בשבוע הבא ייערך מופע סוף השנה של בית הספר לבלט בכפר האומנים אניעם, בשיתוף ביה”ס לבלט ירושלים. סבטלנה רבר הקימה את בית הספר לפני פחות משנה, וכבר זכתה עם בנותיה במקומות ראשונים בתחרות הבלט הארצית “שמחת הים האדום”
בית הספר לבלט בכפר האומנים אניעם, משלב את הספורט יחד עם האמנות ומייצר את הריקוד. הבלט הוא ריקוד ייחודי, לא הרבה דברים דומים לבלט. בנות בכל הגילאים עד גיל 12 מגיעות כמה פעמים בשבוע על מנת לעבוד על יסודות הריקוד, אבל מעבר לריקוד הפיזי, מסתתר כאן גם משהו נפשי. המוזיקה המרגיעה שמלווה את ריקוד הבלט מעוררת שלווה נפשית גם עבור הצופים. “זו מחלה או דת” כפי שמתארת את הענף סבטלנה רבר, היוזמת של בית הספר לבלט בכפר האמנים אניעם. תלמידות מגיעות לביה”ס מכל רחבי הגולן.
ממתי בית הספר הזה פועל?
“מאוגוסט 2015”
איך היוזמה הזו הגיעה?
“אני עבדתי בביה”ס למחול “ויזוי” בבת-ים וב”ביה”ס לבלט ירושלים”. היו לי שני חלומות: מאז ומתמיד חלמתי להתיישב ברמת הגולן ולהקים בי”ס לבלט משלי. הבעיה היא שהיה לי גם חלום לעבוד בבלט ירושלים, לא חשבתי על הקושי שבהגשמת חלומות אלה גם יחד. רציתי תמיד בית ספר משלי, בדקתי את האפשרויות והחלטתי לנסות. ביולי 2015 עברנו מרמת גן לאניעם לצורך הקמת ביה”ס וחודש לאחר מכן ביה”ס נפתח. שני חלומות במכה אחת.”
יש לזה רקע קודם?
“אימא שלי לקחה אותי ברוסיה בגיל 4 למופע בלט. ופשוט התאהבתי בזה, תמיד אמרתי לה שזה מה שאני רוצה. הייתי מציקה לאימי כל הזמן עד שהיא לקחה אותי לחוג.”
איך את מגדירה בלט?
“משהו בין מחלה לדת. זה משהו שסוחף, מי שאוהב את זה יודע על מה אני מדברת. זה אמנות ואמנות דורשת מסירות נפש. רק מי שמשרת את האמנות יכול לזכות להגיע לתוצאות כלשהן בתחום הזה. זה קשה מאוד.”
סבטלנה: “חבל מאוד שאין מסגרת רשמית ומקצועית של בתי ספר לבלט בארץ. רק בחו”ל יש כאלה. אני חולמת להקים בארץ את האקדמיה המקצועית הראשונה לבלט, להקים את התיאטרון לאופרה ולבלט הראשון בארץ. זה אמנם רחוק מאוד מהמציאות, אבל אני חולמת”
לאיזה טווחי גילאים מתאים בית הספר?
“מגיל 5 עד 12 כרגע. בשנה שעברה זה היה מ-4 עד 11. ילדות גדולות יותר אני לא לוקחת, כי זה מאוחר מדי להתחיל.”
כמה בנות בית הספר מונה?
“כרגע אנחנו 17 תלמידות”.
איך הבנות עובדות?
“כרגע מדובר ב-6 אימונים בשבוע. כל יום, גם כי כרגע אני מתעסקת אך ורק בבית הספר באניעם, וגם כי אנחנו כרגע מתאמנות על מופע סוף השנה, שיערך בשבוע הבא. עבודה קשה ואינטנסיבית.”
יש תחרויות במשך השנה?
השנה הייתה תחרות בקריית ביאליק, זו הייתה הופעה ראשונה עבור רוב הבנות. ולמרות זאת, הן הצליחו לסיים במקום השני. התחרות השנייה התקיימה באילת, תחרות ארצית שנקראת “שמחת הים האדום”, שם כבר זכינו בכמה פרסי גראנד-פרי ובכמה מקומות ראשונים. כל ריקוד שהשתתף בתחרות זכה בגביע בקטגוריה שלו. זה לא מובן מאליו, מאחר ומרבית הבנות רקדו 8 חודשים בלבד בחיים שלהן והתמודדו מול ילדות שרקדו כבר כמה שנים ובכל זאת הצליחו לעבור אותן. אני רואה בכך הצלחה גדולה.”
מופע סוף שנה, תרחיבי…
“במופע סוף השנה שלנו יקחו חלק גם תלמידי ביה”ס לבלט ירושלים. הן יגיעו הנה לקצרין עם נדיה טימופייבה, המנהלת האמנותית של ‘בלט ירושלים’ ושל ביה”ס. אנחנו עובדות קשה על מנת שהמופע ייצא מוצלח. המופע אמור לקחת שעה וחצי ולכלול מעל 30 ריקודים מחציתם שלנו ומחציתם של ‘ביה”ס לבלט ירושלים’. בעצם מופע סוף השנה הזה הוא תוצר של עבודה קשה של כל השנה.”
ויש תוכניות לעתיד?
“כן, בוודאי. השאיפה שלי היא שהילדות המוכשרות ביותר שעובדות הכי קשה יצליחו לעבור לבית-ספר מקצועי בחו”ל. זו השאיפה של מי שמנסה ללמד בלט מקצועי בארץ, כי בארץ אין מסגרות מקצועיות כאלה, לצערי.”
ומה החלום?
“החלום הוא שהתלמידות תהפוכנה לרקדניות מקצועיות יום אחד. במדינה שלנו אין תנאים לזה כרגע, לצערי. המדינה ממנת ענפי ספורט אחרים, לדוגמא כדורגל. אבל בלט הוא לא אחד מהענפים הממונים, ולכן מי שרוצה להפוך לרקדנית מקצועית צריכה להתקבל לאקדמיות מקצועיות בחו”ל.”
יש תוכניות לקיץ?
“מתחילת יולי נפתח קורס הקיץ כאן בביה”ס. 5 פעמים בשבוע ימים א’ עד ה’ 6 שעות כל יום במשך חודש וחצי.”
לסיום?
“המון תודה לנדיה טימופייבה, המנהלת האמנותית של בלט ירושלים. למדתי ממנה המון ובזכות תמיכתה העזתי לפתוח בי”ס. תודה לבן זוגי, רומן שמיגלסקי, שתמך בי בהכל – גם בלעדיו לא היה לי סיכוי להקים את זה. וכמובן תודה לתלמידות על ההשקעה והאהבה ולהוריהן על שיתוף הפעולה.
“לי חבל מאוד שאין מסגרת רשמית ומקצועית של בתי ספר לבלט בארץ. רק בחו”ל יש כאלה. הלוואי שהבלט יקבל חשיפה ותמיכה ממשלתית גדולה יותר. אני חולמת להקים פה בארץ את האקדמיה המקצועית הראשונה לבלט, להקים את התיאטרון לאופרה ולבלט הראשון בארץ. זה אמנם רחוק מאוד מהמציאות, אבל אני חולמת.”
שאלות לבנות הרוקדות
מה החלומות שלכן?
“להפוך לרקדניות מקצועיות. לקבל תפקיד משמעותי בבלט. לרקוד באקדמיות מקצועיות בחו”ל. אנחנו רוצות להיות בלרינות.”
מה אתן הכי אוהבות בבלט?
“מתיחות, בר וריקודים. את תהליך העבודה הקשה. הדבר הכי מגניב הוא ריקוד סולו. עבודה קשה היא המפתח להצלחה.”
איך ההרגשה לקראת המופע הגדול של סוף השנה?
“התרגשות גדולה, רוצות שזה כבר יגיע. יש לחץ, עבור רוב הבנות יהיה זה מופע סוף השנה הראשון בחייהן, שזהו מעמד גדול. אבל בסופו של דבר יש הרגשה של שמחה גדולה. זה אירוע מכונן.”
מה הזיכרון הכי גדול שלכן עד עכשיו מבלט?
“המופע הראשון, הזכייה בתחרויות, הגעה להישגים. וריקודים שהם יותר מזכורים. הבלט הוא מרגש ללא קשר לרגע הכי גדול שלנו.”
בית הספר לבלט מהנה יותר מהבית ספר הרגיל?
“ברור, אנחנו נהנות כאן.”
מה שנקרא, לרקוד לעבר החלום.
