דחליל ושמו “הדתה”

לקמפיין ההפחדה – ה”הדתה” אין בסיס של אמת. הבעיה במערכת החינוך הייתה ונשארה בורות בנושאים יהודיים, של התלמידים גם של הורים. הצטרפותה של התנועה להתחדשות יהודית לקמפיין ה”הדתה” היא ליקוי מאורות


 

 

השד ה”הדתי”

בשנת 2010, פרסם העיתונאי והחוקר יאיר שלג, את ספרו “מעברי ישן ליהודי חדש – רנסנס היהדות בחברה הישראלית”, מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה. במחקר מעמיק זה, תיאר שלג וניתח תהליכי עומק בחברה הישראלית ובתרבות הישראלית, מאז המחצית השנייה של שנות ה-80′, של התחדשות יהודית ועיסוק אינטנסיבי ביהדות בחברה הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי בדרכים שונות ובהן בתי מדרש וקבוצות לימוד, קהילות תפילה חילוניות, תכניות רדיו וטלוויזיה מיוחדות ליהדות, טורים עיתונאיים המוקדשים לפרשת השבוע, זמרים ומוזיקאים המלחינים ומבצעים פיוטים עתיקים, לימודי חסידות וקבלה פופולריים ועוד.

שלג היטיב לתאר את התמונה. מהלך תרבותי כזה, באופן טבעי מעורר פחדים, מעורר התנגדות ויוצר ריאקציה. ההצלחה הזאת של ההתחדשות היהודית, היא שהולידה את הריאקציה – השד ה”הדתי”, קמפיין ההפחדה מפני דחליל ה”הדתה”. גורמים הדוגלים בחילוניות קיצונית, אנטי-דתית, חפה מיהדות, כמו “הפורום החילוני” ועיתון “הארץ” (בעיקר כתב “הארץ”, אור קשתי), חוללו את קמפיין ההפחדה הזה, כאשר בתחכום רב הסיטו אותו מהאיום האמתי בעיניהם, ההתחדשות היהודית, לעבר עמותות אורתודוכסיות שקל להסית נגדן. בתחכום רב עוד יותר, הם מיקדו אותו בתחום החינוך, תוך ניצול הפחדים שיש לכל הורה, ביצירת מצג שווא של מסע החזרה בתשובה של ילדיהם הרכים בבתי הספר, רחמנא לצלן, השם ישמור.

ללמד את תורת ישראל, מורשת ישראל והמסורת היהודית

בשנת 2000, ביוזמת שר החינוך, שונה חוק החינוך הממלכתי וצורפה אליו רשימה מעודכנת של מטרות החינוך הממלכתי. הרשימה כוללת, בין השאר, את המטרות הבאות: “לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו; … ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל; ללמד את  תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם”. במילה אחת: “הדתה”.

גורמים הדוגלים בחילוניות קיצונית, אנטי-דתית, חפה מיהדות, כמו “הפורום החילוני” ועיתון “הארץ” חוללו את קמפיין ההפחדה – ה”הדתה”. בתחכום רב, הם מיקדו אותו בתחום החינוך, תוך ניצול הפחדים שיש לכל הורה, ביצירת מצג שווא של מסע החזרה בתשובה של ילדיהם הרכים בבתי הספר, רחמנא לצלן, השם ישמור

מי אחראי לשערוריית ה”הדתה” הזאת? מן הסתם, נפתלי בנט, אולי שי פירון, או שמא זבולון המר, שרים דוסים שכמותם. או אולי גדעון סער ה”מתחזק”. אז זהו, שלא. שר החינוך אז היה איש מרצ, אמנון רובינשטיין. כל שרי החינוך חיפשו את הדרכים כיצד ליישם את המטרות הללו. כולם בחנו את הנושא והגיעו לתובנה שהבעיה במערכת החינוך אינה של “הדתה”, אלא של ריחוק ובורות ויזמו תכניות לחיבור ליהדות. כן, גם שרת החינוך יולי תמיר. הבעיה האמתית היא שכל שר זרק לפח האשפה את התכנית של קודמו ובזבז חצי קדנציה על כתיבת תכנית חדשה שתהיה מזוהה אתו, אף שלמעשה היא כמעט זהה לתכנית של קודמו.

אני אוחז בידי ספר משנת 1958, שנקרא: “חגים ומועדים בחינוך – למחנכים בגן ובכיתות הנמוכות”. את הספר הוציא המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות הכללית. כדי להבין לאיזה זרם משתייך הספר, אציין חג המופיע בו בין פסח ויום העצמאות – האחד במאי.

הספר הזה, של תנועת העבודה הציונית סוציאליסטית, הוא ספר של “הדתה” איומה ונוראית, לא עלינו. הספר נפתח בדבריו המפורסמים של ברל כצנלסון על “דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות” וכו’. הטקסטים, אלוהים ישמור, הטקסטים… “הדתה” גמורה.

ניקח לדוגמה את רשימת הטקסטים לחג הסוכות: ויקרא כ”ג ל”ט-מ”ד, דברים ט’ י”ג-י”ד, נחמיה ח’ י”ג-י”ח, מסכת סוכה כ”ח ב’, פסיקתה, רשב”ם, מדרש רבה, סוכה ה’. בהמשך, רשימה של מאמרים על החג ועל שמחת תורה, כמו: מאוצר הפולקלור, האושפיזין בסוכתנו, שמחת המועד – ניסוך המים וטקסטים של שלום עליכם, טשרניחובסקי, שמריהו לוין ושירי ילדים לחג ועוד ועוד.

אלוהים אדירים! הרי זה ממש נשמע כמו “אוי אוי אוי”, “הדתה” שלא ברא השטן. הלו, זה המרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות הכלכלית של העובדים העבריים בא”י, תשי”ח?

ספר התורה שלי

כשהייתי תלמיד בכיתה ב’, בבית הספר הממלכתי (החילוני), התחלנו ללמוד תורה. לכאורה, היה זה עוד מקצוע, ככל המקצועות. לא זכור לי שהייתה לנו מסיבת קבלת ספר טבע עם ההורים, גם לא חשבון, או עברית. אבל היה לנו אירוע של קבלת התורה. כל הילדים וההורים היו נרגשים מאוד ואף אחד לא חש איום ולא ראה בכך “הדתה”. בסוף השנה, גולגלו דפי מחברת התורה שלנו למעין מגילה, דמוית ספר תורה קטן. אמי תפרה “מעיל” מקטיפה כחולה, רכה, כשל ספר תורה, רקום באותיות מוזהבות, שנראה ממש כספר תורה קטן, שאפשר לרקוד אתו בשמחת תורה. איזו “הדתה”!

מצד שני… לכל אורך י”ב שנותיי בבית הספר היסודי ובתיכון, לא שמעתי על הרמב”ם, למשל.  תמיד נמשכתי ליהדות והתעניינתי בה, אך את עיקר ידיעותיי רכשתי מחוץ לבית הספר.

כלומר, מצד אחד, היה רצון עז לחבר את הילדים בדרכים שונות ליהדותם. מצד שני, לא נבנתה תשתית ידע והיכרות ראויה עם יהדותנו. מצד אחד, היו פעולות שהיום היו מוקעות כ”הדתה” ומצד שני, עוצבנו כבורים ועמי ארצות.

הבורות הזאת קיימת עד היום. רק בשבוע שעבר, כתב לי חברי דני זמיר, ראש מועצת המכינות הקדם-צבאיות, שרוב בוגרי י”ב המגיעים למכינות הקדם-צבאיות אינם יודעים מה זאת מערת המכפלה.

זאת הבעיה האמתית במערכת החינוך, שעמה עלינו להתמודד – הבורות. לא דחליל ה”הדתה”.

מסע ההפחדה

בשנים שבהן ניהלתי את מתנ”ס הגולן, ניהלתי ויכוח קשה וממושך עם רבני הגולן וחלק מן ההורים הדתיים, על החיבור בין הנוער הדתי והחילוני בגולן. הרבנים ניסו להמעיט ככל הניתן את המפגש, בעוד אני ניסיתי בכל מאודי להרבות במפגש, להעצים אותו ולהעמיק אותו. מדוע הם התנגדו? מתוך פחד מהשפעה “רעה” על הנוער שלהם.

הפחד הזה קיים גם במגזר החילוני. ההורים רוצים שילדיהם יכירו את היהדות, אך יש בהם חשש מפני חזרה בתשובה. לפחד הזה מכוון קמפיין ה”הדתה” הדוסופובי.

מסע ההפחדה מתמקד בשתי תופעות – ספרי לימוד וכניסת עמותות לבתי הספר, שהם חלק ממזימה לגנוב את נפשותיהם הרכות של הילדים ולהחזירן בתשובה.

מצאו איזה ספר גיאוגרפיה, שבו, תחזיקו טוב!, סופר על המנהג הפרימיטיבי המוזר של תפילה לגשם והובא הטקסט. אההההה! אפילו לגיאוגרפיה הם מביאים את ה”הדתה”.

הייתי שותף לדיונים רבים בנושא של חינוך ליהדות, ברובם דווקא בעולם של ההתחדשות היהודית ואחד המסרים המרכזיים היה שיש להפנים שיח יהודי בכל המקצועות ולאו דווקא בשיעורי יהדות. אך אחזור לספרי הלימוד. הנושא נבדק בידי ועדת מומחים מיוחדת והתברר, שמתוך מאות רבות של ספרי לימוד, שרבים מהם פרטיים באישור משרד החינוך, ב-3-4 ספרים נמצא איזה משפט מיותר, שניתן להגדירו כ”הדתה”. אגב, לפחות אחד הספרים הללו הוא דווקא מתקופת כהונתה של יולי תמיר במשרד החינוך. המשרד הורה למחוק את המשפטים הללו ממהדורות הלימוד. זה כל סיפור ה”הדתה” בספרי הלימוד.

הרבה פחות, למשל, ממגמות פוסט-ציוניות שהוחדרו לספרי האזרחות, כולל בעידן בנט. אבל כל אימת שמישהו מתייחס לנעשה בספרי האזרחות, מיד קופצים: “מקארתיזם”.

הטענה העיקרית של הקמפיין היא נגד עמותות דתיות הנכנסות לבתי הספר.

אידיוטים שימושיים

באופן אישי, מה שכואב לי במיוחד בקמפיין דחליל ה”הדתה” הוא הצטרפותם אליו של חלק מארגוני ההתחדשות היהודית. זה כואב לי, כי אני רואה עצמי חלק בלתי נפרד מן הארגונים, אני קשור אליהם מאוד, ניהלתי ארגון כזה וגם היום אני שותף לעולם הזה. מה גורם לאותם ארגונים לירות לעצמם, לא ברגל אלא בראש ולהיות אידיוטים שימושיים במאבק המכוון בראש ובראשונה נגד מה שאנו מייצגים? הסיבה לכך היא סיפור “העמותות”, הארגונים החיצוניים, רובם דתיים, הנכנסים למערכת החינוך כדי להנחיל תכנים יהודיים.

אני סבור כי מי שצריכים ללמד יהדות ולחבר את הילדים ליהדותם הם המורים. אם יש בעיה של ידע והיכרות, על משרד החינוך להכשיר לנושא את המורים. אכן, זו המדיניות של משרד החינוך. אני מאמין שבעוד שנים ספורות, לא יהיה עוד צורך בכניסת העמותות, שנובעת ממחסור במורים הבקיאים ביהדות. גם בגולן נתקלנו בתופעה הזו.

כל עוד חלק מן התכנים הללו עובר למיקור חוץ, קיימת תחרות בין ארגוני ההתחדשות היהודית לבין ארגונים דתיים-אורתודוכסיים. למרבה הצער, רוב בתי הספר החילונים מזמינים דווקא גורמים דתיים. זה מאוד מכעיס ומעליב את ארגוני ההתחדשות היהודית ודוחף אותם לקמפיין לא להם.

מן הראוי היה לעשות חשבון נפש בארגונים. לברר מה גורם לכך שבתי הספר בוחרים בארגונים דתיים? איך להתחרות אתם בהצלחה? מה לעשות כדי שיבחרו בנו?

למיטב הכרתי, הסיבה היא זאת: הכישלון שלנו הוא שטרם הצלחנו לזכות להכרה כמייצגים נאמנים ואותנטיים של היהדות. ככל שקהל היעד החילוני בור יותר, בואכה “עגלה ריקה”, כך ההכרה בנו נמוכה יותר. ככל שמדובר בחילונים בעלי תודעה יהודית רדודה יותר, כך הם רואים את הארגונים הדתיים כיהודים אותנטיים יותר. אם בבית הספר החילוני אנחנו צריכים לתת לילדים “קצת יידישקייט”, מוטב להזמין את המקור.

התודעה הזאת היא הכישלון שלנו, של ארגוני ההתחדשות היהודית. הכאה “על חטא” על חזה הזולת וזעקות שבר על “הדתה שמדתה”, הן ההפך מן ההתמודדות הזאת.

אדרבא, קמפיין ה”הדתה” רק מחזק את הסטריאוטיפ הזה, כי הוא יוצר זהות בין יהדות לדתיות אורתודוכסית ומציג אותה כדבר מאיים, שעלול לטרוף את נשמות עוללינו הרכים.

הצטרפות ארגוני התחדשות לקמפיין הוא ליקוי מאורות.

מן הראוי שתנועת ההתחדשות היהודית תראה עצמה דווקא כגשר תרבותי בין חילונים לדתיים, גשר המבוסס על התרבות המשותפת, ההיסטוריה המשותפת, השפה היהודית של כולנו ולא להיגרר אחרי חילוניות רדיקלית המואסת במפעל חיינו.

יש נושאים שבהם יש מקום למאבק של תנועת ההתחדשות היהודית בממסד הרבני, בעיקר בנושא הפתיחות לזרמים ביהדות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוק הגיור ובמתווה הכותל. אבל מה פתאום עלינו להיגרר למאבקי סרק והפחדה, של מי שרוצים ליצור הוויה ישראלית חפה מכל מה שאנו עמלים עליו מזה שנות דור?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

SU
MO
TU
WE
TH
FR
SA
28
29
30
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
1
אירועים שיתקיימו ב 30th אפריל
אירועים שיתקיימו ב 1st מאי
אירועים שיתקיימו ב 2nd מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 3rd מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 4th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 6th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 7th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 8th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 9th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 10th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 11th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 12th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 14th מאי
אירועים שיתקיימו ב 16th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 17th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 18th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 19th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 20th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 22nd מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 23rd מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 24th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 25th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 26th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 27th מאי
אירועים שיתקיימו ב 28th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 29th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 30th מאי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 31st מאי
No Events









מחשבות ודעות

גשר צמח *9924 צ׳יטו טיגו 8 פרו המותג הסיני הגיע לצפון
[adrotate group="2"]

תפריט נגישות

× היי איך נוכל לעזור לך?