
אמנות ונאמנות
אין בחוק “נאמנות בתרבות” כל הגבלה או צנזורה על כל מעשה אמנות שהוא. החוק מציע להפחית מימון, או לא לממן
אין בחוק “נאמנות בתרבות” כל הגבלה או צנזורה על כל מעשה אמנות שהוא. החוק מציע להפחית מימון, או לא לממן
בנאומו, כשלושה חודשים וחצי טרם הכרזת המדינה, מדגים בן-גוריון מנהיגות אמתית מהי, כולל לקיחת אחריות, מה שכה חסר במנהיגות של
יש קיטוב בחברה הגולנית. הקיטוב הזה קיים כבר שנים רבות והבחירות לראשות המועצה רק הציפו אותו. מחובתנו למחוק אותו ולחזור
ב-1953, הקים אריק שרון את יחידת הקומנדו 101, שפעלה כחמישה חודשים בלבד ושינתה את כל פניו של צה”ל ואת מאזן
הנושא של כנס ההתיישבות השנתי, לזכרו של מוישיק גרליק, מעמודי התווך של ההתיישבות בגולן, היה “פריצות דרך בחינוך”. המעבר מפירמידה
שנתיים ישבו אנשי החטיבה להתיישבות, כולל חבל הגולן, מחוסרי תקציב. ללא תקציב, נבצר מהחטיבה למלא את ייעודה – פיתוח ההתיישבות.
מלחמת יום הכיפורים היא החוויה המעצבת של אלוף (מיל’) גיורא איילנד. לאורך ספרו, הוא חוזר אליה שוב ושוב. ככל שהתקדם
הוא שקרן, בריון רשת, מסית, משתלח בשנאה, בז ועושה שיימינג, רודף את התקשורת. הוא מושחת ומסתבך שוב ושוב. עדיין, הוא
פריצות הדרך החדשניות במערכת החינוך הגולנית ראויות לכל שבח, אולם יש להן מחיר: פיצול והתרחקות מחזון הקהילה האחת הגדולה, שמכילה
השבוע, במלאת שלושים שנה לפטירתו של זרובבל גלעד, מחברו של המנון הפלמ”ח, שהיה משוחרי ההתיישבות היהודית בגולן, ראוי להזכיר אותו
אורטל חוגגת ארבעים באירוע שיא ובשנה שלמה של פעילויות בנושא. יותר מכול, זהו קיבוץ שיתופי, שפיצח את הנוסחה, עובר שינויים
קראתי את חוק הלאום המלא ולא מצאתי בו ולו דבר אחד שאינו נכון ואינו ראוי. הרעל הפוסט- ציוני כל כך
סיפור בנות צלפחד, בפרשת השבוע “פנחס”, אינו רק מהפכה בסדרי העולם לזמנו. זוהי מורשת מוצפנת, שמוסרת התורה ליהודי כל הדורות