דניאלה שאולאיך מאלפים סוס? משדרים לו? לוחשים? יש להם בכלל אינטליגנציה? ליחיאל אלון מקדמת צבי, בוקר בנשמתו, הסוסים הם “כלי עבודה”, כזה שצריך לדעת איך להניע אותו, להתייחס אליו, להביא אותו לרמות עבודה גבוהות. ואיפה יש כלי עבודה יפה יותר מזה?
דניאלה שאול 30.7.2015
בקיצים מלוהטים אנחנו בורחים החו”לה. אפשר גם לברוח פנימה?
אין הכוונה לברוח לכנרת שלפעמים מתחזה לים, או לאיזה מפל חינני. אלא דווקא לתוך הגולן, עמוק אל הקוצים, האבק, הרעש והגעיות של הבקר.
באחה”צ מסמאים לפני שבוע הייתי בחוות עליקה, בעברית צחה: בקר מרום גולן. כאשר נכנסתי געו מאות “מוואים” מהגדרות, הכלבים רבצו באפיסת כוחות, שידרו זה לזה: זאתי, זאב היא לא. במכלאה הרחבה משמאל עמדו בשקט סובלני עשרות “כלי העבודה של הבוקרים”, כפי שיחיאל מכנה אותם ואני חשבתי לעצמי: אם אלה כלי עבודה, אז – הם היפים ביותר בעולם.
כשיצאתי משם שום דבר בגולן לא היה כמו מקודם. השמים היו כחולים יותר, האור רך יותר, האדם עניו יותר, האזור ראוי מחדש לחיות בו, לדעת שאין בשום מקום את הדבר המיוחד הזה: בני אדם. מצרך די נדיר לאחרונה במרחב.
הגולן התחיל מגידול הבקר, ולא מפסיק לדבר בו לרגע: המרעה שעולה באש, התחרות הקשה, הגניבות המייאשות. רק בחלק אחד של הענף לא דיברנו עדיין – באנשים האלה, שבקולנוע מכונים “לוחשים לסוסים” ואיך הם עושים את זה. יש כמה וכמה מהם בגולן ואיזשהו דוק של קסם אופף את מרחביהם. הנסיעה לעליקה נועדה לפענח משהו מהקסם הזה, הפענוח לא ממש צלח, אבל היופי – כן, מאד.
יחיאל אלון 51, קדמת צבי, נשוי לליאורה ואב לשתיים, הוא ה”לוחש לסוסים” הבלעדי של בקר מרום גולן. “את מבינה, פרה זה משהו שאת עובדת, עוזבת, דוחפת, את מזיזה ימינה שמאלה והולכת. סוס זה תהליך, זה ממש כלי עבודה, שצריך לדעת איך להניע אותו, איך להתייחס אליו, איך להביא אותו לרמות עבודה ממש גבוהות”, אומר אלון.
בגיל 12 הגיע יחיאל אלון למרום גולן ומאז שהוא מכיר את עצמו הוא עם בקר. זה מה שהוא אוהב. חבר קרוב אומר עליו שהוא גדל מילדות עם סוסים, פרות, ובעלי חיים, לכן מבין אותם, מדבר בשפתם והם מדברים בשפתו, אולי גם כי הוא רגיש מאד.
בהיותו צעיר, הוא הקים את “מסעדת הבוקרים” הידועה של מרום גולן, הוא זה שנתן לה את שמה, כשעוד הייתה בכלל קרון רכבת שהותאם להפסקת קפה של הבוקרים בקיבוץ. סביב לה הוא יזם את מתחם התיירות, את בית הספר לרכיבה לילדי הקיבוץ, את הצימרים שראה במסע בקליפורניה. הוא הביא מעין חלום שהיה קשה לעיכול בשנים 1985-6, שעדיין לא היו כאן שנות תיירות.
אלון: “כן, ניסיתי כמה דברים, אבל בגדול – אני בוקר, שצריך לדעת לעבוד עם בקר, עם סוסים, לטפל בציוד שלו ולדעת לפרזל את הסוס שלו. זה מה שדרשתי מעצמי, כמקצוע שאני עושה ואוהב וצריך לעשות. בתחום של הסוסים אני יודע לעשות הכל: ללמד את הסוס, לתפור לו את הציוד ולבנות לו את הרגליים. אני גם בונה אוכפים ומתמחה בכך, מקצוע שלמדתי לא מזמן במונטנה, ארה”ב.”
איך מאלפים סוס? משדרים לו? לוחשים? יש להם בכלל אינטליגנציה?
“אנחנו מפעילים לו את האינטליגנציה. בעל החיים הזה למד לשרוד בכך שהוא ברח כל הזמן. שימי לב – העיניים שלו ממוקמות בצד. עד למרחק של שני מטר הוא רואה וממקד בתלת-מימד, ממנו, ב- 160 מעלות הוא רואה רק בחד-מימד, בגלל זה הוא נבהל בלי סוף. כשאני עובד עם הסוס אני עובד בכל צד פעמיים ומלמד כל דבר פעמיים. הוא לא מסוגל לראות כלל כשלושה אחוז של המרחב מאחור, לכן כשעולים על גבו בעבודה ההתחלתית, הסוס לא מבין מה קורה למעלה, ואז מתחילות פתאום הקפיצות, ‘באקים’, פעם אחת הוא רואה קצת, פעם אחת לא רואה, בגלל זה הוא למד לברוח.
ברגע שאדם יודע לקרוא את הסוס והסוס יודע לקרוא את הגוף של האדם, אז מתחילה התקשורת. המוח מתחיל לעבוד אצלו: הוא מסתכל, רואה שלא צריך לפחד מהאדם מולו, אנחנו משדרים זה לזה שפת גוף ובלי שום דיבור אני מביא אותו לרמה שהוא עומד לידי.”
מאמן, כי מדובר באמון
כיצד ייווצר הביטחון הזה, אצל חיה שמטבעה בורחת מכל דבר?
“מדובר באמון, אני צריך ליצור אותו, הוא צריך לקבל אותו, צריך להשיב לי אמון ונוצרת תקשורת. אני בא אליו למחרת שוב ואחרי שבוע נרקמת מערכת אמון הדדית, שמוטבעת בו ואז אני מביא אותו למצב שניתן לחשוף אותו לכל מיני דברים. צריך להדגיש: לכל עצם אני צריך לחשוף אותו למעט זמן והרבה פעמים. צריך לעבור מחדש על כל מה שלימדתי אותו יום קודם ורק אז להוסיף דבר חדש. ברגע שהוא רוכש אמון נצבר אצלו יותר ביטחון לעשות את מה שמבוקש ממנו ולדעת שלא יקרה כלום.”
אז כל הצלפות השוט של המערבונים, הסוסים המתפרעים בגדרות, השריקות והצעקות, זה קטע הוליוודי בכלל?
“ראי, אם אני אבוא לסוס ואחבוט בו, הוא ילמד לברוח ממני. מדוע שיבוא אליי בכלל, מי אני? כי אני גורם לו להרגיש טוב; אני גורם לו לחוש בלחץ כאשר הוא רחוק ממני, ולדעת שהאזור שלי הוא הבטוח ביותר עבורו. כך הוא תמיד יבוא אליי, כי ירגיש הכי טוב לידי. איך אני גורם לו להרגיש לחץ דווקא הרחק ממני? על ידי מבטים ותנועה.”
ואולי מטבע בריאתו בכלל נוח לו להיות ליד אנשים?
“יותר נוח לו לברוח ולא להיות ליד אנשים כי כך הוא שרד. אני מלמד אותו ש’וואלאק’, נגמר הסיפור הזה, האדם הגיע ושם את הסוסים בתוך מקומות יותר קטנים. הוא נדרך כשמביאים אותו ממקום מאוד פתוח אל תוך חצרות ששטחן מצומצם. לכן אני לא נכנס ומתחיל להלחיץ אותו, אלא נותן לו יומיים-שלושה להתרגל למקום, לגדר, לדעת להגיע אליה ולעצור, כי אלה הגבולות. אחרי כמה ימים אני נכנס, צריך ללמד אותו לבוא אליי, לנקודה הכי נוחה בשבילו, כי ככה אני יכול לשים אוכף ולעבוד. הוא לומד לסמוך עליי, נחשף לעוד משהו, לומד, סומך ומתקדמים. כך הוא לומד לעבוד, למשל סגירת שערים, לדחוף ולכוון בקר, להפריד פרה מהעדר. הוא יודע ללכת גם בתנאים מאוד קשים בשטח, לא נכנס ללחץ או לטראומה, אלא יודע מה לעשות. הוא גם צריך לדעת מה צריך לעשות כשזורקים ‘לאסו’, איך הוא צריך לעמוד ולהגיב לפרה שזורקים את זה אליה, איך לא להיבהל. כי בכל דבר כזה הסוס יכול להיכנס ללחץ ולטראומה אם לא מתרגלים אותו לפני כן וזה עלול להיות מסוכן. צריך לעשות הכל לאט, הרבה פעמים ובשקט.
“כיצד הוא מבין את המשימות? – לפי הסימונים ותנועות הגוף שאני משדר לו על הגב. יש אנשים שמשלבים בכך לעיתים קול, אוכל, אבל בגדול זה נועד לתנועת גוף. זה כמו לרקוד.”
אתה מאלף רק לעדר של מרום גולן? או שמביאים מכל הארץ סוסים לאימון?
“אני מאמן. תראי, זה תחום מאוד מאוד מאצ’ו. אבל אני לא אוהב להתבלט, כשמסתכלים עליי אנשים אני תקוע. אימון של בעל החיים הזה, כך שאפשר לעשות אתו הכל, נחשב בסולם הסוסים למספר אחת. אני מאוד מקפיד שהסוסים שיוצאים ממני יגיעו ללקוחות כפי שהם מבקשים. בדרך כלל אין בעיות, אנשים מבסוטים, עובדים עם הסוסים.”
יש סוסים שהולכים אחריך כמו שכלב ילך?
“אני באמת יכול להביא סוס לכל רמה שאפשר, אבל את זה אני לא רוצה לעשות לסוס, כי לא מגיע לו. באימון אני מעמיד את עצמי מול העדר אבל בדרגה אחת מעליו וגם מעל לסוס, אחרת אני לא יכול לעבוד אתו. אני חייב להסביר לו שאני כרגע לא כמוך, אני כמו אבא שלך, אני בעל הבית. אבל לא באלימות, הכל בהבנה של תנועות.”
ואז לאחר שהפנים אותך, הוא מסוגל לקבל בעל בית אחר?
“האימון הבסיסי של הסוס הוא לפחות חודשיים. האדם שמקבל אותו לומד את התנועות שהסוס למד אצלי, רוכב כאן בחווה, מקבל הסבר וצריך להגיע למצב שהסוס שקט, למד את התנועות של הבעל החדש ולא זורק אותו. אחר כך אפשר להמשיך ללמד את הסוס דברים חדשים, הוא ילמד, אבל לא בחדות שאני אלמד אותו.”
כמה סוסים נדרשים לכל עדר?
“שני סוסים לבוקר, אחד עובד ואחד נח, לכל בוקר הסוסים שלו. כרגע יש לנו קרוב ל-40 ראש, אני גם מאמן ומוכר, אנחנו משלבים בין עבודה וקצת מסחר.
לסוסים יש חלקה כאן, יש קבוצה של סוסים שעובדים ויש קבוצה של סוסים שלא עובדים, אלה שצריכים אילוף נמצאים בצד. הבוקרים באים בבוקר, כל אחד לוקח את הסוס שלו, יוצא לעבודה וחוזר. כל איש צוות אחראי על עדר שלו, כ-200 ראש, יש עונות המלטות, צריך פיקוח, סוגיות של בריאות, זה סיבוב של שלוש שעות או פחות, תלוי מה קורה בשטח.
באשר לגזע שרוכבים איתו כאן, הגזע הוא ‘קווטרהורס’, סוס אמריקאי טהור ונרשם באמריקה בהתאחדות האמריקאית, הוא טוב לבקר ועושה המון דברים”.
לראות – כן, להבין – לא
ואז יצאנו לחצר שבה הדברים קורים בשטח, והבנתי שלוחש לסוסים קיים רק בסרטים אמריקאים, וכי אין צורך לדבר עם סוסים או ללחוש להם; כי סוסים לא מדברים אלא מבינים את שפת הגוף ומשדרים בה בחזרה.
בעומק הגדרה, הרחק מאתנו, צנפה קבוצת סוסים רוגעת זנבות יפהפיים, שבויה בחלומותיה. להתראיין לא בדיוק היה בקטע שלה, גם לא צילום ולא הקלטה.
“אני עומד עכשיו להפריד את הסוסה הבהירה מכל הקבוצה, כהדגמה למה שדיברנו” הסביר יחיאל. הוא פתח את השער, בידו מקל דק וארוך וחבל רפה בקצהו. עד לסגירת השער והיציאה ממנו, לא נשמעה מפיו מלה אחת, לא בקול ולא בלחישה.
אבל הסוסים במפורש הרגישו אותו. כבר בפסיעותיו הראשונות והחרישיות אל תוך הגדרה, התעוררה הקבוצה כולה לחיים, מתרוצצת כה וכה לאורך הגדר במרחק, והוא לא אומר דבר.
ואז, כמו באגדות, כאילו פיות זעירות נצמדו לאזניה, החלה הסוסה הבהירה לעזוב את הקבוצה שכבר דוהרת במרחק ולהתקרב אל המאמן. היא פסעה בעדינות, ראשה יורד לאט לאט, עד להרכנה מלאה אל ברכו של יחיאל.
הוא הרים את רגלה הקדמית, היא נצבה שוקטת, אולי אף מעט מחויכת, בדק פרסתה, יתכן והעביר אליה מחוות סיום והיא שבה אל העדר. הוא סגר את השער, הקבוצה כבר מזמן שבה לחלומותיה.
השקט סביב היה רב כל כך עד שאפילו בני הבקר שמילאו עד כה את ההקלטה והרקע שלה בשאון בלתי נסבל, דממו.
אבל לא בכך נסתיים. בגדרה הקטנה מימיני שני סוסים במימדים מרשימים צמודים זה לזה ואל הברזלים הסוגרים. “שימי לב לימני”, הוא מסביר, “כבר שנתיים לא ראיתי אותו, הוא מבוהל, נרגש ונצמד לסוסה שלידו, אני עומד להפריד אותו ולגרום לו להגיע אליי”.
בואו של יחיאל אל מרכז הגדרה הכניס את הסוס לדהרה כמעט נואשת, מקיף שוב ושוב את המרחב הצר, הלוך וחזור, חזור ודהור, עד ש… עד שנעצר. בתוך שנייה הפכה סערת רוחו לדממה. בשקט, בצעדים מהססים פסע לעבר יחיאל, שכל אותה העת פשוט עמד במקומו. הסוס, ששתי שניות קודם לכן זעזע עולם ומלואו בחבטת פרסות, הרכין עכשיו ראש מפויס, מבויש, מתחכך בברכו של יחיאל. כלבלב לא היה נראה יותר רך ובר ליטוף ממנו.
עם היציאה מחוות עליקה סיכמתי לעצמי שלא באמת למדתי איך עושים את הקסם הזה, אבל כן למדתי שהרבה פעמים בחיים, בעיקר מול חייה מבועתת, פשוט לא צריך לדבר.
וגם הצטערתי על הפריווילגיה שיש לסוסים. מלמדים אותם להבין את מה שאנחנו משדרים, מדוע לא מלמדים גם אותנו לקרוא בלי מילים?
