משרד הבריאות אימץ את מודל מעש”ה, שפותח ע”י ד”ר משה פרחי, כמודל לאומי להגשת עזרה ראשונה נפשית. צה”ל אימץ את המודל כבר ב-2013
בימים אלה, הודיע משרד הבריאות כי מודל מעש”ה, שפותח על ידי ד”ר משה פרחי, ראש המסלול ללחץ טראומה וחוסן, במכללה האקדמית תל-חי, יהיה המודל הארצי להגשת עזרה ראשונה נפשית, על פיו יוכשרו אנשי כוחות הביטחון וההצלה: משטרה, מד”א, כיבוי אש וזק”א.
מודל מעש”ה, בשמו המקורי SIX C’s Model, פותח במהלך שנת 2011, לטובת המערך הצבאי הלוחם, בתמיכה ובליווי מנהלי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. הרעיון היה לגרום לצמצום מרבי של התלות אצל הכוחות הלוחמים באנשי בריאות הנפש ובצורך לפנות נפגעי תגובות קרב אל מחוץ לשטח הקרב. במקום זאת, מאפשר המודל לכל חייל להגיש עזרה ראשונה נפשית לחברו ולהחזירו, בתוך לא יותר משתי דקות, למצב תפקודי תקין. כבר ב-2013, אומץ המודל על ידי צה”ל וכיום, כל חייל המתגייס למערך הלוחם עובר הכשרה זו, כבר במהלך הטירונות. במהלך המבצעים “עמוד ענן” ו”צוק איתן”, נעשה במודל שימוש אזרחי רב, במרכזים לנפגעי חרדה, שנפתחו אד-הוק. בשנת 2014, על פי בקשת משרדי החינוך והבריאות, קיבל המודל שם בעברית – “מעש”ה” ובימים אלה, המודל מוטמע בארגונים רבים, כגון משטרת ישראל, כיבוי אש, צוותי החירום ברשויות המקומיות ועוד.
ד”ר פרחי: “ייחודיות המודל היא בפשטותו והנגשתו לכלל הציבור, מחד ומאידך, במהירות ויעילות הסיוע: משך הזמן הממוצע שבו ניתן להעביר אדם, ממצב שאינו מתפקד על רקע חרדתי למצב של תפקוד יעיל, הוא בין דקה וחצי לשתי דקות ולעתים, הרבה פחות מכך. כמו כן, כל אחד יכול ומסוגל לבצע את עקרונות המודל ללא כל ידע מקצועי מוקדם וכך נוכל לאפשר לכלל האוכלוסייה להגיש סיוע נפשי ראשוני לנפגעי חרדה, כבר בשטח ולצמצם עד מאוד את הצורך בפינוי נפגעי חרדה למרכזי סיוע שונים ובעיקר, לסייע לאותם נפגעים לחזור במהירות לתפקוד יעיל”.
ד”ר פרחי: “ייחודיות המודל היא בפשטותו והנגשתו לכלל הציבור, מחד ומאידך, במהירות ויעילות הסיוע: משך הזמן הממוצע שבו ניתן להעביר אדם, ממצב שאינו מתפקד על רקע חרדתי למצב של תפקוד יעיל, הוא בין דקה וחצי לשתי דקות ולעתים, הרבה פחות מכך
4 עקרונות פשוטים
המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים להתערבות מידית במצבי חירום:
מ – מחויבות – האדם המסייע צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחויבות המעניקה תחושת ביטחון. לדוגמה, ניתן לומר לנפגע: “אני אתך ולא הולך לשום מקום”.
ע – עידוד – עידוד לפעילות יעילה. במקום להרגיע את הנפגע, לתת לו כוס מים ולהרחיק אותו מהזירה, יש לעודד אותו לפעול כדי לסייע לעצמו ולסביבה, על ידי הוראות פשוטות, שמטרתן להפעיל אותו בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמה: במצב של אירוע דקירה, ניתן לומר לאדם הנפגע: “תרכז את האנשים שנמצאים סביבך ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר”.
ש – שאלות מחייבות מחשבה – ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי. לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו במהלך האירוע ואחריו. יש להימנע מלומר לנפגע בעת האירוע: “זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה”. כן אפשר לומר: “תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו?”, או “כמה זמן אתה מחכה לאנשים שיבואו לקחת אותך?”. כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.
ה – הבניית האירוע והדגשה שהאירוע הסתיים. באירוע חירום לדוגמה, מומלץ לומר לנפגע: “לפני שתי דקות היה פיצוץ, עכשיו יש כאן הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה, האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו”.
ד”ר משה פרחי: “מחקר חדש שנערך לאחרונה על ידי עדי וויטסון, בוגרת תואר שני במסלול לחץ וטראומה, בחוג לעבודה סוציאלית בתל-חי, מצביע על כך שלהכשרה בעקרונות המודל יש ערך מוסף, משום שהיא מגבירה באופן משמעותי את רמת החוסן הכללי של אלה העוברים אותה. זאת, כמובן, בנוסף לעליה ניכרת מאוד בידע בהגשת עזרה ראשונה נפשית. אנו מצפים כי במהלך שלוש השנים הקרובות, נוכל להנגיש את ההכשרות לכלל אוכלוסיית מדינת ישראל וכך להגביר את תחושות הביטחון, העצמאות התפקודית והחוסן הלאומי במדינה”.
