מודעה קטנה במייל של המושב על ניקוי המועדון, שלחה אותי לשיחה מפתיעה עם המתבגרים – על הערך שלנו, על כסף, ועל היכולת להגיד "לא" לפני
מדוע הברכה תלויה דווקא בשמיעה אל המצוות ולא בשמירה על המצוות? מה היא הברכה שבהקשבה ובהאזנה? פרשת השבוע, פרשת "ראה", פותחת במילים: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן
הדילמה החינוכית פוגשת אותנו ממש בפתחה של פרשת "ראה". משה רבנו מציב מול העם העומד להיכנס לארץ בחירה נוקבת: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה
לוּ אנחנו, ח"ו, היינו מפונים מהגולן, כפי שקרה לתושבי גוש קטיף. דמיינו רגע. פינוי. אחרי שנים, טבח. מלחמה. שחרור הגולן מחדש. מה היינו עושים אז?
ראשון עד שלישי: אתם מגלים מתחת לשכבה העליונה של משהו שנותן תחושה של בלבול ואובדן דרך, גרעין קשה של כיוון ברור לפעולה. אדם אשר בשמו
אנחנו קונים כרטיס עם ציפיות, בטוחים שאנחנו יודעים איך העלילה תתפתח, מי יישאר על הבמה ומי ילווה אותנו עד מחיאות הכפיים האחרונות. אבל החיים לא
"העברתי לילד את דמי הכיס ביום ראשון. ביום שלישי, הוא כבר עומד מולי במטבח, מסתכל עליי בעיניים גדולות ואומר: 'אימא, נגמר לי הכסף'" בשבוע שעבר,
יש משהו במחשבה על "לחזור אחורה" שכל כך מפחידה אותנו ואני לא מבינה למה. מי אמר שאפשר להתקדם רק קדימה? אלו מושגים של משחקי קופסה
בתוך השגרה המהבילה הזו, של החופש הגדול, מגיע הרגע הזה שבו מישהו מאבד את זה. הצעקה בורחת, הבלגן שובר את הגב והנה, יוצא האִיום אמצע
"אתה יודע שאני משוגעת", העידה על עצמה ציפקה הראל. היא הייתה בולדוזר אמיתי, ידעה להזיז הרים. כשהיא רצתה משהו, הוא התבצע. בתשעה באב, ציפקה נפטרה,
ראשון עד שלישי: בימים אלה אתם מגלים רגישות גבוהה, כמו גם יכולות חדשות וגמישות רבה. מצב הרוח שקט ורגוע מה שמאפשר לכם להגיב בצורה שונה
בשבוע שעבר, נולד לי נכד מקסים והפכתי לראשונה לסבתא. כשאני יושבת ומסתכלת על התינוק הקטן הזה, על פלא הבריאה, אני חושבת שהכול אפשרי בשבוע שעבר,
מתח ותפיסות בשכמות ובצוואר הם תופעה שכיחה מאוד. הגורמים לכך רבים: ישיבה ממושכת, לא מספיק תנועה בגב העליון ובכתפיים, יציבה לא נכונה זה אולי נשמע
הדילמה שבין תיעוד טכני לזיכרון חי ופועם, עומדת בלב הדרמה הגדולה של פרשת "ואתחנן". רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, משה רבנו עומד מול עם שלם
