קברי צדיקים הם סוג של אמצעי לחיבור ויש לי את האמונה שצדיקים יש בכוחם לסייע ולפתוח שערי שמים. השתטחות על קבר הרשב"י
רגע לפני ל"ג בעומר והילולת רבי שמעון בר יוחאי, נסעתי להשתטח על קברו. אני אוהבת את הנסיעה בגליל. צופה על הרי מירון, מצד אחד ועל צפת ובית הקברות העתיק, מהצד השני. כרמי גפנים וזיתים בצדי הדרך, חורשות של אורנים. הכביש מתפתל והתחושה של נסיעה בטבע מוסיפה לאווירה המיוחדת שאופפת אותי בדרכי לקבר הצדיק. אני לא יודעת אם מפני שנולדתי בצפת, עיר המקובלים, הפכתי לרוחנית שכזאת, או שאולי זה חלק מההווי במשפחה שלי – החיבור המיוחד של תפילה על קבר הצדיק.
נולדתי למשפחה של מנשקות מזוזות ומעריצות של קברי צדיקים. בזיכרונותיי, מגיל קטן, נוסעים ליום טיול בקברי צדיקים ולהילולות. הרבה פעמים, כשאני יוצאת מהבית, בפתח הדלת, אני חושבת על אימא שלי, שתמיד עומדת ליד המזוזה בכניסה לבית, מתפללת, מתחננת ומזכירה את כל הצדיקים בעברית מתובלת בערבית, עם מבטא תוניסאי קליל, בזכות רבי שמעון, ר'בי מאיר, ורא–בי עקיבא וחוני המעגל, עליהם אלשאלם (זכרם לברכה) זכותם תגן עליכם… ככה, כשהיינו יוצאים מהבית לנסיעות, היא הייתה מברכת ושופכת כוס מים אחרינו ומדברת אל הצדיקים, שיתפללו שה' ישמרנו וידה על המזוזה.
גם אני אוהבת את התפילה שלי לריבונו של עולם ישירה. קברי צדיקים הם סוג של אמצעי לחיבור ויש לי את האמונה שצדיקים יש בכוחם לסייע ולפתוח שערי שמים. אני באה אליהם, מבקשת עזרתם, שיתפללו עבורי וימליצו טוב. מול הקבר, אני פותחת את צפונות לבי, את המחשבות, הדאגות, ההתלבטויות, הבקשות לפני האלוהים ומבקשת.
לפעמים, יוצא ממני ממש בכי ואני מרגישה את הקרבה שלי לה' כל כך חזקה, יודעת שהוא שם למעלה, שומר עליי ושומע אותי, גם אם לפעמים הוא מעמיד אותי במבחנים לא פשוטים.
תברך, מה יכול להיות
השבוע, בקבר הרשב"י, כבר ניכר שההכנות להילולה בעיצומן – שלטים, מחסומים, אנשי ביטחון ואוטובוסים רבים של מתפללים שמגיעים רגע–לפנֵי. לקחתי אתי טישו, לשעת הצורך, שקית מלאה מטבעות לצדקה, לכל אלו שיעמדו בצדי הדרך. אחת שאוספת להכנסת כלה, אחרת לסעודות שבת למשפחה של יתומים, איש אחד, בחולצה לבנה ומכנס שחור מלא טלאים, צועק לעברי עם חוטים אדומים בידיו – "בואי, בואי, סגולה לזיווג ופרי בטן".
תהיתי אם הוא חושב שאני זו שזקוקה לזיווג ולתינוק עכשיו.
"תודה על המחמאה, אבל אני עם תינוקות גמרתי", אני עונה לו.
"את דווקא נראית צעירה", הוא קונה אותי בלשונו. "בסדר, בסדר", הוא מרגיע אותי. "אז סגולה לנכדים".
"לנכדים אני מוכנה, יאללה, תברך, מה יכול להיות".
הוא מברך ואני עונה אמן. משלשלת לקופסה שמונחת לידו כמה מטבעות. על החוט האדום, אני מוותרת.
אני נכנסת לעזרת הנשים, המקום עמוס בנשים, נערות ותינוקות. אישה אחת שמכוסה כולה, מכף רגל ועד ראש, מציעה לי צעיף לכסות את הידיים, על אף שאני לא באמת חשופה, לבשתי שמלה די צנועה, לטעמי. תעזבי אותי, חשבתי בלבי, יש לי מספיק על הראש.
הצלחתי למצוא לי פינה ליד הקבר. מסביבי, נשים ממלמלות תפילות בלחש. אחרות צועקות פרקי תהילים בקול. חשבתי לעצמי על כל הפעמים בחיי שהגעתי לפה והאמנתי שהתפילה תעזור ואיך באמת הדברים הסתדרו והתפילות נענו
הצלחתי למצוא לי פינה ליד הקבר. מסביבי, נשים ממלמלות תפילות בלחש. אחרות צועקות פרקי תהילים בקול. חשבתי לעצמי על כל הפעמים בחיי שהגעתי לפה והאמנתי שהתפילה תעזור ואיך באמת הדברים הסתדרו והתפילות נענו. הסתכלתי על האנשים מסביב. דתיים, חילונים, מחפשים ישועה ומאמינים שהצדיק יש בכוחו לעזור. יש כאלה שבאו להודות וזה לא פחות חשוב.
פתחתי את ספר תהילים שהיה בידי, קראתי כמה פרקים והרגשתי צורך לדבר עם בורא עולם, שיחה צפופה ביני לבינו. ביקשתי ממנו על בני ביתי, על משפחתי. התחננתי חזק וביקשתי בריאות ורפואה שלמה הודיתי לו גם על הטובות.
רגע לפני שיצאתי מהקבר, הדלקתי נר, עצמתי את עיני נשאתי עוד תפילה ואמרתי לעצמי: אני מאמינה באמונה שלמה שבעזרת השם, הכול יסתדר ויהיה טוב ולטובה.
