יש לה עסק לגידול פטריות מרפא ומאכל. ובוסתן. וגן ירק. מחוברת לאדמה וחשוב לה לדעת מאיפה האוכל שלה מגיע. בשנים האחרונות, עוסקת באנתרופוסופיה ובחקלאות אקולוגית. האורחת שלנו לשבת היא אופיר פלד, מאניעם
קצת על עצמך
"אופיר פלד, נשואה לאיתי ואימא לזוהר ולנעמה. יש לי עולמות תוכן מגוונים ומעניינים שמוליכים את חיי ואני מוצאת עניין בתחומים רבים".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בקיבוץ כנרת ועברנו לאניעם כשהייתי ממש קטנה, כך שרוב חיי גדלתי באניעם. לאחר הצבא, חייתי מספר שנים בבאר שבע וכשהתחילה הקורונה, חזרתי עם איתי בעלי לגולן, בכוונה לגור ולהקים משפחה באניעם, להיות קרובה להוריי ולעסוק בחקלאות. חיינו ועבדנו בכמה מושבים בגולן".
מגורים
"בשלוש השנים האחרונות, אנחנו באניעם".
עיסוק
"בחודש האחרון, פתחתי עסק לגידול פטריות מרפא ומאכל. בשנים האחרונות, עוסקת באנתרופוסופיה ובחקלאות אקולוגית.
"עבדתי בגנים ובבתי ספר בחינוך 'וולדורף', למדתי חקלאות ביו-דינאמית. בשנתי האחרונה בלימודים, בבאר שבע, למדתי בקורס לחקלאות אקולוגית ומאז, אני עוסקת גם בגידול אורגני ואקולוגי של ירקות ופירות, בהסתמכות על דגשי החקלאות הביו-דינאמית ובקנה מידה קטן. כיום, אני לומדת לימודי ייעוץ ביוגרפי, שיטת טיפול הכרתית רוחנית המגיעה מהאנתרופוסופיה".
מאיפה הרעיון לגדל פטריות?
"הרעיון הגיע מחבר מהמושב, שעוסק בתחום. הוא פתח לי את ההבנה לגבי האיכות והייחודיות של העולם הזה. בתור צמחונית, על גבול הטבעונות, אני תמיד מחפשת מקורות לחלבון איכותי ובכלל, לתזונה מיטיבה והבנתי שיש כאן משהו מדהים.
"אז בחודש האחרון, אני מגדלת פטריות בשם 'רעמת האריה' ו'צדף', ששתיהן מדהימות ותומכות במערכות שונות בגוף (קוגניציה, מערכת החיסון, מערכת העצבים ועוד) מלאות בוויטמינים, מינרלים, נוגדי חמצון וחלבון צמחי. זה שונה בשבילי מהגידולים בבוסתן, או בגן הירק. יש בזה משהו הרבה יותר מדויק ומדוד. הפטריות צריכות תנאים מבוקרים וברגע שמבינים את הצורך שלהן, הן מניבות גופי פרי בצורה יפהפייה ומרשימה.
"למעשה, אנחנו חלק מפיילוט מרתק לגידול פטריות מאכל ומרפא של חברת 'נבגים', שמספקת עבורנו תמיכה והכשרה בכל תהליך הגידול. תמיד מעניין אותי להכיר ולהתנסות בגידולים חדשים, אבל דבר כזה עוד לא ראיתי. אני מלאת פליאה מהתהליך ומהיופי של הגידול הזה. יש משהו מאוד מיוחד בפטרייה, בגלל שהיא לא ממש צומח, אבל היא גם לא ממש חי, מין תווך ביניים מרתק, שמרגיש לי שאנחנו עוד לא ממש יודעים עליו כלום.
"בשבילי, זה בעיקר טעים בטירוף ובריא. אני חושבת שהיום, פטריות כאלה אפשר למצוא רק במרכז, אם בכלל, כי הן גידול די חדש וייחודי בארץ ואני שמחה להביא את זה לקולינריה ולשיווק המקומי של הגולן והאזור. יש בי משהו שמאוד מודה על כך שאני יכולה להביא דבר שהוא גם בריא וגם טעים, לא מין סופר-פוד שאנשים לא אוהבים את הטעם שלו, אלא גידול נדיר ומיוחד, שעד עכשיו הגיע לכאן רק בצורתו המיובשת, או בכמוסות ומיצויים ועכשיו, אפשר לאכול אותו טרי וליהנות גם מהטעם וגם מהערכים התזונתיים המטורפים.
"אפשר לקנות את הפטריות שלנו במגוון משקים וחנויות בגולן, לטעום מנות מהן במסעדות מובחרות באזור, או לקנות מאתנו באופן ישיר באניעם, בהזמנות דרך הוואטסאפ".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי שלי מתחיל בדרך כלל בקטיף מוקדם בבוקר, בגן הירק, בבוסתן, או בחממת הפטריות. אחר כך, אני מתחילה להכין את הבית לקראת שבת. איתי בעלי הוא בעל תשובה ואנחנו שומרים את השבת, כך שיש בישולים, ניקיונות וטיפול בגינה הביתית. הארוחה המשפחתית שלנו אצל ההורים שלי, יפעת (מסטודיו "מסגרת") ואייל, היא ביום שישי בצוהריים ולא בערב. אבא שלי הוא בשלן מדהים וכולנו נהנים ממעשה ידיו. אחר הצוהריים, אני אוהבת להיות בזמן איכות עם המשפחה והילדים שלי, עד לכניסת השבת".
מה כוללת ארוחת שבת שלכם?
"ארוחת השבת שלנו כוללת תמיד דגים. הילדים שלי מאוד אוהבים דגים ובדרך כלל, שלל מנות צמחוניות וטבעוניות, שמשלבות את הירקות שאנחנו מגדלים וחומרי גלם איכותיים ממגדלים באזור. אני אוהבת לקנות ממגדלים ויצרנים קטנים ולדעת מאיפה האוכל שלי מגיע".
זיכרון ילדות משבת
"אני ושתי אחיותיי היינו נוסעות עם אבא שלי לכנרת, בדרך כלל לחוף 'חלוקים'. היינו יוצאים בבוקר ונשארים שם כל היום, שוחים אוכלים ונחים. כבר מילדות, אני מאוד אוהבת מים ואני יכולה לבלות שעות בכנרת, או במעיין. אני זוכרת שלעתים, היינו פוגשים חברים בחוף ולעתים, היינו רק אנחנו. הימים האלו זכורים לי כמהנים במיוחד, יפים וארוכים, שטופי שמש ומלאים ברוגע ושלווה".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"היום, הדבר הכי כיף בשבת שלי זה ללכת עם הילדים שלי למעיין הקטן באניעם, שהוא כמו בריכת שכשוך בשבילם. הם כנראה קיבלו ממני את החיבה למים ונעים להיות אתם שם ולהעביר את השבתות החמות בתוך מים קרירים".
המלצה על ספר
"יש הרבה ספרים שהייתי שמחה להמליץ עליהם, אבל אני חושבת שאחד הספרים שדיברו אליי ועזרו לי לשים במילים את תפיסת העולם שלי הוא הספר 'היסטוריה של מהירות', מאת עמית נויפלד. הוא מביא באופן קולח את הפילוסופיה של תנועת ההאטה, שמאוד מדברת אליי ומדבר עליה בצורה חיה ואישית. אני חושבת שאחרי שקראתי את הספר הזה, הצלחתי להבהיר לעצמי למה בעצם היה חשוב לי לחזור לגור במרחב הכפרי ולעבוד באדמה. למה חשוב לי כל כך מאיפה האוכל שלי מגיע ואיך אני מתייחסת אל האנשים והעולם שסביבי".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"הייתי רוצה לשבת לכוס קפה עם החברים הטובים שלי, שגרים רחוק מהגולן. אני נהנית לגור כאן וזה הכי מתאים לי בחיים, אבל יש לי כמה חברים מאוד טובים שגרים במרכז, או בדרום ואני מוצאת שהמרחק הפיזי מקשה עליי ויש בי געגוע גדול אליהם. אם זה יכול היה להיות דבר יום-יומי, לשבת לכוס קפה עם חבריי הטובים, הייתי הולכת על זה.
"הייתי גם רוצה גם לשבת לכוס קפה עם סבא-רבא שלי, סבא יהושע. אומנם הכרתי אותו לשמחתי כשהייתי ילדה, אבל הוא כבר לא היה צלול ואני הייתי קטנה. מכל הסיפורים שמספרים עליו, נראה לי שיכולתי ללמוד ממנו הרבה, גם על החיים וגם על החקלאות. מספרים שהוא גידל מטע קטן של קפה בקיבוץ והיה קולה אותו ומכין אותו בעצמו. נשמע לי שהוא היה אדם אדיר ויצירתי והייתי רוצה להכיר אותו יותר עכשיו, כשאני אדם בוגר".
מה עושה בזמנך הפנוי?
"אם יש לי רגע של פנאי, אני אוהבת לעשב את הגינה שלי, זה ממש מדיטטיבי".
איך השפיעה עלייך המלחמה?
"המלחמה השפיעה עליי במיוחד בתחום המשפחתי. כיוון שבעלי היה די הרבה במילואים, הרגשתי שזה משפיע על הבית שלנו ומביא עומס עליי עם הילדים. בתקופה שבה היה מתוח גם בצפון, הייתי בעצמי מתוחה וחוששת במיוחד כלפי ילדיי. אבל תודה לאל, התברכתי במשפחה קרובה ותומכת, שאני מקבלת ממנה הרבה עזרה".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"אני אוהבת בגולן את התחלפות העונות, את זה שבחורף הרמה נראית כאילו היא איסלנד ובקיץ כמו סוואנה באפריקה. אוהבת את הנופים, את המעיינות, את האנשים, את השקט ובעיקר מעריכה ומפרגנת לחקלאות והיצרנות המקומית המגוונת והשופעת".
מהו המוטו שלך בחיים?
"המוטו שלי הוא שכל אחד צריך גינת ירק. הייתי רוצה שלכל אחד תהיה את האפשרות לגדל את האוכל שלו, שזו תהיה מיומנות יום-יומית כמעט כמו בישול. יש לכך גם ערך תרפויטי ומחבר, מרגיע ומווסת בעיניי".
מהו החלום שלך?
"הייתי רוצה לראות בכל יישוב חווה חקלאית, שתומכת את הגינות הפרטיות ומספקת מזון מקומי ועונתי ליישוב וגם חוות מקומיות ואזוריות, שמעניקות הדרכה ותמיכה לחוות היישוביות. בקיצור, הייתי רוצה שנחזור לגעת באדמה ולתת כבוד לסביבה שלנו, לאוכל שאנחנו אוכלים, למה שאנחנו צורכים ושנעשה את זה בשיתוף עם האנשים שסביבנו, כי גינון, וגינות מאכל בפרט, הן בעיניי כלי פשוט ורב עוצמה לחיים טובים".
