באולפנת הגולן-קצרין, רגע לפני האביב, צומחת גם הרוח. תערוכת הגמר של מגמת האמנות, שנפתחה בימים אלו, מציעה לא רק הצצה לעולמן היצירתי של 15 תלמידות מוכשרות, אלא גם מסע אישי עמוק, של חיפוש, גילוי והתחדשות – כזה שמתכתב בעדינות גם עם רוח חג הפסח הקר
צילום: אלינה גורדצקי
באולפנת הגולן-קצרין, נפתחה תערוכת הגמר של מגמת האמנות. מי שמובילה את המגמה במסירות היא ענבל זוהר, מורה לאמנות כ-12 שנים, אשר מלמדת באולפנה מתוך אהבה גדולה למקצוע ולתלמידות.
"מגמת האמנות היא מקום שמזמין התבוננות, שיח רגשי וחיבור פנימה, לצד למידה מקצועית של טכניקות ושפת האמנות", היא מספרת. "הבנות מתחילות בכיתה י' ברכישת יסודות, וממשיכות לכיתה י"ב, כשהן כבר יוצרות גוף עבודות שלם, עצמאי ואישי".
השנה, התערוכה כוללת יצירות בציור, פיסול ורישום, המציגות מגוון נושאים עמוקים: שורשים, חיפוש אחר הטוב, כאב אישי ולאומי וגם – קשר אל הארץ והאמונה. "התערוכה היא סיכום תהליך של שלוש שנים, אבל היא גם התחלה. כל אחת מהבנות מצאה שפה אישית לבטא את עצמה וזה בעיניי פלא גדול", מוסיפה ענבל.
עומק של כאב והבנה
אחת מתלמידות המגמה, שירה מרים עוקבי, בחרה לעסוק במלחמת "חרבות ברזל" ובפערים הגדולים שהיא חשפה בין חלקי הארץ.
שירה: "ציירתי את ההרס בדרום ואת השקט שהיה בצפון בתחילת המלחמה, בציור הבא את קריית שמונה השרופה – מול החיים השגרתיים בתל אביב. בחרתי לצייר בפחם את החורבן ובצבעי מים את הרוגע – כדי לחדד את הפערים, ולהעלות שאלות". באחת היצירות, שירה מתייחסת גם לפן האישי – נפילתו של בן דודה, עילאי צעיר הי"ד ומתארת את הסיפור המשפחתי והאידאולוגי שמחבר את זכרו לאהבת הארץ ולשורשים היהודיים.
"הציור נתן לי דרך לעבד את מה שקרה. זו הייתה גם דרך לכבד את זכרו וגם לעבד את הרגש שלי מול מה שקרה למדינה".
תלמידה נוספת שמשתפת אותנו מנקודת מבטה היא סמדר בן עוליאל, אשר בחרה בנושא אחר לגמרי, אך גם הוא נוגע ברבדים עמוקים של זהות ואמונה. היא מציגה סדרת רקמות המבוססת על פסוקים משיר השירים.
סמדר: "שיר השירים תמיד ריגש אותי, גם בגלל שהשם שלי מופיע בו וגם בגלל שאנחנו קוראים אותו כל שבת בבית הכנסת. דרך הרקמה, יכולתי להחיות את הדימויים, את המילים, ולחבר אותן אליי".
סמדר מספרת שהעבודה המעשית אפשרה לה להבין לעומק את התוכן המגילה, לפרש אותו בצורה אישית ולהביע את הרגש שלה בצורה ייחודית: "החוטים נשזרים כמו המילים וכל רקמה היא התבוננות נוספת בקשר שבין האדם לאלוקיו".
הרבה מעבר לכיתה
ענבל מדגישה שהתהליך האמנותי במגמה הוא לא רק טכני, או עיוני, אלא גם רגשי, נפשי ולעתים אף רוחני.
"לבחור נושא אישי, זה כבר תהליך. למצוא איך לבטא אותו – זו יצירה. הבנות עוברות תהליך ארוך של ניסוי ותעייה, שיחות, תיקונים ובעיקר, חיבור לעצמן. הן לומדות להקשיב לעצמן ולומר משהו לעולם, בלי מילים, אלא עם צבעים, קווים, חומרים".
הסטודיו פתוח, חופשי ומזמין והוא מאפשר לתלמידות ליצור באווירה נעימה, חופשית ומקצועית.
"יש כאן שפע של חומרים, ציוד טוב ומרחב שהוא הרבה מעבר לכיתה. בעזרת השם, בשנה הבאה, נעבור לבניין החדש והסטודיו יהיה משודרג עוד יותר".
בחודש בו חוגגים את יציאת מצרים ואת הרעיון של התחדשות, חירות וצמיחה, התערוכה הזו הופכת למפגש מרגש בין עבר להווה, בין אישי לציבורי ובין תלמידות צעירות המחפשות משמעות לבין אמנות שמזמינה אותנו לעצור, להתבונן ולהתרגש.
התערוכה מוצגת במרכז "שיאון", בקצרין, מוזמנים להגיע לאחר חג הפסח. פרטים על זמני המקום, מול המרכז.
