שנק החורש פורח בעמודי פריחה גבוהים בעלי פרחים גדולים וסגולים, אי שם במעבה החורש של יער אודם, בצל האלונים העבותים והמוזר מכול: לצמח זה פשוט אין עלים! פינה בטבע – סיפורים מהחי והצומח של הגולן

שנק החורש אינו נראה כמו צמח סטנדרטי. הוא שייך למשפחת הסחלבים, שבדרך כלל נראים כל כך חריגים בנוף ולא דומים לשום דבר, כמו שטוביה קושניר הי”ד כתב עליהם: “כבר במבט חטוף ראשון, משרות האורכידאות את הרושם המיוחד. נראה לך שאין הצמח כשאר הצמחים: כה מוזר הוא, בלתי מתמזג עם סביבתו, זו אינה הולמת אותו כלל…”.
שנק החורש פורח בעמודי פריחה גבוהים בעלי פרחים גדולים וסגולים, אי שם במעבה החורש של יער אודם, בצל האלונים העבותים והמוזר מכול: לצמח זה פשוט אין עלים!
טוב, אבל אנחנו מכירים צמחים חסרי עלים – טפילים למיניהם, כמו יחנוק המדבר, הטופל האדום, או העלקת, כולם חסרי עלים, אך משיגים את מזונם באמצעות טפילות לצמחים אחרים שעושים בשבילם את עבודת הפוטוסינתזה.
שנק החורש אינו צמח טפיל. לשנק החורש דרך מיוחדת ומעניינת לקבל את החומרים הדרושים לו כדי לצמוח, לפרוח ולהביא לעולם דור צאצאים חדש.
כמו שאמרנו, השנק צומח במעבה החורש. בצל העצים העבותים, מצטברת שכבה עבה ביותר של חומר אורגני ויחד עם הלחות הגבוהה בקרקע, הנשמרת לאורך זמן, מצטבר חומר אורגני רק שהולך ונרקב. על שכבת רקבובית זו, ובנוסף גם על שורשי עצים נרקבים, השנק מצליח להתקיים.
אבל זה קצת יותר מסובך מזה. הרי הצמח צריך וקטור כלשהו שיעזור לו לקשור את הסוכרים ותרכובות הפחמן שבקרקע הנרקבת. כאן נכנסים לתמונה יחסי גומלין מורכבים עם פטריה שקוריה תת-קרקעיים. הפטרייה “יושבת” על שורשי השנק והשנק שואב ממנה את תרכובות הפחמן להן הוא זקוק בכדי לצמוח.
השנק הנו סחלב נדיר למדי, שפורח בעונה זו ממש ביער אודם – כדאי לצאת ולראות!