היא באה ממשפחה שכולם עוסקים בהלבשה. כל אירוע – תצוגת אופנה. 32 שנה בקצרין והבעלים של "בוטיק אנאל", בקניון 'לב קצרין'. האורחת שלנו לחג היא אלין קוטלג' מקצרין
קצת על עצמך
"אלין קוטלג', נשואה ליעקב, אימא לשלושה: אנאל – 30, מאיה – 27 ודניאל – 20, סבתא לשלושה נכדים מקסימים. שלושת הילדים נמצאים בדרום, הבן משרת בחיל האוויר וגם הבנות קצינות בחיל האוויר וגרות שם".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בבאר שבע, משם עברנו לתל אביב. גרנו בשדרות רוטשילד, בלב העיר. למדתי בתיכון חדש. מאוד אוהבת את תל אביב, את האווירה, את הים והבילויים. עד היום, זה ממש ב-dna שלי, התל אביביות. בהמשך, עברנו לבת ים. בהתחלה, כשעוד היינו חדשים ולא הכרתי אנשים, אז סבתא הפולניה של יעקב, שהייתה שכנה שלנו, אמרה לי, 'בואי אליי, יש אצלי נכד… והכירה בינינו. היא השדכנית. יעקב גר בקצרין. כשהתחתנו, עברנו לגולן".
מגורים
"קצרין, כבר 32 שנה. בהתחלה, חשבתי שזה לכמה שנים ונחזור למרכז. הכמה–שנים נמשכות עד היום".
עיסוק
"הבעלים של 'בוטיק אנאל', חנות לבגדי נשים, בקניון 'לב קצרין'. אני באה ממשפחה שכולם עוסקים בהלבשה. נושא הבגדים והאופנה מאוד משמעותי אצלנו. כל אירוע הוא ממש תצוגת אופנה לתפארת. בשנים הראשונות בגולן, עבדתי במועצה ואז חמותי הציעה שאפתח חנות בגדים. בדיוק נבנה הקניון. זה תחום שעניין אותי, אבל זה היה אתגר וגם לא חשבתי שאשאר בגולן עוד הרבה שנים והנה, החנות כבר בת 29.
"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. אני אוהבת להתלבש ולהיראות טוב. הבנות שלי לא קונות שום בגד בלי להתייעץ אתי. אני גם אוהבת להלביש נשים ולראות אותן יוצאות מרוצות. כשהן יוצאות עם בגד יפה ונראות טוב, האושר בעיניים שלהן מחמם לי את הלב. זו לא רק חנות בגדים. היא הפכה למוסד עבור רבות מתושבות הגולן והאזור. נשים באות לדבר, לספר, לשתף, באות לקנות מצב רוח טוב. באות לקראת אירועים משמחים, או גם סתם ככה, נכנסות להגיד שלום ומוצאות משהו יפה לעצמן. בגד חדש תמיד משמח ומעלה את מצב הרוח. כיף לי שהלקוחות חוזרות אליי, נותנות פידבק חיובי ואוהבות לבוא לקנות אצלי".
איך נראה ערב פסח שלך?
"נולדתי בתקופת פסח וכנראה בגלל זה אני מאוד אוהבת את החג הזה. בדומה למה שחוויתי בבית הוריי, גם אני מקרצפת את הבית כבר חודש קודם. ניקיון תמיד היה האובססיה שלי, אבל לפני פסח, זה מתגבר. אני מזיזה הכול, מפרקת, צובעת, מכבסת את כל הווילונות. אני מאוד אוהבת לחדש. כלים, מצעים, מפות, כל מה שאפשר. אוהבת את ההרגשה של ערב פסח, את ההתחדשות של הבית שלובש חג.
"שולחן גדול פתוח וערוך. זרי פרחים, כלים יפים. אני לא אוהבת להשתמש בחד–פעמי, חשוב לי לכבד את האוכל ולהגיש אותו בכלים יפים. אני שמה דגש על הפרטים הקטנים, מפיות, כוסות, סכו"ם וגולת הכותרת – זה האוכל וריחות הבישולים. אני מאוד אוהבת את המטבח. אני אוהבת לבשל והכי אני אוהבת לארח את הילדים והנכדים שלי".
מה אוכלים אצלכם בפסח?
"רוב הבישולים שלי זה מאכלים מהבית. אין כמו הטעמים של אימא שלי. לפעמים, אני עושה קצת שינויים ונותנת טוויסט משלי, אבל בדרך כלל, אני משתדלת לשחזר את האוכל שלה, שהוא טעים ועסיסי ומלא בזיכרונות טובים. בערב החג, יש מרק של פסח עם אפונה, פולים ירוקים וצלעות כבש, פסטלים של תפוחי אדמה ממולאים בבשר בקר, קובה בשר, שוק טלה בתנור, סלטים ועוד. על הקינוחים, אחראית אנאל, הבת שלי. היא אלופת האפייה ומפנקת אותנו בעוגות וקינוחים".
זיכרון ילדות מפסח
"גדלתי בבית מרוקאי חם, אימא מרוקאית, אבא ספרדי. כלים יפים, שפע של אוכל והרבה אסתטיקה. אצל אימא שלי, ניקיון הפסח היה ממש פולחן. כל הבית היה בחוץ והייתה הרגשה של חג. כילדה, הייתי גם נוסעת לסבתא שלי בירוחם, לנקות לה את הבית לפני פסח. היה חשוב לה מאוד שהבית יהיה נקי ושלא יישאר חמץ.
"בליל הסדר, אבא שלי היה חוזר מבית הכנסת. היינו יושבים מסביב לשולחן, לבושים יפה, קוראים את כל ההגדה עד הסוף. אבא היה מספר סיפורים מהתורה. מי שהיה נרדם, אבא היה מעיר אותו, הוא לא נותן לאף אחד להירדם, עד לסוף הסדר, ששרים את כל השירים וכל שנה מחדש, היה אומר לנו: 'אמרתי לכם לא לעבוד קשה, תראו איך שאתם עייפים…'. המרק והמאכלים של אימא היו מפיצים ריחות טובים בכל השכונה, חלק משמעותי מהחג היה אוכל טוב ומפגש משפחתי".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אין לי כל כך הרבה שעות פנאי, העסק דורש ממני הרבה זמן ואני משקיעה בו הרבה. אני משתדלת לעשות ספורט, אבל לא תמיד מצליחה".
איך השפיע עלייך הקורונה?
"תקופה קשה ומאתגרת מכל הבחינות. אני לא רגילה לקום בבוקר ולא לצאת לעבודה. היה חסר לי מאוד המפגש עם האנשים. העסק והאנשים זה עיקר היום–יום שלי. מקווה שהתקופה הזאת מאחורינו ושמחה מאוד לחזור לשגרה".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את השקט והנופים. אני יושבת בבית ומהסלון, רואה את הכנרת והרמה. זה כיף גדול".
מהו החלום שלך?
"להיות יותר קרובה לילדים ולנכדים. כולם גרים רחוק והמרחקים קשים. מאוד מתגעגעת אליהם".
מהו המוטו שלך בחיים?
"לתת בלי לצפות לקבל תמורה. אני אוהבת אנשים טובים שמשרים אווירה טובה, לא אוהבת חתרנות ולשון הרע. משתדלת לחפש בכל דבר את הטוב ולהיות שמחה בחלקי".
