חודש ללכתו הפתאומי של ליבנה שלוי, מנהל המרכז הקהילתי גולן, הגולן עדיין מתקשה לעכל את האובדן. ליבנה היה איש של עשייה, של טבע ושל אנשים. בן הגולן, שצמח כאן וחי את מרחביו. "מלח הארץ" במלוא מובן המילה. אדם ערכי וישיר, שלא חשש לומר את דעתו, אך תמיד עשה זאת מתוך אהבה, יושרה ורצון כן לעשות טוב. בצניעותו ובאישיותו הגדולה, נגע בלבבות של כל מי שעבד עמו, למד ממנו, או פגש בו
ליבנה שלוי, בן 42, נולד ביונתן להוריו צלי ואוריה והתגורר במושב עם אשתו הודיה וחמשת בניו. לוטם, אחיו הבכור, גר גם הוא ביונתן. אשבל אחותו גרה בנוב ולהם עוד שני אחים, דקל וגומא.
ליבנה היה איש חינוך, קהילה ומשפחה, אשר הקדיש את חייו לעשייה ערכית וחינוכית. לאורך השנים, ניהל את מדרשת "אורות הגליל" בחצור הגלילית ואת מדרשת "קשת-יהונתן", במושב קשת, שם נודע כאיש חינוך יוזם, מוביל ומלא השראה ולא פחות, כאיש יצירתי שכל יום מתעורר עם רעיון חדש שאותו ממהר ליישם.
את חייו הקצרים חי במלואם, כאילו הרגיש שיש למצות כל דבר בעולם הזה, על מנת להספיק כמה שיותר. מסע החיים, עמוס החוויות, נקטע באחת, במקום פסטורלי, כמעט חבוי מן העין, עם מעיין שבו עוד הספיק לטבול ושלידו צומח עץ ליבנה, מרשים בגודלו וביופיו.
ילד של טבע ואכפתיות
כבר בילדותו, ניכר בליבנה החיבור העמוק לטבע ולאדם, האכפתיות והמעורבות הקהילתית.
בנערותו, גידל בעלי חיים רבים ועם החברים טיפח פינת חי קטנה במושב. הוא כבש ברגליו כל שביל בגולן ולמד את מפת ארץ ישראל על ידי טיולים בכל המקומות הנסתרים והיפים.
כמו כל בן הגולן בשנים ההן, ליבנה למד בבית הספר "גולן" בחיספין ומשם המשיך לישיבה התיכונית. הוא אסף סביבו חברים רבים וכולם מעידים שתמיד היה אהוב, שתמיד חייך אל כולם והשרה אווירה נעימה.
את יריד הצדקה הגדול של הגולן מכירים רבים, אך מעטים יודעים כיצד נולד. לאחר מותו של ליבנה, שיתפה דינה זרקא, תושבת יונתן: "לפני שנים רבות, ערב אחד, נכנסו אליי לסטודיו שני ילדים, אחד מהם היה ליבנה שלוי. זה היה זמן קצר לאחר אסון שפקד את היישוב, שבו נהרגו שניים ממייסדיו. הילדים ביקשו שאעזור להם לעשות מעשה חסד שיחזק את רוח הקהילה וינציח את חבריה שנהרגו. כך, מתוך שיחה תמימה וגדושת לב, נולד יריד הצדקה של יונתן והגולן".
בסיום התיכון, יצא ליבנה לשנת שירות בהדרכת טיולים ב"אל ארצי" באילת ולאחר שחרורו מהסדיר, ניהל מכינה במשכיות והיה מדריך הנוער במושב מחולה, ביחד עם הודיה. בכל מקום, הותיר חותם ענק. אוריה שלוי, אמו, מספרת שבכל מקום אהבו אותו והעריכו אותו עד כדי כך שגם כשבגרו, זוכרים אותו כ"אבא" של כולם, כאחד שדואג ואוהב על אמת.
אוריה מוסיפה סיפור קצר ששמעה משכנה בשבעה, שממחיש את אישיותו: "חזרתי מהעבודה ובצומת עומד ליבנה, שמשום מה היה ללא רכב והמתין לטרמפ לתוך המושב. כשרציתי לקחת אותו הביתה, השיב שייסע אתי עד לבית שלי הסמוך לבית הוריו. כנראה שלא רצה להטריח אותי. אבל מה שברור היה הוא כיבוד ההורים שלו: 'אם יש לי הזדמנות לרדת בבית של ההורים ולהגיד שלום… לא אנצל את זה?'. כזה היה ליבנה".
לוחם, מפקד וחבר
לצד פעילותו הציבורית והחינוכית, ליבנה היה משרת מילואים פעיל, מהמסורים והמחויבים ביותר. בשנת 2002, התגייס לסיירת הנח"ל, שירת כחובש קרבי וביצע שירות משמעותי בגזרת איו"ש. בשנת ,2005 השתחרר מהסיירת והצטרף יחד עם חבריו לחטיבת הנח"ל הצפונית (228).
יובל ברנר, חברו לצוות, סיפר כי ליבנה היה הלב הפועם של היחידה: מלא באופטימיות, יודע למצוא את המילה הנכונה בכל מצב ולגשר בין אנשים גם ברגעים קשים. לדבריו, לפני כחמש שנים, כאשר חברי הצוות שקלו לפרוש מהמילואים, היה זה ליבנה שעבר ביניהם אחד-אחד ודאג להזכיר להם את המשמעות והשליחות שבשירות. בזכותו, שבו כולם יחד להקים את פלוגת הניוד, שהפכה לכוח מגובש ומשמעותי בשטח והייתה שותפה מרכזית בלחימה להגנת גבול הצפון, באוקטובר 2023 ובלחימה בתוך לבנון, באוקטובר 2024. בשנתיים האחרונות, שירת ליבנה מאות ימי מילואים ובספטמבר האחרון, נקרא שוב לשירות בצפון.
"שלוי שלנו, היית ולעולם תישאר, עמוד האש. תמיד מלא באופטימיות אין-סופית, תמיד יודע להגיד את המילה הטובה והנכונה. איש של אנשים, על מלא. המדינה שלנו כל כך זקוקה לאנשים מצוינים כמוך…", הספיד אותו יובל בהלוויה, אליה הגיעו למעלה מאלף אישמאות אנשים.
מדרשת "קשת-יהונתן" – חינוך, אהבת הארץ ויוזמה
כמעט עשור, עמד ליבנה בראש תחום ההדרכה בבית הספר שדה "קשת-יהונתן" והיה מהאישים המזוהים ביותר עם עולם החינוך והטיולים בגולן. בתקופתו, הפכה "קשת-יהונתן" מגוף מקומי לגורם חינוכי וכלכלי משמעותי, מהמובילים בארץ בתחום החינוך הבלתי־פורמלי והתיירות החינוכית.
לצד ההדרכות הרבות שהובילו, עם עשרות אלפי מטיילים בשבילי הגולן, יזם ליבנה פרויקטים חינוכיים וקהילתיים מגוונים – קייטנות, מסעות נוער, ימי עיון, כנסים ואפילו תכניות רדיו על יישובי הגולן. גם בתקופות משבר, כמו הקורונה והמלחמות, מצא דרכים יצירתיות להמשיך את המפגש בין אדם, קהילה וטבע.
בין יוזמותיו הבולטות להעמקת ההיכרות עם מרחבים חדשים בגולן, שהפכו לאחד ממפעלי חייו הגדולים ולחותמתו הייחודית, היו "סיורים חוצי גדר" – סיורים מודרכים מעבר לגדרות הגבול, במקומות כמו אגן הירמוך, מסילת הרכבת החיג'אזית, הר דב, אתר "ברית בין הבתרים" ומצפה רצועת הביטחון בלבנון.
בנוסף, היה ליבנה ממקימי שני מיזמים לאומיים רבי השפעה:
"צועדים ומצדיעים" – צעדות הוקרה ומפגשים עם פצועי מערכות ישראל, מתוך רצון ללמוד מהם על כוחות הנפש ואהבת הארץ.
"בשביל הנופלים" – מיזם לאומי של מסעות זיכרון ולמידה עם משפחות שכולות ומפקדי צה"ל, שבו המשתתפים צועדים בשבילי הארץ לאור סיפורי הנופלים.
מנהל החינוך וההדרכה ב"קשת-יהונתן", דותן נח, משתף כי ליבנה היה "איש שטח וחינוך פורץ דרך, שידע לחבר בין אנשים שונים בתכלית ולהוביל מתוך ענווה ושאר רוח. ליבנה השיב את נשמתו במשעולי הגולן שכה אהב ושאותם התוו רגליו מילדותו ועד בגרותו. אדמת הגולן והאנשים הרבים שנגע בהם יזכרו אותך תמיד".
סגן ראש המועצה, יעקב שה לבן, שעבד עם ליבנה במיזמים אלה, מוסיף: "העבודה עם ליבנה התאפיינה במחויבות ערכית עמוקה לפצועי צה"ל, למשפחות השכולות וללוחמי העבר. הייתה בו יצירתיות אין-סופית ויכולת נדירה לרקום חיבורים, מפתיעים או כביכול מובנים מאליהם, שלא היו מתרחשים בלעדיו. ליבנה ידע לנטרל אגו, לשבות אנשים בקסמו וליצור מכנה משותף סביב אהבה אמיתית לאדם ולאדמה".
המרכז הקהילתי גולן – שליֵחות, קהילה ומשמעות
לפני כשלושה חודשים בלבד, נכנס ליבנה לתפקיד מנהל המרכז הקהילתי גולן. הוא הגיע לתפקיד מתוך תחושת שליחות עמוקה, לראות בקהילה לא רק מסגרת ניהולית, אלא לב פועם של זהות, חוסן ומשמעות.
מנהלת משאבי האנוש של המרכז הקהילתי, שמרית אזולאי, משתפת: "ליבנה הצטרף אלינו אחרי תקופה מאתגרת של חוסר יציבות ומלחמה. הוא הגיע עם ברק בעיניים, חיוך גדול וחדוות עשייה. בזמן קצר כל כך, הצליח לגעת בלב של כולנו ולהביא אתו רוח חדשה של תקווה, אהבת אדם ורצון כן לעשות טוב בגולן. אין ספק שהאובדן גדול אישית, ארגונית וקהילתית. ליבנה יחסר לנו מאוד".
מנהל אשכול "אופק", אורי אהלי, מתאר אדם "נעים, שקט, נותן ביטחון ומאמין באנשים שסביבו. בכל שיחה, ידע להחזיר לפרופורציות, להפוך תסכול להזדמנות ולכוון אותנו לחשוב כמו מנהיגים. הלב שלו היה תמיד במקום הנכון".
מנהלת אשכול "מעלות הגולן", נאוה תבור, מוסיפה: "ליבנה היה אתנו זמן קצר מדי, רק שלושה חודשים, אך נוכחותו הספיקה להשאיר חותם. נשארנו עם תחושת פספוס גדולה ועם תודה עמוקה על הזכות לפגוש אדם מיוחד שכמותו".
שקט שחסר בו ליבנה
ראש המועצה האזורית גולן, אורי קלנר: "ליבנה היה חבר קרוב ומיוחד. אנחנו כולנו עדיין כואבים את לכתו והחוסר מורגש בכל מקום. חשוב לי שנזכור אותו דרך עשייה בענווה, ביושרה ובאהבה גדולה לאדם ולמקום. הוא ידע לחבר בין אנשים, בין רעיונות ובין לבבות, בצניעות ובאמת. מאז שהלך, יש שקט אחר – שקט שחסר בו ליבנה. אבל הדרך שהשאיר אחריו, של אחריות, טוב ועמל אמתי, תמשיך בעשייתנו. הלב מתגעגע ומודה על הזכות להכיר אותך, ליבנה".
יעקב שה לבן, יו"ר הנהלת המרכז הקהילתי, מסכם: "מדהים כמה אדם יכול להספיק בתקופה כה קצרה. ליבנה הותיר לנו צוואה להמשיך בעשייה, עם אנרגיות בלתי נגמרות ואופטימיות חסרת תקנה. קשה לי לדמיין את הגולן, והעולם בכלל, בלי ליבנה. ננסה, כפי שהוא בוודאי היה עושה במצב כזה, למצוא את הדרך לשאוב כוחות, להדליק שוב את האור ולהמשיך לצעוד קדימה בדרך שהוא סלל עבורנו".
ליבנה השאיר אחריו מורשת של עשייה, אמונה וקהילתיות ושל אנשים רבים שהמשיכו בדרכו, מתוך המחויבות להמשיך את החלום הקהילתי שכה בער בו.
יהי זכרו ברוך
