיית הנשיא, רחל ינאית בןצבי, המביעה את דאגתה וחרדתה, לאחר שעיתון הערבמעריבמספר על ליל הנדודים בגונן ועל ההיאבקות שנאבקתם בגבורה עם האש השלוחה אליכם מן הגבול…’ – אף הוא מצרף עדותו כאן לצדם של קטעי העיתונים הרבים“.

גונן: גבול על חוט תיל

במסגרת מחקר שהתחלתי לפני שנים אחדות, ואולי אחזור אליו פעם, ערכתי כרוניקה של האירועים לאורך הגבול, בשנים 1956-1959. לא היה כמעט יום אחד של שקט. אמחיש זאת באירועים באותם שנים בתאריך של היום, 24 בדצמבר. ב-1957, היה ירי נקל ומקלעים שנמשך כעשר דקות על קיבוץ גדות. כוח של צהל פעל מעבר לגבול, ירה לעבר תחנת משטרה ופצע חייל סורי. ב-1958, הסורים גנבו רשתות דיג של דייגים טברייניים, בחופה הצפוןמזרחי של הכנרת. משקיפי אום מנעו סיור של קקל בשטח המפורז ליד קיבוץ דן. ב-1959, נהרג שוטר מגב בתקרית יוזמה בידי הצבא הסורי, באזור תל קציר. במשך כשבוע, חדר עדר צאן סורי לשטח ישראל.  ביום זה, חדר עדר מלווה בשבעה חמושים. כוח מגב הגיע למקום ודרש מהם לחזור לסוריה. כל החיילים פתחו לעברם באש עזה והצטרפו אליהם חיילים מבונקרים נסתרים באזור. הירי נמשך שעה ארוכה וכעבור שעה וחצי, נורתה אש חזקה לעבר קומנדקר שהגיע כדי לחלץ את גופת ההרוג. בסופו של דבר, קומנדקר של משקיפי האום הצליח לחלץ את הגופה.

כמעט בכל יום נוכל למלא עמודים באירועיהיום לפניבגבול הסוער. קיבוץ גונן הוא אחד הקיבוצים המככבים בכרוניקה הזאת. לאורך השנים, איבד הקיבוץ מספר חברים באירועים שונים.

לאחרונה התפרסמה כתבה שכותרתהגונן: גבול על חוט תיל“, בבלוג המצויןנעמוש“, בעריכת שלמה מן, העוסק בקרבות מלחמת ששת הימים על הגולן ובמציאות בשנים שקדמו לה. בכתבה, סיפורים רבים, מעוררי התפעלות והשתאות על חייהם ואומץ לבם של תושבי גונן. כותרת הכתבה מבוססת על דבריו של אחד מוותיקי גונן, ביני יעקבי, שהתראיין לכתבה: “ממוצב גונן, שהיה כ-400 מטר ממזרח לשער הקיבוץ, התמשך חוט תיל דרומה, עד לעץ בדרבשיה. זה היה קו הגבול. היינו רועים את הבקר שלנו בלי בעיות, בדרך כלל. הסורים היו מסתכלים עלינו מלמעלה בשוויון נפש, אבל היו מקרים שירו לעברנו לשם שעשוע כאילו והיו מקרים ששדדו, או ניסו לשדוד את העדר, והיו תקריות ששרפו לנו שדות מרעה, וכשהיינו מנסים לכבות את האש, היו יורים, והיו כמה מקרים של הפגזות מרגמה שגרמו לנזק ברכוש“.

מבצע דרבשיה

תקצר היריעה לחזור כאן על הסיפורים, ואסתפק בסיפור אחד. “ב-1955 שדדו הסורים 32 ראשי בקר שרעו ליד מעיין גונן. אחרי מספר ימים, בעקבות תלונת ישראל לאום, החזירו 26 פרות בלבד, כשישראל נאלצה לשלם לסורים 2,000 לירות עבור הוצאות המזון. בתחילת 1956, גנבו הסורים 42 ראשי בקר ובסוף אותה שנה, נעלמו מעבר לגבול 36 ראשים נוספים. הסורים הכחישו קשר לגניבות ובצהל הודיעו לחברי גונן כי אין בידם להושיע. בעקבות כך, התכנסה אסיפה חשאית של כ-50 חברים לדיון על דרכי תגובה. המאז אליהו לוין חתר לבצע פעולה של החברים, בעקבות תשובות בכירי פיקוד צפון כי לא ייכנסו בעקבות כך להרפתקה צבאית. חברים הציעו לשדוד פרות סוריות בתגובה, ואחרים הציעו פעולה נועזת יותר. מספר לנו ביני יעקובי: ‘הפרות שלנו רעו קרוב למוצב דרבשיה, הרועים שלנו התקדמו אליהן כדי להחזיר אותן והצבא הסורי ירה עליהם. הרועים שלנו ניסו להשיב אש, אבל נסוגו לאט לאט, ותוך כדי כך, ניסו להוריד את העדר. את אלה שלא הצליחו להוריד, הסורים לקחו. זה הצטרף למקרה קודם, שבו לקחו לנו 13 פרות. בישיבת ועדת שביתת הנשק בעקבות אותו מקרה, האומניקים, שישבו בעמדה בנוטרה, אישרו שהסורים שדדו את העדר והכריחו אותם להחזיר לנו. הסורים החזירו לנו פחות חמש פרות ואמרו שהפרות האלה מתו מרעב. הבדיחה של החברה הייתה שהפרות האלה מתו מהרעב של החיילים הסורים‘.

המאז אליהו לוין חתר לבצע פעולה של החברים, בעקבות תשובות בכירי פיקוד צפון כי לא ייכנסו בעקבות כך להרפתקה צבאית. חברים הציעו לשדוד פרות סוריות בתגובה, ואחרים הציעו פעולה נועזת יותר

בעקבות הישנות המקרה וסירובם של הסורים להחזיר את הפרות שגנבו, הוחלט בקיבוץ שחייבים להגיב. המאז אליהו לוין נסע למפקדת גוש ראש פנה ודרש שצהל יגיב. מספר ביני: ‘בגוש ראש פנה, צחקו עליו ואמרו לא נוכל לעזור לך, לא ניכנס למלחמה בשביל כמה פרות. אליהו כינס אסיפת קיבוץ סודית והציע תכנית לתקיפת מוצב דרבשיה, במטרה ללמד את הסורים לקח. התכנית הייתה: מעל שדה המרעה היה מוצבון סורי שהיה מאויש בדרך כלל רק בשעות היום. כל בוקר, היינו רואים בתצפית את החיילים הסורים נכנסים בשורה לתוך המוצב. הם היו למעשה מעל הרועים שלנו, עד לשעות החשכה ואז היו עוזבים. התכנית הייתה לעלות בלילה למוצב הזה, להתחבא בו וכשהסורים יגיעו בבוקר נתנפל עליהם, נתפוס אותם, נקשור אותם, נוריד אותם ונתמקח עם הסורים, שאם הם רוצים את החיילים שלהם, שיחזירו את הפרות‘.

שלושה חברים עלו אל המוצבון הסורי לביצוע הפעולה: המאז אליהו לוין (לאווי), שהיה הוגה הרעיון, יואל אורן ויענקלה סנדור. לפי זכרונו של ביני, השלושה נעו בחשכה למוצב הסורי בידיעה שהוא ריק. זו הייתה טעות. הסורים דווקא כן היו שם באותו לילה וצעקומין הדא?’. השלושה נעצרו על מקומם ולא ענו. הסורים פתחו באש, סנדור חטף כדור בכתף השמאלית והשלושה מיהרו לרדת. סנדור נלקח לבית החולים וחברי גונן סיפרו לרופאים שהוא נפצע מפליטת כדור. קמן גונן, עמוס גלעד, אומר שהוא זה שבדק את הנעשה באותו מוצב וראה שבלילה הוא מאויש חלקית. ביני מסכם את האפיזודה: ‘זאת לא הייתה אמורה להיות פעולת נקם, אלא ניסיון לרכוש תמורה לסחר חליפין עם צבא סוריהעדר פרות תמורת החזרת חיילים שבויים‘. אנשי ועדת שביתת הנשק, שעלו למקום התקרית למחרת, גילו מחסניות של סטן וסימני דם. הם נזפו באנשי גונן שעלו לשם בלילה. הם לא ידעו שזו הייתה למעשה התקפה מתוכננת“.

בתשובה לשאלה על תחושותיהם לאחר רצח שני חברים, השיב ביני: “שיהיה ברור שזה לא הזיז לנו שחברה שלנו נהרגים. בשביל זה באנו. מי שלא חי אז בארץ, זה נראה לו היום מוזר. אשתי הייתה בחורה צעירה שהייתה עולה עם העדר אל קו הגבול עם נשק, ואף אחד לא חשב שזה משהו מיוחד“. כשהוא אומרלא הזיז לנוהכוונה כמובן שזה לא סדק את הנחישות שלנו.

במלחמת ששת הימים הופגז הקיבוץ ונגרמו פגיעות בכמה מבנים. 17 פרות, שלוש עגלות ופר גזעי נהרגו, נשרפו 3,500 דונם מרעה, נפערו כ-60 בורות ברחבי הקיבוץ כתוצאה מפגיעות פגזים ועוד.

הסיוט שליווה את גונן, מיום עלייתה לקרקע כהיאחזות, הסתיים עם שחרור הגולן, ביומיים האחרונים של מלחמת ששת הימים. כך מסתיימת הכתבה בנעמוש“: “כיבוש הרמה הסורית והשחרור מאיומי הגבול היו אנחת רווחה גדולה לגונן ולכל משקי הקו. שטחי המרעה הורחבו וגדלו ואויב לא עמד יותר מעליהם בנשק שלוף. תמה תקופה“.

פברואר 2024

SU
MO
TU
WE
TH
FR
SA
28
29
30
31
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
1
2
אירועים שיתקיימו ב 30th ינואר
אירועים שיתקיימו ב 1st פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 2nd פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 3rd פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 4th פברואר
אירועים שיתקיימו ב 5th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 6th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 7th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 8th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 9th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 10th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 11th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 12th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 13th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 14th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 15th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 16th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 17th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 18th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 19th פברואר
אירועים שיתקיימו ב 20th פברואר
אירועים שיתקיימו ב 21st פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 22nd פברואר
אירועים שיתקיימו ב 23rd פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 24th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 25th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 26th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 27th פברואר
אירועים שיתקיימו ב 28th פברואר
No Events
אירועים שיתקיימו ב 29th פברואר









מחשבות ודעות

גשר צמח *9924 צ׳יטו טיגו 8 פרו המותג הסיני הגיע לצפון
[adrotate group="2"]

תפריט נגישות

× היי איך נוכל לעזור לך?