כשאני רואה את צירוף המילים “אינדי רוק אלקטרוני”, אני מיד מקבל את הנרב לגבות. כדי לעשות לכם סדר על השולחן: תעשיית המוזיקה אינדי (גזור מאינדיפנדנט = עצמאי, בלתי תלוי) מכנסת תחת כנפיה אומנים ויוצרים שאינם קשורים לחברת תקליטים כלשהי והם עושים מה שבראש שלהם, בלי להיות לחוצים על ידי הפקה שיש לה דעה משלה. רוק הוא סגנון של מוזיקה שהתפתח בשנות ה-50′ של המאה הקודמת, עם פרזנטורים כמו בילי האלי (“רוק אראונד דה קלוק”) ובהמשך אלביס, עם כל החבילה.
כמו כל עץ, גם הרוק, מקצב בסיסי שיושב על שש שורות של טקסט, הוציא ענפים: קאנטרי-רוק, רוק “כבד”, רוק רך, טראש-רוק, גראנג’, גלאם-רוק, סינת’-רוק, רוק אלקטרוני ועוד. כל אלה היו מוכרחים להוסיף את המילה “רוק” למה שהם מנגנים, כנראה כדי להיות שייכים ל”סצנה”. הם לא סתם זמרים, הם זמרי-רוק. איזה רוק? רוק כבד, בנאדם. לא בסיסט רגיל, אחי, בסיסט בלהקת הגלאם-רוק, שמלווה, נגיד, את דיוויד בואי. זה נותן המון אופי ומעריצות, אבל בבסיס של זה, בהונגרית עדינה, זה חרטא.
כל זה לא היה אלא כדי לדון בכובד הראש המתבקש ביצירתו של אחד, עומר גורן. גורן זה ” ועכשיו מוציא אלבום בכורה, “מיינד טרבל”.Electrockratהקים פרויקט מוזיקלי בשם ”
אכן, שימוש מוגבר באפקטים אלקטרוניים, סינתיסייזר, מקלדות ותכנותים (על כולם חתום דותן מושנוב) מגדיר את זה כמוזיקה אלקטרונית. רוק, כמו שאימא שלו מכירה אותו, לא מצאתי פה.
הטקסטים, באנגלית של כיתה ו’, עוסקים בתהיות היוצר על מקומו בעולם, בכלל ובעולם שלה, בפרט. הרבה כאב, מעט מוזיקה.
לגורן יש קול רך ויפה, אבל אם במקרה הוא חשב לעניין את האוזן עם המוזיקה המונוטונית שבה הוא שר את הטקסטים, יש לו טעות בידיים. הרקע המוזיקלי של השירים יצא מעניין הרבה יותר וזאת כבר שגיאה בקריאת המצפן. לטעמי, הדבר החשוב בשיר הוא הטקסט. זה מה שהיוצר רוצה למסור למאזין. אם הטקסט כתוב שטוח ומוגש משעמם, מה עוזרים לי כל תעלולי הסינתי מאחורה?
דבר אחד כן תפס אותי: שיר הנושא, יותר דקלום מעוות-קול, שסוגר את האלבום. בתרגום כל כך חופשי, עד שהוא ממש נוזל מהידיים: “יש אדמה שמכוסה בשנאה ובשקר/ הארץ המובטחת מלמדת אותנו איך למות/ הארץ המובטחת מלמדת אותנו איך לבכות…”.
באנגלית זה נשמע הרבה יותר גרוע.