דניאלה פרל
הבית של מרגלית קמון-סייג, בבני יהודה, מלא בפסלים שיצרה מבטון. על קירות החוץ, תלויים כלים של פעם. בפנים – קיר עם תמונות משפחה ישנות, חלקן בנות מאה ויותר
מרגלית היא אישה שמחה וצבעונית, שעברה לגור בבני יהודה, לפני שנה, יחד עם שני כלביה, חפצים מבית הוריה ומגוון פסלים צבעוניים שהכינה מבטון. היא מרגישה שהמציאה את עצמה מחדש, פה ברמה, בעבודותיה ובעיסוקיה.
ספרי קצת על עצמך
“קוראים לי מרגלית קמון-סייג ואני בת 71, בת קיבוץ הזורע. אני גרושה ואם לשני בנים. הבכור חי בגשור עם אשתו ושלושת נכדיי ובני הצעיר חי באמסטרדם. הגעתי מקריית ביאליק לפני שנה ועכשיו אני גרה בבני יהודה, יחד עם שני הכלבים שלי.
בצעירותי, למדתי הוראה לאומנויות בסמינר ‘אורנים’. בהמשך, עשיתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותרפיות באומנות. הייתי מורה ליצירה בבתי ספר. אחר כך, פתחתי גן ילדים פרטי, ששילב ילדים בעלי צרכים מיוחדים ואחרי עשרים שנה, סגרתי אותו ועברתי לעבוד כמדריכת תעסוקה בבתי אבות.
“כיום, אני נהנית מהחיים, מפסלת בבטון-נייר, מדריכת יצירה במועדוני הוותיקים בבני יהודה ובאל-רום וגם מדריכה קבוצת ילדות, במרכז הקהילתי בחיספין. בנוסף, אני עובדת עם שתי משתקמות. בקרוב, גם אתחיל להעביר סדנאות פיסול בבטון למבוגרים, ילדים ומשפחות. אני משתתפת בחממה העסקית של ותיקי הגולן, בניצוחה של דפנה פרנקל המדהימה ובקבוצה של עדי גלעד, בשיחות סביב פרשת השבוע.
״כיום, לא הייתי משנה כלום. את השינוי ביצעתי לפני כשנה, כשעברתי לגור בבני יהודה. פתחתי חלון גדול להכנסת החוץ והאור לבית, שיפצתי את השירותים, התקנתי מטבח חדש והחלפתי את כל המרצפות וכך אני אוהבת את ביתי”
“מלבד אלו, אני מטיילת הרבה, במסגרות שונות, בארץ ובחו”ל. על דלת הכניסה לבית יש לי את מפת הגולן עם כל האטרקציות ומסלולי הטיולים, על מנת שאדע איפה הייתי ואיפה אהיה.
“לפני 14 שנים, אחרי גירושיי, לקחתי את התרמיל ויצאתי לטיול של ‘אחרי צבא’, לארצות הברית, גואטמלה ומקסיקו ובקרוב, אצא לטיול במרוקו, שיכלול טיולי הליכה בהרי האטלס וגם טיול נשים לקירגיסטן”.
מהו החלק האהוב עלייך בבית?
“החלק האהוב על בבית הוא למעשה החוץ, שכולל את הגינה הגדולה עם גן הפסלים, שאני יוצרת ואת הפרגולה עם סדנת העבודה שלי, שבה אני מלמדת ויוצרת את פסלי הבטון. כמובן שאני אוהבת שהגינה פורחת וצומחת, גם בפרחים מתורבתים, ששתלתי וגם צמחי הבר, שנותנים מראה צבעוני ושמח. על קירות החוץ, דאגתי לתלות כלים של פעם, אלו כלים עם נשמה”.
האם יש פריט אהוב במיוחד?
“הפריטים האהובים עליי בבית הם הספרים שלי, התמונות וחפצים, שעברו אליי מבית הוריי. פריטים שחלקם בני מעל מאה שנה. יש לי קיר של תמונות ישנות של המשפחה, אפילו של רב-רב-סבים שלי. יש לי תמונות שמסגרתי של תחרות עתיקות מבית סבתא שלי. אימא שלי גדלה בבית בורגני. ממנה גם קיבלתי תמונות קטנות של פורטרט מצויר על זכוכית ומסגור מיוחד מהימים שעוד לא הייתה מצלמה”.
טקסטיל מגואטמלה
מהי הקנייה האחרונה שלך לבית?
“הקנייה האחרונה שלי לבית היא תמונה יפהפייה של הציירת רות בנישטי, מנוב. רותי מגיעה לפעילויות במועדון הגמלאים בבני יהודה והייתה לה תערוכה לפני כחודשיים, בבית גבריאל. ראיתי שם את התמונה הזו וידעתי שהיא תהיה שלי. התמונה היא ציור בסגנון הנאיבי, בעקבות אסון ורסאי, אבל אני נותנת לזה משמעות של שמחה וצבע. התמונה משתלבת בין שאר התמונות שיש לי על הקיר. זו תמונה שאני מאוד אוהבת”.
מהו החלק בבית שמייצג אותך ?
“החלק בבית שהכי מייצג אותי זה העיצוב הצבעוני והשמח שיש לי בעיקר באזור הציבורי של הבית. יש לי מגוון פריטים שהבאתי מגואטמלה, כמו חולצה צבעונית שהפכתי אותה לפריט קישוטי על הקיר. הטקסטיל הצבעוני בגואטמלה מצוי גם על כריות הסלון וגם על קיר חדר השינה והכול משתלב עם פסלי הבטון הצבעוניים והשמחים שהכנתי. זו אני, צבעונית ושמחה”.
האם היית משנה משהו בבית?
“כיום, לא הייתי משנה כלום. את השינוי ביצעתי לפני כשנה, כשעברתי לגור בבני יהודה. פתחתי חלון גדול להכנסת החוץ והאור לבית, שיפצתי את השירותים, התקנתי מטבח חדש והחלפתי את כל המרצפות וכך אני אוהבת את ביתי”.
האם יש משהו שחשוב לך להביע?
“אני מרגישה שעשיתי לעצמי את מתנת החיים שלי במעבר לכאן. קבלת הפנים ממש מרגשת ומשמחת. אני פוגשת הרבה אנשים נחמדים והקרבה לטבע והנופים המהממים ממלאת אותי בשמחה ואושר. בקיצור, אני ההוכחה שגם בגיל 70, אפשר להמציא את עצמנו מחדש”.
