לפעמים קמים הפוכים. הראש דופק, השריר תפוס והקלטת עם הקיטורים יוצאת לדרך. ישבתי עם דף לבן וכתבתי את כל הטוב שיש לי. הכי עוזר
התעוררתי ביום שאחרי ראש השנה, עם כאב ראש מעצבן, שריר תפוס בגב ומיחושים בבטן. מיד התקשרתי לבעלי שיחיה וקיטרתי שכואב לי ושהתעוררתי הפוכה ומה יהיה אתי, אני בטח מזדקנת, ואיך יכול להיות שאחרי יומיים של חג קסום, התעוררתי ככה, ושנמאס לי מכל הכאבים… ושקשה לי.
האיש הקשיב ואז אמר לי בטון אוהב: "יעלוש את שמה לב כמה את מקטרת לאחרונה? ונראה לי שאין לך סיבה רצינית…".
מיד נעלבתי מהערה שלו. מה פתאום הוא מעביר עליי ביקורת? אני מקטרת? הבחורה הכי אופטימית ביקום, ככה חשבתי שאני. לרגע עשיתי לו ברוגז קטן ופרצוף עצוב. אני כואבת והוא במקום להגיד לי "מותק שלי, תנוחי, תלכי לרופא, רוצה פינוק? כוס תה?", אומר לי שאני מקטרת… מיד הוא התנצל, הבין את הטעות, הסתבך אתי קצת וניסה להסביר שלא התכוון ושרק עברנו את ראש השנה ותכף כיפור ושאסלח לו ושהוא מבטיח לא להעיר לי יותר, אם זה פוגע בי.
אחרי שנרגעתי מהעלבון, בלעתי שני כדורי אקמול ושתיתי כוס קפה וסלחתי לו, כי תכף יום כיפור, וגם כי הבנתי שלפעמים אני צריכה שמישהו ישקף לי את המציאות, בזמן שאני עסוקה בלרחם על עצמי בלי סיבה אמתית. בתכל'ס, הוא קצת צודק. סתם קמתי הפוכה, לא ממש סבלתי ובשנה האחרונה, באמת קיטרתי בלי סוף לכל מי שהיה מוכן לשמוע אותי. אמרתי שאני עייפה מהעבודה, שאין לי כוח לאתגרים, שקשה לי, שבא לי משהו חדש, שכואב לי כל פעם משהו אחר, שאין לי זמן ואין לי כוח ולא בא לי ועוד ועוד.
"כפוית טובה שאת", נזפתי בעצמי, כששמתי לב לעניין, שוב אני מקטרת, על עצמי הפעם… "אולי תתחילי להודות על מה שיש לך ותפסיקי לקטר? אולי הגב שנתפס לך כל שני וחמישי וכאבי הראש התכופים הם תוצר של הקיטורים שלך?
"כפוית טובה שאת", נזפתי בעצמי, כששמתי לב לעניין, שוב אני מקטרת, על עצמי הפעם… "אולי תתחילי להודות על מה שיש לך ותפסיקי לקטר? אולי הגב שנתפס לך כל שני וחמישי וכאבי הראש התכופים הם תוצר של הקיטורים שלך? של כאב הראש שאת עושה לעצמך… תסתכלי מסביב על נשים שבאמת חולות וסובלות ונלחמות, ואת? ממה את עושה עניין… משריר תפוס וקצת כאב ראש? אולי זה מסר מהיקום שאת צריכה לפשפש ולבדוק את עצמך…".
דף מלא בטוב
מיד התיישבתי ליד דף לבן, כמו שלמדתי מספרי המודעות והקבלה והתחלתי לרשום מה בסדר לי ומה לא. מצאתי את עצמי עם רשימה של תודות על מה שיש לי: תודה לה' שכל בוקר מחזיר לי את נשמתי מחדש, תודה על הילדים המקסימים שלי שיש לנו קשר מיוחד והם מושלמים לי, על הבעל שלי שאוהב אותי כל כך, גם כשאני מעצבנת ומקטרת, על ההורים שלי, האחים, המשפחה.
תודה על הבית שיש לי, על הגינה ועצי הפרי, על הפרחים הצבעוניים, על האוטו שלי שלוקח אותי לכל מקום, על הכלב שמקשקש לי בזנב כשאני מגיעה הביתה, על המיטה הנוחה שלי.
על העסק שהקמתי ומשמח אנשים, על הזכות לכתוב בעיתון הזה ועל עוד חלום שהתגשם, על חופשות, על שיטוטים בחנויות, על שמלות יפות, על החברים שכל הזמן מצטרפים למעגל.
על האוכל שיש לי על השולחן, על זה שאני לא עולה במשקל, על הבריאות שלי ושל הילדים, על כל הדברים שהשגתי בחיים, על הלייקים שאני מקבלת בפייס, על הלילות שאני ישנה כמו תינוקת, על הפקידים שמחייכים אליי ועוזרים לי.
על השמש שמלטפת אותי, על הים הכחול שממיס לי את הלב, על קוביית שוקולד שמשמחת אותי, על הרבה כוסות קפה, על חוויות קטנות וגדולות, על ביקור מעניין, על ספר טוב שלוקח אותי לעולמות אחרים.
על עובדים נאמנים, על חברי אמת אהובים, על שכנים נפלאים, על הילדים שלי שלא עשו לי מרד נעורים, על זה שתמיד בסוף הכול מסתדר. תודה גם שלפעמים נתפס לי שריר וכואב לי, כי אז אני יודעת להעריך את הבריאות, תודה שלפעמים קצת קשה, כי זה נותן פרופורציות ואני מבינה כמה כיף וטוב כשקל. תודה שלפעמים מרגיזים אותי, כי זה מלמד אותי לא להרגיז.
תודה על האוויר שאני נושמת, תודה על מה שטוב ועל עוד אלף ואחד דברים תודה תודה תודה לה', מיליון פעמים. פתאום, הרגשתי שהשריר השתחרר, הראש כבר לא כואב, הבטן הפסיקה לעצבן וברדיו התנגן לו שיר משמח.
מזגתי לי כוס יין אדום וטוב, שקיבלתי מחבר והחלטתי שהשנה אשתדל לקטר כמה שפחות. החלטתי שבשנה הזאת אתמקד בלהודות על הטוב ולשמוח במה שיש. מקווה שאצליח. אתם עדיי שהבטחתי להשתדל…
אז בינתיים, אשתה לחיים, אחגוג את החגים הבאים בשמחה ואחריהם, אחזור לשגרה הפשוטה המבורכת שלי, השגרה, שלפעמים, אני שוכחת להודות בקול, שהיא הכי טובה ושמחה בשבילי.
