עשרת הימים הנוראים (סליחה על הדרמטיות, לא אני בחרתי את השם) דווקא לא נוראיים בכלל
מאת: אלונה קוטלז׳
אשתף אתכם שחקרתי קצת ולפי המקורות, יש רק שני ימים נוראים (מהמילה יראה) והם ראש השנה – יום הדין על השנה הקודמת ויום כיפור – בו נחתם הדין לשנה שהחלה. אבל אנחנו מדינה של לארג'ים אז למה רק שניים, אם אפשר עשרה?
בשבוע האחרון, בעיקר התארחתי ואכלתי ושוב אכלתי ושוב אכלתי. בוא נגיד שלא סתם צום יום כיפור מגיע ישר אחרי ראש השנה.
בצום הקרוב, אני אהרהר בבחירות שקיבלתי בעבר, במי שהייתי כשקיבלתי אותן ואם אני עומדת מאחוריהן גם היום. אזכיר לעצמי שמותר לעשות שגיאות, שחשוב לתקן ושחובה ללמוד מהן.
האם פגעתי באנשים כי התנהלתי מכעס? איך הגבתי כשפגעו בי ולמי בחרתי לסלוח? זו עבודה פנימית וחיצונית, בין האדם למקום ולחברו.
אפשר לומר שאצלי ה"בין אדם לחברו" ו"בין אדם למקום" יושב על אותו משקל, מהסיבה הפשוטה שמבחינתי, אלוהים נמצא בכל אדם. כל אחד ואחת הם עולם ומלואו ולפעמים, אנחנו שוכחים כמה בסופו של יום אנחנו דומים ובסך הכול מנסים להבין את החיים האלה.
מהמקום הזה מגיעה אליי המון חמלה לסובבים אותי, גם לאלו הפחות נעימים שבהם ורק משם, מגיעה אליי חמלה כלפי עצמי.
הצום והתפילות הן תיקון המעשים מול אלוהים. בקשת סליחה היא תיקון עוולות לסובבים אותנו, אך לא פחות חשוב לסלוח לעצמנו. על טעויות, בחירות שגויות וכישלונות. חשוב לקבל את עצמנו אחרי ולמרות הכול ולהפוך להיות יותר מכילים.
בסוכות, כבר נפתח את הבית והלב לכל אושפיזין שירצה לשבת אתנו ונקבל הזדמנות ראשונה ליישם את השינויים לטובה שלקחנו על עצמנו לבצע.
הרבה מילים גדולות זרקתי פה, אני יודעת, אין לי כוונה להתפלסף, או להרצות לאף אחד. משתפת נטו מהשיח הפנימי שלי, בתקווה למצוא אוזניים מכילות. ככה או ככה, תודה על ההקשבה.
שיהיה גמר חתימה טובה וצום קל לצמים.
