מדוע דווקא על פרה אדומה נאמר "חוקת התורה"? שכן זו מצווה שאין בה היגיון, ואף שלמה המלך לא ידע את טעמה. את המצוות אנו עושים כעבדים בפני הקב"ה וההיסטוריה הוכיחה שמי שקיבלו את התורה בלי הבנה הם המבינים ומנהיגים את העולם
למרות שיש מצוות שבמפורש כתוב מה טעמן, אתה צריך לדעת שעשייתם לא מצד הטעם וההיגיון שכתוב אלא מצד זה, שהקב"ה גזר עלינו לעשות כן. לא בגלל הבנתנו, כי אם נעשה מצוות שרק ההיגיון מחייב אז אנחנו עובדים את עצמנו ולא את הקב"ה
וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמר. זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עול… ושרף את הפרה לעיניו, את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף. ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה… ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה…."
הקב"ה מצווה אותנו על פרה אדומה שבתהליך מסוים תהייה בחינת מים שיכולים לטהר את האדם מטומאת המת.
מצווה זו של פרה אדומה אין לה טעם "חוקה היא", ואף שלמה המלך לא ידע את טעמה. מדוע דווקא לגבי פרה אדומה נאמר "זאת חוקת התורה"? היה צריך לאמר זו חוקת אפר הפרה, אלא לומר לך שכל התורה כולה ומצוותיה היא כמו פרה אדומה כשם שאינך מבין את סוד פרה אדומה כך אינך מבין טעמי כל המצוות, למרות שיש מצוות שבמפורש כתוב מה טעמן, אבל אתה צריך לדעת שעשייתם לא מצד הטעם וההיגיון שכתוב אלא מצד זה, שהקב"ה ציווה אותנו וגזר עלינו לעשות כן, כלומר כל מצוה ומצוה בחינת מעשה.
יש לנו לפעמים לחקור ולדרוש כדי שגם נשכנע לגבי עשיית המצווה, לא בגלל הבנתנו, כי אם נעשה מצוות שרק ההיגיון מחייב אז אנחנו עובדים את עצמנו ולא את הקב"ה.
בפרשות האחרונות אנו עדים לכמה מצוות שלכאורה סותרות את עצמן במציאות, למשל: בני אהרון נהרגו בקטורת, אנשי קרח מתו בהקרבת הקטורת. לעומת זאת כדי לעצור את המגפה, הקב"ה מצווה את משה שידבר אל אהרון ויקח את הקטורת ותעצר המגפה, כלומר לא החומרים שבקטורת הם הממיתים או מחיים, אלא הסוד הפנימי של עשיית מצווה זו, יש בה כוח להמית ולהחיות, כמו כן פרה אדומה המתעסק בה נטמא, ומי שמזים עליו מאפר הפרה נטהר, והרי מדובר באותה פרה, כמו כן בפרשתנו מובא עניין תלונתם של ישראל על הלחם הקלוקל שהקב"ה נותן להם. הכוונה למן שחז"ל מכנים אותו לחם אבירים – ללא פסולת. הקב"ה שולח בהם את הנחשים והם ממיתים את עם ישראל עד שמשה עושה נחש נחושת וכל מי שמסתכל עליו מתרפא.
מהו הנחש שממית ומחיה, אלא הנחש הוא שליח ותלוי בכוונה הפנימית של אותו אדם שיוצר מגע עם הנחש.
הנחש הוא אותו יצר שפיתה את האישה לאכול מעץ הדעת.
ושורש הבעיה היה הרצון לדעת הכל ולעשות דברים רק ע"פ ההגיון. ברגע שהאישה נגעה בעץ הדעת ולא מתה, דרך ההגיון הוכיח לה שמותר לה גם לאכול מעץ הדעת.
אומרים חז"ל שעץ הדעת היה חיטה – תלונתם של ישראל על המן שהיה לחם אבירים. ישראל יכלו לתקן את חטא אדם הראשון, אך שוב נפלו ברשתו של אותו נחש והוציא דיבה על הלחם שנתן הקב"ה.
לנחש יש מזון מצוי: "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך". גם לעם ישראל היה מזון מצוי מידי יום ביומו אך הם נתבעים בכל יום להוכיח את עצמם, כדי שאכן יהיו ראויים לחסד הזה שעושה אתם הקב"ה.
כוחו של הנחש לקחת כל מצוה ולצבוע אותה בצורה של הנגלה וההגיוני ובזה להטיל ארס של מינות באדם.
במה זכו ישראל להיות בניו של הקב"ה ולקבל את התורה? בזכות תמימותם באמירה, "נעשה ונשמע", שאנו עושים כעבדים בפני הקב"ה וההיסטוריה הוכיחה שאותם עבדים הם המלכים הגדולים ביותר ואותם שקיבלו את התורה בלי הבנה הם המבינים ומנהיגים את העולם.
