מחקר חדש ופורץ דרך, שנערך בחוג למדעי החי במכללה האקדמית תל-חי, בדק כיצד יודעות הציפורים את כיוון הנדידה. רמז: חישה מגנטית סימביוטית
צילום: דרור גלילי
השאלה איך בעלי חיים משתמשים בשדה המגנטי של כדור הארץ, בכדי למצוא את דרכם באוויר, בים וביבשה, מעסיקה חוקרים רבים בארץ ובעולם, כבר שנים רבות. צבי ים חוצים אוקיינוסים, ציפורים נודדות משבדיה לאפריקה ובחזרה ודגי סלמון חוזרים שוב ושוב מהאוקיינוס הפתוח להטיל את ביציהם באותו הנחל. בעוד העובדה שבעלי חיים חשים ומשתמשים בשדה המגנטי, ידועה ומוכחת כבר מלפני 50 שנה, זהות החיישן נותרה כחידה אלומה בפני עולם המדע. החוש המגנטי נותר כ"חוש ללא חיישן". בהמשלה, דומה הדבר לידיעה שבני אדם רואים, אבל לא יודעים שיש איבר הנקרא עין ומהו תפקידה של אותה עין. ד"ר אביתר נתן, מאוניברסיטת אוקספורד וד"ר יוני וורטמן, מהחוג למדעי החי במכללה האקדמית תל-חי, הציעו, לראשונה, פתרון להיעדר החיישן והעלו את "היפותזת החישה המגנטית הסימביוטית".
היפותזה זו מציעה כי חיידקים מגנטוטקטיים שיתופיים, נמצאים בתוך בעלי חיים ואלו חשים את תנועתם ובכך זוכים ל"חוש מגנטי". חיידקים מגנטוטקטיים הם קבוצה מגוונת של חיידקים המתאפיינים במחט ברזל הנמצאת בתוכם וגורמת להם לשחות לאורך השדה המגנטי של כדור הארץ. חיידקים אלה משמשים, למעשה, כמצפן ומורים לבעלי החיים את הכיוון בזמן התעופה ובזמן תנועה בים, או ביבשה.
השערתם של וורטמן ונתן, ביחס לחיידקים המגנטוטקטיים, נחשבת פורצת דרך והשאלה היא מדוע עד כה לא נמצאו חיידקים כאלו בתוך בעלי חיים החשים את השדה המגנטי? מסתבר, כי עד היום, מדענים פשוט מעולם לא חיפשו
השערתם של וורטמן ונתן נחשבת פורצת דרך והשאלה היא מדוע עד כה לא נמצאו חיידקים כאלו בתוך בעלי חיים החשים את השדה המגנטי? מסתבר, כי עד היום, מדענים פשוט מעולם לא חיפשו. במאמר חדש, שפורסם השבוע על ידי ד"ר אביתר נתן, ד"ר רוברט פיטק מאוניברסיטת פלורידה, יובל וורבר וד"ר יוני וורטמן, מהמכללה האקדמית תל-חי, (https://royalsocietypublishing.org/toc/rstb/375/1808, ) מראים החוקרים תמיכות משמעותיות להיפותזה, שצצו לאחרונה, מאז העלו את הרעיון המהפכני, באמצעות מחקרים נוספים בנושא, שנערכים בעולם ובמכללה האקדמית תל-חי.
הפנס הנכון
"תמיכות לכך שבבעלי חיים קיימים חיידקים החשים את השדה המגנטי ומסייעים להם להתמצא במרחב תמיד היו מונחות שם, רק היה צריך להאיר עם הפנס הנכון", מסביר ד"ר וורטמן. "בעזרת שימוש במאגרים מטה-גנומיים קיימים וציבוריים, הוכחנו, לראשונה, שבחלק ניכר מהדוגמאות שנאספו מבעלי חיים, קיים מגוון רב של חיידקים מגנטוטקטיים, חיידקים שכאמור, עד כה סברו מדענים כי אינם נמצאים בתוך בעלי חיים. יתרה מכך, הוכחנו כי לא רק שקיים מגוון מיני חיידקים מגנטוטקטיים שונים בתוך בעלי חיים, מצאנו גם שמינים מסוימים של בעלי חיים מאכלסים מינים מסוימים של חיידקים מגנטוטקטיים. למשל, בלווייתנים בלניים, מוצאים שוב ושוב את אותו מין של חיידק מגנטוטקטי. בנוסף, עולה דמיון בחברת החיידקים המגנטוטקטיים שנמצאו אצל יונקים שונים מאוד, דוגמת לווייתנים ועטלפים, בעוד חברת החיידקים ביונקים אלו שונה מאוד מזו הנמצאת אצל פינגווינים וצבי-ים. באופן דומה לקשר האבולוציוני בין עופות וזוחלים, חברת החיידקים המגנטוטקטיים אצל פינגווינים וצבי-ים מראה גם דמיון".
בנוסף, החוקרים מראים שעולם המדע רק מתחיל לגרד את קצה הקרחון בהכרת מגוון מיני החיידקים המגנטוטקטיים וכן, שמספר המינים המתגלים גדל משנה לשנה ובהתאם, תגדל היכולת לאתר ולהכיר חיידקים מגנטוטקטיים שיתופיים. צירוף הממצאים מהווה תמיכה להיפותזה מהפכנית ולא שגרתית והחוקרים שואפים עתה להוכיח את נכונותה באופן ניסויי וגורף, באמצעות מחקרים שנעשים בימים אלה במוקד המחקרים של המכללה האקדמית תל-חי וקק"ל, באגמון החולה ובמקומות נוספים בעולם.
"פרסום ממצאים אלו הופך את ההיפותזה להרבה יותר סבירה ממה שחשבו בעבר", מסכם ד"ר וורטמן. "כלומר, יכול להיות שהיכולת המופלאה של ציפורים להשתמש בשדה המגנטי של כדור הארץ, בכדי למצוא את דרכן בנדידה, מתאפשרת בעזרת אותם חיידקים קטנים הזזים בתוך אותה ציפור. הציפור חשה אותם בתוך גופה ומקבלת 'חוש מגנטי'".
