תערוכת מיניאטורות נפתחה בספטמבר 2025 בגלריה Millennium"", אשר בפראג ונערכה במסגרת חיבור אמנותי בין ישראל, צ'כיה וניו יורק
תערוכת מיניאטורות נפתחה החודש בפראג, Millennium. בין המשתתפים, בת קצרין, בת-חן אורי סימוניץ, בוגרת בית הספר "גמלא", כפר בלום במגמת קולנוע וכן הנדסאים קולנוע וטלוויזיה "פסגות". בת-חן הנה אמנית רב-תחומית.
התערוכה תינעל בתאריך 7.10.2025 תאריך סימלי, הלוואי, לסיום המלחמה והשבת החטופים.
בימים שבהם מציאות החיים בישראל מתערבבת תדיר עם חוויות של מלחמה וטראומה, מציגה האמנית הרב-תחומית בת-חן אורי מיצב מיניאטורי חדש הנושא את השם הפרובוקטיבי "אל תבכה על חלב שנשפך?".
המיצב, שנבנה מחומרים יום-יומיים כמו פלסטיק, בד, נייר, חומר, עץ ואלומיניום, מתפרש על פני 178.5×3 ס"מ בלבד, אך בתוך המרחב הקטן הזה נפרש סיפור שלם: על שולחן אוכל, ערוך בקפידה, מוצבות צלחות מצוירות ביד, מאכלים ישראליים סמליים, כיסא מרופד בצהוב, כוס חלב שנשפכה ועיתון מקופל עם כותרות דרמטיות.
לדברי האמנית, השולחן הוא זירה המייצגת את חיי היום-יום בישראל, בזמן מלחמה: מצד אחד, שגרה ביתית מוכרת ומצד שני, שבר חברתי עמוק ונוכחות מתמדת של טראומה לאומית.
"רציתי לבדוק עד כמה התרבות שלנו דוחקת הצדה את הרגש בשם ההמשכיות", מסבירה אורי.
הכותרת, הלקוחה מהפתגם הידוע "אל תבכה על חלב שנשפך", מקבלת כאן טוויסט: היא מוצגת כשאלה ולא כהנחיה. החלב שנשפך הופך לסמל לאובדן שאינו בר-תיקון – חיים, חפות, תשומת לב. הכיסא הצהוב מזכיר בעדינות את הסרט הצהוב, סמל המאבק להשבת החטופים הביתה.
קריאה לחשבון נפש
בת-חן אורי, הפועלת ברחבי הארץ, ידועה כשוזרת בין וידאו ניסיוני, רישומים מיניאטוריים, טקסטים קצרים וחפצים. יצירתה נוגעת בנושאים של זיכרון, טראומה, ילדות וזהות והיא בוחנת את המרחב שבין פיוט לאלימות, בין היום-יומי לסוריאליסטי.
המיצב, מציע לא רק חפץ אסתטי, אלא קריאה לחשבון נפש תרבותי וחברתי. הוא מזמין את הצופה לשאול: על מה מותר לנו לבכות? ומי קובע איזה כאב מותר לבטא?
יוזמת התערוכה היא גלריה בן עמי, הממוקמת בתל אביב, גלריה עצמאית שהוקמה על ידי אמנים ואוהבי אמנות. הגלריה מציעה במה לאמנים ישראלים ובין-לאומיים, עם דגש על תערוכות חברתיות ותערוכות קבוצתיות ויחיד. מנהלות הגלריה הן חגית בן עמי ודניאלה איירה והאוצר המרכזי הוא דורון פולק.
