עטוף בתכריכי אהבה

בשבוע שעבר, ליוו חברי קיבוץ עין זיוון, בני המשפחה ותושבי הגולן, את מיכאל אמיר ז”ל, שהלך לעולמו לאחר מחלה קשה. אמיר היה דמות מוכרת בקהילה הגולנית. לא מהוותיקים ביותר, לא מהאבות המייסדים, אך בהחלט מהחביבים שבקרבה. נעים הליכות, איש עבודה במובן היקר והערכי ביותר, מקורב לרבים, מאלה שניתן להצביע עליהם, כאשר מדברים על מעלותיה של ההתיישבות בגולן

---

בשבוע שעבר נאסף מיכאל ז”ל לאחר שתם מאבקו, והוא ייזכר בקרבנו תמיד, פשוט, כאחד שאהבנו, מאוד.

“מיכאל, חברנו היקר”, קרא אודי ארנון הספד לזכרו, אותו כתבה הילה קודיש, בשם היישוב.

“שתי אהבות גדולות היו בחייך.

הראשונה – המשפחה – רבקה, שרון, זיו, מאיה, הנכדים.

השנייה – רמת הגולן בכלל, וקיבוץ עין זיוון בפרט.

בכל ענף שעבדת, ב”זיוונית”, בענף הבניין, השרשת שורשים ונטעת את זרע הצמיחה.

שותף לוועדות, לניהול הכלכלי ולאחרונה, שמת לך כמטרה את החזרת הבנים הביתה.

את ענף תחנת הדלק, התחלת ממשאבה אחת ששירתה את הענפים בעין זיוון, והיום – כשהצבא, הג’יפים והקומנדקרים נכנסים לתדלק, אתה מתמלא כולך גאווה!

הרצון לתרום, להשקיע, להיות מסור, לכל פרויקט שלקחת על עצמך

ובעיקר תחושת הסיפוק שממלאת אותך על כל הצלחה, מאפיינים אותך ואת מפעל חייך.

הראיה לכך – פארק הירדן שהפך לאתר מוביל במדינת ישראל.

מיכאל – אתה כבר לא סובל יותר.

אדמת הגולן אוספת אותך אליה לנוח מנוחה אחרונה, עטוף בתכריכי אהבה.

בסוף המסע, נשארו אוסף חפצים, זיכרון רגעי חיים, עץ ששתלת והניב פרי,

ואבלים המתעטפים בשתיקת היגון הזועק.

אתה אינך. רק הכאב נוכח, הדמעות חונקות בגרון, עצבות בלתי מנוחמת, צער על אבדן.

עין זיוון מרכינה ראש וכואבת על לכתך. תחסר לנו מאוד.

בית עין זיוון”.

מנהל מהנשמה

מיכאל אמיר נולד וגדל בתל אביב. מיד לאחר שירותו הצבאי, נשא לאישה את תבל”א רבקה ויחדיו הביאו לעולם את שלושת ילדיהם – שרון, זיו ומאיה. בסוף 1983, עברה המשפחה להתיישב בקיבוץ עין זיוון. חדור מוטיבציה, תרם מיכאל רבות לפיתוח היישוב, בכלל זה הקמת דיסקוטק, מועדון קליעה, תחנת דלק שמשרתת את האזור כולו. בשנת 1995, החל לעבוד בפארק הירדן ותחת ניהולו הפך המקום לאתר תיירות בין המובילים בארץ. מיכאל אהב מאוד את ביתו בעין זיוון בגולן ובו נקבר בטרם עת, בן 59 במותו.

“בשנה האחרונה התקרבנו, למדתי להכיר אותך כאדם אוהב חיים ואופטימי, היו לך תכניות לעוד 40 שנה”, אמרה על קברו טלי דגן, חברת עין זיוון ושכנה קרובה.

“למרות שהכרתי אותך בעבר, לעבוד ביחד התחלנו רק לפני כשנתיים, עת נכנסה החברה הכלכלית לנהל את פארק הירדן”, אמר עמיר יגאל, מנכ”ל החברה.

“מיד הבנו עם מי יש לנו עסק, ניהלת את הפארק במסירות ואהבה, שקשה למצוא במקומותינו. פשוט מהנשמה. ממקומו אז, הבאת את הפארק עם כל הצוות למקומו היום, עם למעלה מ-300 אלף מבקרים בשנה… תחסר לנו מאוד, בדיוק עכשיו, כשהפארק בתנופת פיתוח, לא נוכל לשמוע לדעתך ולהיעזר בניסיונך הרב. נמשיך לשמור על פארק הירדן, כאילו אתה אתנו ובדיוק כפי שהיית רוצה”, סיים יגאל.

“הכרתי אותך מעבודתך בתחנת הדלק, ומחברות רבת-שנים כחבר בוועד ההנהלה של עין זיוון. נפגשתי באדם דעתן, אשר יודע לעמוד על שלו, מנסה לשכנע ולהסביר בצדקת דרכו, אך גם יודע לכבד ולהעריך עבודתם של אחרים. אדם יסודי, היורד לפרטים הקטנים ומשתדל שלא להשאיר דבר ליד המקרה. “בשנתיים האחרונות, תוך כדי טיפולים ונסיעה ארוכה לטיפול בארה”ב, הובלת תהליך של שדרוג תחנת הדלק בעין זיוון, אותה ניהלת”, ספד לו ישראל בן ארצי, מנהל עסקי של עין זיוון.

גם שכנים צפוניים הצטרפו למלווים ולמספידים, ביניהם מערוף אבו שאהין, תושב בוקעתא, שמנהל היום את פארק הירדן, שראה את מיכאל כאביו ואף כינה אותו כך.

אבו שהין: “מיכאל היה חבר ודמות נערצת עלי… הפרידה מאוד קשה לי. הוא היה אדם שקדן, פדנט ויסודי שלא הכרתי כמותו במשך חיי. אישית, לא איבדתי רק חבר ועמית לעבודה, אלא דמות אב שתלך אתי לאורך כל חיי. נרקם בינינו קשר מיוחד והדדי שאין לי מילים לתאר אותו, קשר של שנים רבות ומיוחדות שחווינו יחדיו מאז היכרותנו….

“… תמיד אמרת לי שצריך להמשיך לחיות, כי חיים רק פעם אחת ולהיות אופטימי. ממך שאבתי כוחות ולמדתי להסתכל על החיים במבט ישיר וללא פחד ובזכותך אני אמשיך להיות חזק ומחוזק לאורך חיי”.

תהי נשמתו צרורה בקרבנו לעד.