מכינת מיצר הוותיקה פותחת בקרוב מחזור נוסף. כמעט שלושה עשורים מיום הקמתה, ודווקא עכשיו, נוכח המלחמה והאתגרים מבית ומחוץ, רואים ביתר שאת את התרומה החשובה לחברה הישראלית ולגולן של הפעילות החינוכית ערכית שלה
בתמונה: חניכות מהמכינה מתנדבות בעוטף עזה
אייל אבניאון ז"ל, נהרג לפני כחודש בלחימה בעזה. אייל הוא בוגר מחזור כ' של המכינה במיצר ובסיומה, התגייס ליחידה מובחרת. לאחר תקופת שירות, שמיעתו נפגעה ואייל עשה הכול, "נלחם נגד המערכת" כדי להישאר קרבי. זה לא הספיק לו והוא יצא לקורס קציני חי"ר והמשיך לשרת כקצין לוחם קרבי, עד מועד שחרורו.
עם פרוץ המלחמה, בשבעה באוקטובר, הוא התייצב מיד. תחילה, שובץ בגבול הצפון, אך התעקש שוב לעבור יחידה, כדי להצטרף ללחימה בעזה וכך היה. תוך כדי חודשי הלחימה, הוא נקרא לדגל ויצא לקורס מפקדי פלוגות מזורז, שבסיומו חזר אייל לחייליו הלוחמים בעזה. זמן קצר לאחר מכן, בעודו מכווין טנק, נהרג בפיצוץ מטען.
במשך כל השבעה על אייל, השתמשו בצדק רב במילה "גיבור". אבל חבריו למכינה יודעים היטב שעבור אייל זה המובן מאליו. כזה הוא, אלה הערכים שלו והוא חי אותם. 15 חברי נפש הגיעו ממקומות שונים למכינת מיצר ומאז הם ביחד, עד שאייל נפל.
לצערה של משפחת מכינת מיצר, נפל גם ינון תמיר ז"ל, בתחילת הלחימה בעזה. אחרי שנלחם כבר ב-7.10, בתוך קיבוץ בארי, נכנס ללחימה בעיר עזה ושם נפגע ונהרג. חניכי המכינה כבר הספיקו להקים פינת הנצחה לזכרו במכינה ומשפחתו של ינון פועלת בימים אלה להקים מצפה לזכרו, בסמוך אליה. ינון עבר תהליך התפתחות והתבגרות משמעותי במכינה, אהב אותה ועבור הוריו ברור שצריך לקום מצפה בסמוך אליה ולטובת המטיילים באזור.
אייל ויינון. שני סיפורים על שני צעירים, שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא המכינה. אבל החברים של אייל והמשפחה של ינון יודעים לומר בפירוש שזה לא רק מכנה משותף. זו שנה של צמיחה, של ערכים, של נתינה, חברות ואהבת העם והארץ.
עושים כי זה חשוב
בחזון של המכינה מופיע הביטוי "מצוינות בבנאדמיות". זו השאיפה החינוכית. נוהגים לומר במכינה ש"הטוב מיטיב" וזה ניכר בשני הסיפורים של אייל וינון, אבל לא רק. השנה, רק חודש בתוך המכינה, חניכי המחזור שסיימו לא מזמן וכבר מתגייסים לצבא, הבינו שהם לא מתכוונים שלא לקחת חלק במערכה. יחד עם צוות המכינה, הם נדדו חודשים ברחבי הארץ והתנדבו בחקלאות, תרומות ללוחמים, חינוך, צרכים מיוחדים ועוד. הם נסעו כולם לאורים שבעוטף עזה וסייעו בשיקום המבנים ההרוסים. מבחינתם, זה לא משהו מיוחד, זה משהו שצריך לעשות וניתן לומר שכל עולם המכינות נרתם באופן דומה.
באורים, אגב, לא נשארו אדישים לתרומת החניכים וכתבו להם כך: "מכיניסטים/ות המדהימים/ות והמרגשים/ות של מכינת מיצר: אתמול, בשעה טובה ובהתרגשות גדולה, נפתחה מחדש מערכת החינוך באורים. פתיחת המערכת לא הייתה מתאפשרת בכזו מהירות בלעדיכם/ן! הייתה לנו הזכות לפגוש את הפנים היפות של העם שלנו – חבורה צעירה, מלאת מרץ, נחישות ויותר מכול – רצון לעשות למען האחר.
באמצע שנת המכינה, בחודש מרץ, צה"ל נדרש לגייס בדחיפות לוחמים לשורותיו. זה לא היה קל, אבל חלק מחניכי המכינה, ברגשות מעורבים, עלו על מדים. מצד אחד, הפרידה מהמכינה ומהחברים עצובה, מצד שני, ברור היה שאם זה מה שצריך לעשות – אז זה מה שעושים.
בתחילת חודש ספטמבר הקרוב, אמורים להגיע 83 חניכות וחניכים חדשים למחזור כ"ז. הם ילמדו על דמוקרטיה, ציונות, יהדות, מגדר ועוד. יתכוננו לשירות משמעותי ותורם בצה"ל, יצטרפו למערך ההתנדבות של המכינה בגולן – יחנכו ילדים ברחבי הגולן, יסייעו בבתי הספר, בחקלאות, בגני הילדים, בניקיון אתרי טבע. ישמחו ילדי יום הולדת שידם אינה משגת, יקיימו פעילויות תרבות בחגים ועוד ועוד.
השנה, צוות המכינה בחר לשים דגש על פעילות משותפת עם אחינו הדרוזים בצפון הגולן ובקיומן של פעילויות תרבות בבתי הספר.
מה שיפה ומרגש הוא שרוב הדברים נעשים כאילו ממילא, "בלי רעש וצלצולים". עושים כי זה חשוב.
בהצלחה לחניכי מכינת מיצר, כמעט שלושה עשורים מיום הקמתה וההתרגשות עדיין בשיאה.
