בראשית הדרך, רמת הגולן הייתה אי של צעירים חלוצים שבאו ליישב את הגולן. הצעירים של ראשית ההתיישבות ברמת הגולן הם הזקנים של היום. אנו מלאי הערכה אליהם
מהו מקומו של הזקן בקהילה רב-דורית? כדי לענות על השאלה די לקרוא את השיר של אליעזר שטיימן ולקבל תשובה.
הרבה קולות במקהלת האדם
קול עולל בעריסה
קול תינוקות של בית רבן
קול המון העם בשווקים
קול תשואות של הצוחקים במשתאות
קול התורה
קול הוללים
קול תרועת המנצחים בקריות
קול נואמים ומטיפים על הדוכנים
אך בלי קול הזקן בלחשו
לא באנו בסולם הקולות במלואו
לחש הזקן הוא העמוק שבקולות
לפי שהוא בוקע ועולה מתוך עמקי השנים
והוא העליון שבהם
כי הוא רוכב על נחשולי הניסיונות
מהו תפקידו של הזקן בקהילה? מהי תרומתו של הזקן לקהילה ? איך צריכות להתנהל קהילות כדי שזקניה ירגישו מוערכים, נחוצים וחשובים? אלו רק חלק מהשאלות שאנו שואלות, כאשר אנו ניגשות לנושא זה.
בחברות מסורתיות, מקור הידע היה אצל המבוגרים. הם ניהלו את השבט והיו אחראים להעברת המסורת והידע. עיני הצעירים היו נשואות אליהם. כיום, במאה ה-21, הטכנולוגית המהירה, תפיסת העולם היא שהעולם שייך לצעירים.
בעולם כזה, נשאלת השאלה: מהו מקומו של הזקן? מעמד הזקן נפגע במרחב המשפחתי, במרחב הקהילתי ובמרחב והתעסוקתי. במחקרים שנעשו בתחום חקר הזקנה, מופיע מושג הנקרא "אזור כחול". חוקרים בעולם בדקו היכן חיים זקנים עד גיל 100 בריאים ופעילים. בדקו מה משותף לכל "האזורים הכחולים".
ממצאי המחקר העלו כי הסיבות הן מזון בריא, פעילות גופנית והחשוב מכול – תחושת נחיצות, תחושת ייעוד ותחושת שייכות קהילתית ומשפחתית.
תחושת הייעוד והנחיצות של הזקן מתבססת על מעמדו ותפקידו במסגרת המשפחתית.
זקן הזוכה ליחס של כבוד והערכה מסביבתו, לפי המחקרים, יזכה לאריכות ימים טובה יותר. בארץ, סומנו הקיבוצים שדה אליהו וניר דוד כ"אזורים כחולים". השאיפה שלנו צריכה להיות להפוך את הקהילות שלנו ל"אזורים כחולים".
להיות "אזור כחול"
בגולן, יש לנו אוויר נקי, מרחבים, ותיקי הגולן ברובם עובדים בחקלאות, עוסקים במסחר, חלקם – בניהם גרים לידם. יש לכך משמעות רבה לאיכות החיים של ההורים בגיל זקנה. בגולן, יש לנו תשתית טובה להיות "אזור כחול".
הקהילות שלנו הן קהילות מאורגנות בעיר, במרכזים הקהילתיים וביישובים. לכל קהילה, יש אג'נדה שלאורה היא מתנהלת, כאשר זקני הקהילה צריכים להיות חלק ממנה. הקהילה צריכה להיות ערה ולבחון את עצמה אם היא אכן פועלת כך. למשל, שילוב הזקנים בוועדות השונות. יש לדאוג שלא יחושו לא רלוונטיים. יש להם ידע ויכולות שאסור להחמיץ. אחת הדרכים היפות לשילוב בין-דורי היא מבוגר שחונך צעיר וצעיר שחונך מבוגר. המבוגר מלמד את הצעיר תחום שהוא בקיא בו כמו נגרות, או מתמטיקה והצעיר מלמד את הזקן חידושי טכנולוגיה. מצב של win-win. חשוב שכל יישוב ימצא דרך למפגשים בין-דוריים. יש לגייס את המבוגרים להתנדב במוסדות וארגונים שונים, כמו בית ספר. אנו מכירות מורה בגמלאות, שמאז שיצא לפנסיה, הוא מתנדב בבית הספר ומלמד מתמטיקה לתלמידים מתקשים. נוצר קשר מדהים בינו לבין התלמידים. שני הצדדים מרוויחים בגדול.
דוגמה נוספת: במסגרת פרויקט "קהילה צומחת", בבית אבות סיעודי, זקו בן שמונים, עתיר זכויות בתרומתו למדינה, קטוע רגל, היושב על כיסא גלגלים, הוא חבר מזכירות בקיבוצו ופעם בשבוע, באים ולוקחים אותו לישיבות מזכירות ושם הוא ממשיך להיות משמעותי וחלק מהקהילה.
יש לעודד את מועדוני 60+, כדי לתת מענה לצרכי התרבות הייחודיים לשכבה זו, בנוסף על היותם שותפים בחיי התרבות הקהילתיים.
בתוך הגוף המנהל, יש למנות אחראי הדואג לגיל השלישי ביישוב. הוא צריך להיות ער לצרכיהם.
יש למצוא דרך לשילוב גם של זקנים סעודיים, שכל אחד מהם ירגיש משמעותי בקהילה. כל אחד ביכולות שלו. סל הרעיונות גדול ואם תרצו לשמוע, אנחנו כאן בשבילכם.
כדי שרעיונות אלו יתממשו, הקהילה צריכה להתגייס ולהיות שותפה. מהמסורת הטובה שתיבנה היום, ייהנו זקני המחר.
