מזה שנתיים כורתת רשות הטבע והגנים עצי אקליפטוסים במג’רסה-בקעת הבטיחה שבצפון מזרח הכנרת. לטענת הרשות האקליפטוסים הם מין פולש, שמשתלט על שטחים ומדכא מינים חדשים. איך הפכה חורשת האקליפטוס, מסמלי הציונות, לאויב העם
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נְטלו והחזירו על כל אילני גן-עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם! וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך” (קהלת רבה ט’).
“ואולי פורצים כאן את התוואי לכביש שש ופשוט שכחו להודיע לנו?” – אני שואלת את דבורה’לה ואברהם שלקחו אותי למג’רסה לפני שבוע. כי מה שפעם הייתה חורשת אקליפטוסים אדירי צמרת, נראה היום כמו הכנה לאוטוסטרדה; מרחבי דריסה משובצים בעשרות גזעים, אולי מאות, שעבר עליהם הכורת.
מישהו כנראה החליט שגיל מאה מספיק לעצים המרהיבים של בקעת בית-ציידא והפך את המקום לבית קברות לסמלי הציונות.
אברהם אלף, מוותיקי רמות, מושבניק, ג’יפאי ותיק ומורה דרך, איש שטח וסביבה, מוביל אותנו בין גדמי ענק שבכל אחד מהם ציור מופלא של עשרות טבעות גיל, אנחנו עוברים על פני מאות מטרים של מצבות מדממות ליופי ישראלי, והמלים שותקות מהעצב.
אנחנו כאן לעת ערב, כי בצהרים, כאשר צל כבר לא קיים עוד, אי אפשר.
אנחנו מגיעים לבריכת חמד, שנחל הזאכי יורד אליה בעדינות ובשלווה, ואני אומרת לעצמי שאולי הותיר כאן בורא עולם דוגמית קטנה של גן עדן, שנדע איך היה שם פעם. חומט סקרן וידידותי מתלטף על רגליי.
“כאן נגמרתי, ממש” אומר אברהם ומצביע על גדם מבהיל של מה שהיה בוודאי עוד דוגמה אדירה לאותו גן עדן שאבד. “זה לא האקליפטוס הראשון שראיתי לאחר שנכרת, אבל זה מה שהדליק אותי. כמורה דרך וג’יפאי, אני יודע תמיד שכאן המקום לנוח בצל. באתי הנה לפני שנה וחצי עם קבוצה, כבר מפנטז ומכין אותם לחוויה – לקפה וטבילת רגליים ל’ספא דגים’ מרענן בבריכה. ופתאום – קרחת! אין אקליפטוס ואין צל וזה פשוט זה הרג אותי. נותר רק גדם בקוטר אדיר; לפי הטבעות, עץ בן מאה לפחות. אפילו לא מתקופתנו, בטוח מהסורים. תראי את שורשיו האדירים שחבקו את הסלע לידו, והשתרגו לצד גדת הנחל. מכאן הייתי חוצה את הנחל וממשיך עם המטיילים בטיול. היום אי אפשר, כי לאחר גדיעת האקליפטוס ואבדן הצל השתלט כאן סבך של קנה ופטל. עכשיו המטיילים לא מגיעים יותר, תביני, הטמפרטורה מגיעה כאן ל-50 מעלות בקיץ, בלי מעט צל ליד המים, בלתי אפשרי להיות כאן, אתה פשוט מת”.
גם אנחנו זרים כאן, אז יחסלו גם אותנו?
דבורה’לה, למעשה ד”ר דבורה שיצר, ממייסדי מעלה-גמלא, מומחית לאקולוגיה של הצומח, אשר עוסקת לאחרונה בסקרי צומח, בהם רבים עבור הרט”ג, רשות הטבע והגנים, בבטיחה ובשמורות של חופי הכנרת, מסבירה מה מתחולל כאן: “מזה שנתיים כורתת הרט”ג את האקליפטוסים במג’רסה, לטענתם האקליפטוסים הם מין פולש, שמשתלט על שטחים ומדכא מינים חדשים. עוד טענה היא היותו מסוכן כי ענף שנפל מאקליפטוס גרם למות ילד. או קיי, זה מאוד עצוב, אבל בשביל זה להשמיד את כל העצים? אם צפע מכיש מטייל, נשמיד את כל הצפעים?
“אם אכן הם מין פולש ומהווה סכנה לסביבה – מדוע בכל מקום שהם כרתו הם מאפשרים לאקליפטוס לעשות מה שהוא יודע הכי טוב – להתחדש ומהר? הביטי מסביב: ההתחדשות סביב לגזעים שנכרתו מגיעה כבר לגובה של חמשה עשרה מטרים, אך במקום גזע עבה אחד, עולים המון נצרים חדשים, צל הם לא נותנים.
“אקליפטוס יוצר צל אשר תחתיו לא צומח דבר. כשמבראים אותו משתלטים מיד קנה ופטל שיוצרים כאן סבך בלתי עביר. נכון, אלה צמחי בר, אבל האם זה הנוף שאנחנו רוצים? שסבך ישתלט על הכל? בתקופה הסורית גרו כאן עשרת אלפים איש שרעו כאן צאן ובקר, הצמחיה הייתה נמוכה ובמגוון מינים עשיר.
“כאשר אסרו על רעייה השתלטו האשל והקנה והפטל אשר חוסמים את הגישה לנחל ומבטלים את כל מגוון המינים הקטנים והחלשים כאן.
“הסיבות לכריתה אינן מוצדקות והתועלת שהעצים מביאים כאן עולה לאין ערוך על נזק שכלל לא קיים. הם נוכחים כאן ומשתלבים ויש שפע של מקום לצמחיה הטבעית. הם מביאים איתם צל וצוף לדבורים והם הנוף של הבטיחה הזאת. אין לשכוח כי הם גם מקום קינון לקורמורנים, לאנפות ובעלי כנף אחרים. ובכלל: מה זה מין זר? גם אנחנו זרים, האקליפטוס הגיע הנה לפני רובנו, אז מה: יחסלו גם אותנו? איזה מין דבר זה?”
ואולי בכל זאת החורשה פלשה לאנשהו?
אברהם: “היא לא פלשה והכריתה היום אף אינה בתוך תוואי הנחל. באשר לטענה של עיכוב צמיחת הפטל, לא ראיתי מקום בו הפטל לא מסתדר אם רק יש לו מים.
“מה אני מצפה כרגע? – שיהיה כאן תהליך כפי שמקובל למשל בתחום אישורי הבניה. תעשו מה שאתם חושבים שצריך – אבל אחרי שתינתן לציבור אפשרות להביע דעה ולהתנגד. אם בסוף זה מה שיוחלט, זה מה שיוחלט.”
מי בכלל אמון על אישור כריתה כזו?
“פקיד היערות. אנחנו מנסים לעצור את התהליך, ושואלים את הרט”ג מה יקרה אם תחכו, אם תכרתו את זה מחר? הרי מקסימום הלך יום עבודה של פועל. אבל מגיע קבלן כריתה ועיניו אולי נוצצות מהג’ובות ואפשר גם לשאול לאן הולך הכסף, המון כסף…
“בקשר לצמיחה המחודשת – כשלא משתלם, לא גוזמים ולכן מכל הגדמים עולים ענפים חדשים שמגיעים כבר למטרים רבים. עם זה לא מתעסקים כי צריך להוציא על זה כסף.
לכן לא נגעו באזדרכת ובצמחים אחרים שהם באמת מין פולש, כי זה לא כדאי, אין כאן כסף. היום משתלטת על חופי הכנרת הפרקינסוניה, היא קוצנית, בה צריך להלחם אבל אף קבלן לא יגיע בשבילה. האקליפטוס אולי מין זר, אבל לא פולש.”
רגע, כל הגולן מלא אקליפטוסים, גם קצרין, יש נפלאים מעל לרוקאד, יכרתו גם אותם?
דבורה’לה: “הגולן לא מלא אקליפטוסים, רובו צמחיה עשבונית, אבל כל פינות החמד והצל כולם אקליפטוסים. במקום שאינו שמורה לא יכרתו. כל המלחמה הזאת היא חסרת שחר. קצרין? זה לא בית גידול לח ואולי נטיעה של הקק”ל.”
מי החיילים שלכם בגולן למאבק הזה?
“את. גם מועצת הדבש מנהלת מאבק עם עורכי דין, יש צו הפסקת עבודה עד לדיון. המשימה שלנו היא לבטל את רוע הגזירה ואת האמירה שלאקליפטוס אין מקום בבטיחה. הכל כאן בית גידול לח והכל שמורה, אז מה – יכרתו את כל העצים ומה יהיה כאן?
“בזכות הכתבה שלך את עכשיו מגייסת לנו חיילים. עד כה אנשים לא ידעו על הכריתה בגלל שזה נעשה בחשכת לילה. את מבינה, זו הדרך שלנו, שלפחות אנשי הגולן ידעו מה קורה, שיביעו דעה. אמנם מדובר בנזק כבד לדבוראים אבל אנחנו לא רוצים לתת לזה צביון של מלחמה על פרנסה.”
יצחקי גל: את האקליפטוסים שתלה הרשות
בין הראשונים שהסתובבו כאן לאחר יוני 1967 היה יצחקי גל, מעורכי הסקרים הראשונים בגולן, איש רשות שמורות הטבע באותם ימים ולאחר מכן ועד לפני כשנתיים – איש מינהלת הכנרת.
מי היו הראשונים שנטעו כאן אקליפטוסים ובני כמה אלה שנכרתים היום?
גל: “את רוב הגדולים נטעו הסורים. בבית הבק התיישבו יהודים בשנת 1905 למשך שנה, יש טוענים שהם שתלו אותם אבל אי אפשר לאשר זאת או להפריך. יתכן שהסורים שתלו אותם.
“בראשית שנות השבעים, כאשר התחילה החקלאות בבטיחה, שתלנו 50 מטר אקליפטוסים ביוזמת רשות שמורות הטבע, כדי שהחקלאים לא יתקרבו למים. אז הרשות היתה בעד האקליפטוסים, כי הם גדלים מהר והם הגנו על הלגונות מפני המחרשות ומפני הריסוסים. איך שגלגל מתהפך היום. הייתי אז פקח הרשות באזור כשנתיים ורבע, ממש שתלתי אותם במו ידיי וכך גם הפקחים אחריי. אני לא יודע אם אלה שנכרתו הם אלה ששתלנו או האקליפטוסים אשר שייכים לסיפור של אלי כהן.
“צריך לדבר גם על המטיילים בזאכי, אשר הולכים במים שני קילומטרים, לעיתים לא זוכרים איפה שמו את המכונית ומתייבשים כי הטמפרטורה שם זוועתית. אם יש להם קצת צל הם מאושרים, לקחת מהם את הצל זה פשע, ממש. מבחינת הנוף, אין לנו הרבה ירוק במיוחד לא באזורים היבשים, אין לנו עצים רבים שמגיעים לעוצמה ולנוכחות כזאת בנוף.
יש שם בשמורה למשל המון פרקינסוניה, צמח ממשפחת השיטה, שמתפשטת וקוצנית ומגעילה, אי אפשר להיות מתחתיה, והיא זורעת עצמה בכמויות, זה נורא, שילחמו בהן, מה הם רוצים מהאקליפטוסים?
“נדבר גם על ציונות, הרי בהתחלה האקליפטוס היה מסמלי הציונות כי הוא ייבש ביצות. ואז הכריזו עליו כעל אויב העם כי הוא זר כאן. לאחר שנפל ענף על ילד בירדן ההררי ובפארק הירדן, נכנסו לכזאת היסטריה שהקק”ל התחילה בכל הארץ לגזום אותם בשיטה מוזרה. לך להסביר שכאשר יש רוח חזקה לא יושבים מתחת לאקליפטוס.”
ד”ר עודד כהן: הגדרת האקליפטוס כפולש אינה נכונה
ד”ר עודד כהן, 42, הינו תושב מבוא חמה וחוקר במכון לחקר הגולן. כהן, מומחה בתחום האקולוגיה של הפלישה, מנסח בימים אלה מסמך בנושא של הגדרת מינים פולשים בישראל. בשיחה אתו מתברר כי שורשיה של הבעיה הם מחלוקת באשר להגדרתם של מינים פולשים.
מנקודת מבטך על מה המחלוקת?
כהן: “האקליפטוס התאזרח בארץ, ולו ערך רב ותועלות רבות לאדם מחד גיסא, ומאידך גיסא הצמח הוגדר כפולש בישראל, ולכן מאיימת עליו סכנת כריתה בכל שמורות הטבע.”
מי הגדיר את הצמחים הפולשים בישראל, ומהם הקריטריונים להגדרה זו?
“תחום האקולוגיה של הפלישה העוסק בהתפשטות של אורגניזמים מחוץ לתחום תפוצתם הטבעי באמצעות האדם, הינו חדש יחסית, ועקב כך הטרמינולוגיה לא גובשה עדיין, יש חילוקי דעות בעולם לגבי הגדרתם של מינים פולשים. בשנת 2010 יצא לאור הספר של ד”ר ז’אן-מארק דופור-דרור “צמחים פולשים בישראל”. הספר הינו פרסום של רט”ג, ובו רשימת המינים שהוגדרו כפולשים בישראל, ואקליפטוס המקור נמנה על רשימה זו. הגדרת המונח מין פולש מובאת בתחילת הספר: ‘מין שמעמיד אוכלוסיות צפופות בבית הגידול ומשפיע בדרך הרסנית כלשהי על המערכות האקולוגיות’. בהמשך המבואות מפורטים הקריטריונים לקביעת הפולשנות של המינים וביניהם אופן השפעתה על בית הגידול.”
האם אתה חולק על הגדרה זו?
“לאחר שסקרתי עשרות מאמרים של טובי המומחים בעולם, הגעתי למסקנה שהקריטריון של מידת ההשפעות של המין על הסביבה אינו רלוונטי להגדרת המין כפולש. בהסתמך על הספרות העדכנית, הגדרתי למין פולש בישראל היא: ‘מין זר, שמתפשט בהרבה מוקדים בסביבתו החדשה, ומעמיד בהם אוכלוסיות צפופות’.
אסביר: מין מוגדר כפולש, לאחר שהיגר לסביבה חדשה, שלא היה קיים בה קודם לכן, ביסס שם אוכלוסייה שמתרבה באופן עצמאי, והתפשט משם הלאה להרבה מוקדים אחרים, שבהם העמיד אוכלוסיות צפופות. הסטטיסטיקה מלמדת שבכל המקרים, שבהם מינים מתפשטים בהרבה מוקדים ובצפיפות, ההשפעה היא שלילית בדרך כלשהי על האדם או על המערכות האקולוגיות. ההתפשטות והצפיפות, הם כמובן הגורמים שבראש ובראשונה הופכים את המין למזיק לאדם ו/או לסביבה. הדוגמאות לצמחים פולשים המתפשטים בהמון מוקדים ובצפיפות בישראל הן רבות כפי שציינה המרואיינת לפניי.”
ולהגדרתך, האקליפטוס אינו פולש בישראל?
“האקליפטוס אינו מין פולש בישראל אלא מין שהתאזרח בארץ. האקליפטוס ניטע כמעט בכל מקום. היקף הנטיעות שלו הוא השני לאחר אורן ירושלים. אפשר שהמין מתרבה עצמאית במקומות בהם הוא ניטע, אך ככל שידוע לי, המין לא התפשט עצמאית בהרבה מוקדים באופן כזה שהוא מעמיד בהם אוכלוסיות צפופות. כלומר, המין מצליח להתגבר על מכשול ההפצה, אך הוא לא מצליח להתגבר על מכשול ההתאמה האקולוגית בשלב הצעיר של הנבט, ומכאן שהגדרתו כפולש אינה נכונה. מן הראוי להזכיר שלאקליפטוס כבר היסטוריה של מעל ל-100 שנים בארץ, הוא ניטע בכל כך הרבה בתי גידול, ובארץ שבה קצב הפיתוח הוא מהגבוהים בעולם. לכן, קיים יסוד סביר להניח שהמין לא יהפוך לפולש גם בעתיד.”
האם בכל זאת מוצדק לכרות את האקליפטוס בשל השפעותיו על בית הגידול?
“ישנה טענה שהאקליפטוס משיר עלים שמתפרקים בקצב איטי יחסית במים, ולכן הצטברות העלים משנה נתיבי זרימה לאורך נחלים. ישנה טענה נוספת, שעלי האקליפטוס מפרישים חומרים מונעי נביטה ובכך פוגעים במגוון המינים המקומי. הטענות הללו הן נכונות, אבל… כל חורשה נטועה יוצרת צל על הקרקע, ודי בכך כדי להפחית את מגוון המינים מתחת לחופת העצים. כלומר, כל עוד שהמין אינו מתפשט הלאה לבתי גידול חדשים ומעמיד בהם אוכלוסיות צפופות, כאמור ההשפעות הללו אינן רלוונטיות. הטענה הכבדה ביותר כנגד האקליפטוס, שבניגוד למשוער, העץ מתרבה מזרעים בארץ. אכן, כל עץ הגדל על פלגי מים עשוי לנבוט ולהתרבות. ככל הידוע לי, כמות העצים המתחדשים מזרעים לאורך נחלים, קטנה ביותר, וניתן בהחלט לווסת את גודל האוכלוסיות על ידי כריתה של העצים המתחדשים, ובתחזוקה שעלותה היא סבירה ביחס לתועלות ולערכי המורשת הגלומים בנוף של האקליפטוסים הבוגרים.
“ישנם מקומות שבהם מוצדק לטפל באקליפטוס באופן נקודתי למען שימור ערכי הטבע הייחודיים לאתר כזה או אחר, אך כריתה כפעולה גורפת, אינה מוצדקת בעיני.”
האם ניסית להתקשר לרט”ג ולדבר בגולן עם אנשים?
“אני עמל בימים אלה על כתיבת מסמך דעה בנושא המינים הפולשים בישראל מטעם המכון לחקר הגולן, ומקווה שיהיה בו כדי לשקול מחדש את הגדרת האקליפטוס כמין פולש בישראל”.
מי יחזיר לנו?
ונגיד שנצליח לעצור את הכורת, ונאמר שהצלחנו לשתק את מסוריו – מי יחזיר לנו את עשרות, אולי מאות האקליפטוסים הנהדרים שפיארו את בקעת הבטיחה, המג’רסה בפינו, אשר נגדעו עד עפר ללא רחם מזה קרוב לשנתיים? ממש על לא עוול בכפם ובכפינו, ממש מתחת לאף שלנו.
מדוע השימוש במינוח – לנו? כי יותר מכל גוף, הענקים רבי הצל האלה, המנשבים בכליל של יופי, הם קודם כל שלנו, של מי שגרים לידם, של מי שהולכים לישון כאן גם כשכולם טסים בתום חג הביתה, לשובע ולנוחות של המטרופולינים.
“מה יישאר לנו בארץ המיוסרת הזאת אם עכשיו כורתים לנו גם את האקליפטוסים?” שואל אותי תושב נדהם. ואני, כבר נגמרו לי כל המלים לאחר סיור של טרם שקיעה במג’רסה, אחד מהטיולים היפים והעצובים ביותר שעברתי בחיי.
