מה אנחנו באמת מלמדים כשאנחנו נותנים לילדים דמי כיס? על כסף – או על בחירה? על תקציב – או על ערכים?
רונית סימני, רו"ח
השבוע שיתפה אותי אימא בסיפור קטן מהבית, כזה שגורם לעצור ולחשוב.
הבת שלה, בת 11, מקבלת דמי כיס בכל מוצאי שבת – סכום קבוע שנועד ללמד אותה ניהול עצמאי של כסף.
יום ראשון אחר הצהריים, היא ירדה למכולת השכונתית, חזרה אחרי רבע שעה – ביד אחת שקית, ביד השנייה בקבוק "פריים".
האימא ראתה אותה ושאלה מיד, בטון של הפתעה קלה:
"אבל למה דווקא 'פריים'?"
והילדה, בביטחון מלא, ענתה: "זה הכסף שלי. אני יכולה להחליט מה לעשות אתו."
וזה הרגע המעניין.
האימא לא שאלה כמה זה עלה, לא כעסה, לא אמרה מילה על בזבוז.
מה שקפץ לה באותו רגע היה ערך אחר לגמרי: בריאות, כי בבית הזה משתדלים לשתות מים, להכין דברים טבעיים, לחשוב מה מכניסים לגוף.
הבחירה של הילדה לא תאמה את הערכים של הבית, אבל היא כן הייתה חלק מתהליך של עצמאות.
אז מה עושים ברגע כזה?
לא עושים סיפור.
אבל כן אפשר לשבת רגע, אפילו סתם ככה בזמן הכנת ארוחת ערב ולשוחח בשיא הפשטות:
"נו, איך היה במכולת"?
"מה גרם לך לבחור דווקא בזה"?
"אם היה לך עוד קצת כסף, היית קונה משהו אחר, או שומרת בצד?"
שיחה קלילה. בלי הרצאות. רק התעניינות. לתת לילד להסביר, לחשוב בקול רם וכשיש שיח כזה – לא צריך לתקן, אלא רק לכוון בעדינות.
אם עוד לא התחלתם עם דמי כיס, זה בדיוק הזמן לשיחת תיאום ציפיות:
למה נותנים כסף? מהי האחריות של הילד? מה עדיין ההורה ממשיך לשלם? וכמה חופש יש בתוך הגבולות?
כשהכול מובן מהתחלה, יש פחות תסכול.
הילד מרגיש שמאמינים בו ואתם יודעים שהוא מתרגל קבלת החלטות אמיתית.
כי כסף, בסופו של דבר, הוא לא רק מספר – הוא מראה.
כשאנחנו משתמשים בו נכון, הוא מלמד אותנו הרבה יותר מרק "כמה זה עולה".
