כל הפוסטים בדברים שרציתי לומר

לאורך כל השנים, שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים, החיים ביישובי עמק החולה ועמק הירדן היו סיוט. ניתן להשוות אותם

אנשים שמחפשים איכות חיים, קהילה טובה וחזקה, חינוך טוב, נוי ויישוב יפה, מתאימים מאוד להשלים יישוב קיים. כדי להקים יישוב

בזמן המאבק על הגולן, כש”הנוער העובד והלומד” תמכו בנסיגה, עברו כל קיבוצי הגולן לתנועת “בני המושבים”, שבהמשך פרשה בעצמה מתנועת

עם כל ההסתייגויות, על המיקום, היוזם והשם, הקמת יישוב חדש בגולן (אפילו על שמו של נשיא ארה“ב) היא ברכה לאזור

זאת הכותרת תחתיה מתארגן גרעין “חגי” להתיישבות בגולן. הגרעין, על שם חלל “צוק איתן”, רס”ן חגי בן ארי, בן מושב

להכיר את העבר מקרוב? אולי להשאיר אותו חבוי במסתוריו? כל ארכיאולוג וחוקר מתלבט בזה. האמת היא שככל שחושפים יותר –

בעבר, היו לא מעט צמתים, בהם נידונה השאלה אם (לשאוף) להקים יישובים חדשים בגולן, או להרחיב את הקיימים. נדמה שעכשיו,

עם הרוח הגבית של הצהרת טראמפ, צצות תכניות לפיתוח רבתי של הגולן. מדברת על רבע מיליון תושבים יהודים בגולן, עד

“סימני דרך”, המחזמר על חייה ויצירתה של נעמי שמר, עוסק גם בדעותיה הפוליטיות (ימין נרדף, בזמנה) ובסיבובו של הגלגל המתהפך.

ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל על הגולן לא נפלה כרעם ביום בהיר. קדמו לה פעולות רבות, במשך עשרות שנים, נדבך ועוד

בכל תולדות הציונות לא היה מי שתרם תרומה כה מכרעת להתיישבות הציונית בארץ ישראל כלוי אשכול. השבוע, מלאו חמישים שנה

עם הצטרפותי לחיים הפוליטיים, במסגרת תל”ם – תנועה לאומית ממלכתית, בהנהגתו של משה (בוגי) יעלון, הנה ה”אני מאמין” שלי, שמוצא

רוח של הקצנה, קיטוב וקרע לאומי מנשבת בחברה הישראלית. עלינו לבנות מחדש את המיינסטרים הישראלי – הציוני, הממלכתי, הדמוקרטי, השפוי

בדצמבר 81′, כשחוקק בישראל חוק הגולן, התקבל הדבר בזעם בעולם. אף לא מדינה אחת הכירה בריבונות הישראלית על הגולן. בעיקר