איש השנה תשפ”ג – יריב לוין

ב-4 בינואר 2023, הכריז מי שאך מונה לשר המשפטים, יריב לוין, על מה שכינה “רפורמה משפטית”. למעשה, זו מהפכה משטרית, המשנה את פני שיטת הממשל הישראלית, שנבנתה בעמל רב במשך 75 שנים. מעולם לא גרם אדם אחד, בתקופת זמן קצרה כל כך, נזק כבד כל כך למדינת ישראל, כמו יריב לוין, איש השנה הגרועה בתולדות המדינה

ב-4 בינואר 2023, שבועות ספורים לאחר הקמת הממשלה החדשה, נפל דבר בישראל. שר המשפטים החדש, יריב לוין, כינס מסיבת עיתונאים במשכן הכנסת, בשעת הפריים-טיים של מהדורות החדשות, שהועברה בשידור חי בכל הרשתות. 

עשרים שנה הוא בנה את הרגע הזה. הוא בנה את עצמו לרגע הזה. הוא הכריז חגיגית על הפעימה הראשונה של מה שהוא כינה בכיבוסית “רפורמה משפטית” ולמעשה, זו מהפכה משטרית, המשנה את פני שיטת הממשל הישראלית, שנבנתה בעמל רב במשך 75 שנים. 

לוין לא הביא את הצעתו המהפכנית, הדרמטית, לדיון בממשלה. כלומר, הממשלה לא הייתה בתמונה של המהלך הגדול הזה, המהלך הדרמטי והדרסטי בתולדות המדינה. הוא לא הביא את הצעתו לדיון בסיעת הליכוד, מפלגתו. אפילו ראש הממשלה לא הכיר את תכניתו. כך, על דעת עצמו, כשהוא מצויד בעשרים שנים שבהן חימם את עצמו בזעם קדוש, אובססיבי, כלפי מערכת המשפט הישראלית, הוא הציג את תכניתו – לשנות מן היסוד את מערך הפרדת הרשויות בישראל והאיזונים והבלמים שביניהן. 

תכניתו כללה ארבעה סעיפים. א. שינוי מבנה הוועדה למינוי שופטים, כך שלמעשה הממשלה תמנה את השופטים. משמעות הדבר – אובדן עצמאות הרשות השופטת והכפפתה למעשה לרשות המבצעת. זאת, כאשר בפועל, הממשלה שולטת גם בכנסת. ב. פסקת התגברות ברוב האוטומטי של כל קואליציה ובכך, למעשה, ביטול הביקורת השיפוטית על החקיקה. ג. ביטול עילת הסבירות ובכך, למעשה, ביטול, או לפחות החלשה משמעותית, של הביקורת השיפוטית על הממשלה. ד. הפיכת היועצים המשפטיים משומרי הסף של הממשלה ומשרדיה, המבטיחים שיפעלו על פי חוק, לעורכי הדין של הממשלה והשרים ואולי אף לקולסיניירי שלהם. כל זה – רק הפעימה הראשונה בתכנית ומה יהיה בפעימות הבאות? את זה לוין לא גילה לנו, אך ברור שכדי לקדם את המשך המהלך, צריך קודם לנטרל את בית המשפט ואת הביקורת השיפוטית על הכנסת והממשלה, כלומר מדובר במהלכים שדינם להיפסל במדינה מתוקנת שיש בה ביקורת שיפוטית של בית משפט עצמאי. גל של הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות דרקוניות של ח”כים מן הקואליציה נתנה לנו טעימה מן הצפוי בפעימות הבאות. 

דרש? קיבל

יריב לוין נכנס לתפקידו ממוקד מטרה כמו טיל מונחה מדויק. הכול – קודש למימוש המטרה. לשם כך, הוא לקח על עצמו להקים את הממשלה היחידה שבה ניתן להעביר מהפכה כזו. בממשלות הקודמות של נתניהו, הוא הציע ללוין את תיק המשפטים, אך לוין סירב. הוא ידע שאין היתכנות קואליציונית למהפכה ובלעדיה – אין לו כל עניין בתפקיד. הנה, תוצאות הבחירות זימנו לידיו הזדמנות בלתי חוזרת. קואליציית “ימין מלא-מלא”, שמרכיביה, כל אחד מטעמו, עוינים את מדינת החוק ואת מערכת המשפט, תתן לו גב במהפכה. 

יריב לוין הוא האיש שניהל את המו”מ הקואליציוני להקמת הממשלה. הוא היה נחוש להקים בכל מחיר את הממשלה ולהבטיח שכל אחד ממרכיביה ילך אתו עד הסוף. לשם כך, הוא נתן לכל שותף כל מה שרצה, תהיה זו גחמה מטורללת ככל שתהיה, העיקר שיצטרף. הכנופייה הכהניסטית, שהייתה מוקצית מחמת מיאוס על הליכוד והימין עד לאחרונה, הייתה לשותף “טבעי”. מה שבן גביר רוצה – הוא יקבל. הוא רוצה להיות השר לביטחון פנים? נפקיר את ביטחון הפנים של ישראל לידי מי שצה”ל, בצדק, לא גייס אותו, כדי שלא להפקיר בידיו נשק. כל הרקורד שלו הוא של ראש כנופיה אלימה, שכל חייו התעמת עם החוק ועם גורמי האכיפה? אז מה? ולמה דווקא בן גביר קיבל ודווקא את התיק הזה? כי הוא רצה. אבל בן גביר לא טיפש. הוא מבין שזכה בפיס; בפרטנר שמתמסר אליו לחלוטין. אז הוא דרש גם סמכויות של מפכ”ל-על. דרש? קיבל. אבל לשם כך יש צורך בחקיקה. הוא דרש שהחקיקה תיעשה לפני הקמת הממשלה. דרש? קיבל. הוא דרש ששם המשרד ישונה למשרד לביטחון לאומי. דרש? קיבל. בן גביר הפך אותו למשרד ל”ביטחון” לאומני. 

גם סמוטריץ’ לא הסתפק בתפקיד שר האוצר. קטן עליו. הוא רוצה גם להשתלט על משרד הביטחון. אז הוא מונה לשר במשרד הביטחון, הקובע מדיניות בעצמו מעל שר הביטחון ובלי לספור אותו, בנושאים מהותיים לביטחון המדינה. ש”ס דורשת שר במשרד החינוך שיהיה אחראי לפיטום החינוך החרדי. דורשת? מקבלת. המפלגות החרדיות רוצות לחוקק את חוקי ההשתמטות, שיעגנו בחוק ובחוק יסוד את ההשתמטות של מגזר שלם מהגנת המדינה. רוצות? יקבלו. אבי מעוז, ראש מפלגת הטירלול הרגרסיבי, דורש את דרישותיו ומקבל כל שדרש. כל זה, כי את המו”מ ניהל אדם להוט להקים בכל מחיר את קואליציית חלומותיו, עם מפלגות שחייבות לו וילכו אתו עד הסוף. 

לוין יצא למהפכה בשם תפיסה מעוותת של הדמוקרטיה, שמנטרלת ממנה את רוב תוכנה ומשתית את כולה על רצון הרוב בלבד. זו לא דמוקרטיה, זה לינצ’וקרטיה. כמו בלינץ’, הרוב יכול להכות ואף להרוג את היחיד, או את המיעוט. אבל דמוקרטיה – זה לא. אם יש לקואליציה 64 מנדטים, היא תנהג כאילו זכתה ב-120 מנדטים, בכל הקופה ותעשה ככל העולה על רוחה, כי זהו רצון הרוב. בן גביר, הגזען הפשיסט, שיש לו שישה מנדטים, הוא לכאורה רצון הרוב. נו, באמת. האם הרוב באמת רוצה בחוקי ההשתמטות? כמובן שלא. אבל כל הגורמים הללו הקימו קואליציה של 64 ולכאורה, כל מה שהיא תעשה הוא רצון הרוב ורצון הרוב עומד מעל כל ערך דמוקרטי וליברלי ומעל לכל זכות מזכויות האזרח. 

החוק השלישי של ניוטון

לוין יצא למהפכה בשם תאוריה הזויה של “אתה בוחר בימין ומקבל שמאל”. זו תאוריה קונספירטיבית, על פיה העם בוחר ממשלה, אבל היא לא באמת שולטת, כי יש איזה “דיפ-סטייט”, מדינת עומק, השולט בפועל במדינה באמצעות שליטתו על מוקדי הכוח שבה. לוין נחוש לפרק את הדיפ-סטייט המומצא והדרך לכך היא השתלטות על הרשות השופטת, כאשר הממשלה שולטת בפועל בכנסת. 

ברגע נדיר של גילוי לב, אמר לוין, ב-4 באפריל, בערוץ 14, את האמת: “בשיטה שבה ברוב קואליציוני אפשר למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, אנחנו נמצא במצב שקואליציה מסוימת, שגם ככה יש לה שליטה גם בממשלה וגם בכנסת, תשתלט באותה קדנציה גם על בית המשפט העליון, למעשה תביא למצב שבו כל שלוש הרשויות תהפוכנה לרשות אחת. דבר כזה לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית”.

כשיריב לוין, שיכור כוח, נוהג ללא מעצורים על הדי-9 המיתולוגי, התנפל בכוח על הדמוקרטיה הישראלית, הוא לא לקח בחשבון את החוק השלישי של ניוטון, שלפיו עבור כל כוח שגוף א’ מפעיל על גוף ב’ קיים כוח שווה בגודלו, אך הפוך בכיוונו, שגוף ב’ מפעיל על גוף א’. המהפכה של יריב לוין הביאה לתגובת נגד שהוא לא העלה על דעתו. 

מאות אלפי ישראלים, חמושים בדגלי הלאום, יוצאים במשך תשעה חודשים, שבוע-אחרי- שבוע-אחרי-שבוע-אחרי-שבוע, ללא לאות, להפגנות נגד המהפכה המשטרית. ההתנגדות העזה הידרדרה גם למחוזות מסוכנים וחמורים ובראשם גל חסר תקדים של סרבנות, עד כדי סכנה מידית לכשירות של צה”ל. אני מתנגד בתוקף לצעדים הללו וכמובן שמי שנקטו אותם נושאים באחריות לתוצאותיהם. אבל עיקר האחריות היא על הממשלה, שהציתה את התבערה הזאת. ממשלה, שמתכוונת לבצע מהלך מסוים, חייבת לקחת בחשבון את התוצאות הצפויות ובכל מקרה, האחריות על תוצאות המהלך הן עליה. המהלך דרדר את מדינת ישראל למשבר חוקתי, חברתי, כלכלי, מדיני, ביטחוני; משבר ברפואה, משבר במדע, משבר טוטלי, חסר תקדים בכל שנות המדינה. 

עם הראש בקיר

ממשלה אחראית שנקלעת למצב כזה, מחשבת כיוון מחדש. אכן, נתניהו הבין את פוטנציאל הנזק וניסה לחולל שינוי. לראשונה, הוא גילה שבניגוד לממשלותיו הקודמות, שבהן על פיו יישק דבר, הפעם הוא אינו שולט בממשלתו. יריב לוין הוא האיש החזק וכאשר נתניהו ממצמץ, לוין מאיים להתפטר ועמו הכנופייה הכהניסטית, הקיצוניות הדתית ועוד. כך, לוין מסכל כל ניסיון פשרה, שנועד לחלץ את מדינת ישראל מן המיצר שאליו הוא קלע אותה. 

הנשיא הרצוג הציג את הצעת הפשרה הראשונה. נתניהו רצה לקבל, לוין סיכל. הנשיא הרצוג הציג את הצעת הפשרה השנייה. נתניהו היה בתמונה ונתן את הסכמתו. לוין השתולל. שבע דקות אחרי הצגת “מתווה העם”, ראשי הקואליציה שלחו את ההודעה שכתבו בעוד מועד, שבה קברו את המתווה בטרם נולד. גלנט התריע מפני ההשלכות הביטחוניות הרות האסון של המשך המהלך, לוין לחץ בכל כוחו לפיטוריו. כאשר נתניהו הודיע על פיטורי גלנט, יצאו מאות אלפי ישראל באופן ספונטני לרחובות ונתניהו נכנע, גנז את הפיטורין והודיע על השהיית החקיקה ועל הליכה להידברות. 

לוין נאלץ לבלוע את הצפרדע, אך הוא ארב, משחר לטרף, מחכה למעידה הראשונה של הפרטנרים. כאשר גנץ ולפיד קיבלו את החלטת האיוולת על השהיית המו”מ, הוא ורוטמן קפצו כמוצאי שלל רב על ההזדמנות והעבירו בתוך ימים ספורים את חוק ביטול הסבירות המושחת. 

עד הרגע האחרון, גלנט ניסה להביא לפשרה. תמונת השנה היא התמונה של גלנט מצדו האחד של נתניהו ולוין מצדו האחר, בליל ההצבעה על חוק הסבירות. נתניהו נראה מנותק. גלנט מתחנן לאיזו פשרה, איזה גילוי של רצון טוב, של הליכה לקראת המתנגדים, משהו. אך לוין בשלו. עם הראש בקיר. 

עקרבי לוין

כך כתבתי באותו לילה: 

* מודל רחבעם – נתניהו יושב ליד שולחן הממשלה בכנסת. מצדו האחד, גלנט ומצדו האחר, לוין. גלנט מדבר אל לבו, מנסה לשכנע אותו לנהוג באחריות ובתבונה, להתגמש, להתפשר, ללכת לקראת העם. לוין מנסה לשכנע אותו ללכת עד הסוף, בכל הכוח, עם הראש בקיר, לא להיכנע, להיות גבר גבר, להראות מי בעל הבית (ומוסיף איום בפירוק הממשלה).

הסצנה הזאת מחזירה אותנו לימי רחבעם, בנו ויורשו של שלמה המלך. 

וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת-הַגלנטים… לֵאמֹר: אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת-הָעָם-הַזֶּה דָּבָר. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה, וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים, וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל-הַיָּמִים. וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַגלנטים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, וַיִּוָּעַץ אֶת-הַלוינים. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר: הָקֵל מִן-הָעֹל אֲשֶׁר-נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַלוינים: כֹּה-תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ, לֵאמֹר: אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת-עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ. כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם: קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים… וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת-הָעָם קָשָׁה, וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַגלנטים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ. 

כך אירע האסון ההיסטורי של פילוג ממלכת ישראל. אם הממשלה המופרעת הזאת תמשיך להשתולל כך, היא עלולה להמיט עלינו אסון כזה. 

אנו עוברים ימים קשים. סכנה של התנגשות חזיתית בין הממשלה לבג”ץ. הנשיא הרצוג שוב יוזם מהלך פשרה. נתניהו שוב שותף לגיבושה. לוין שוב מטרפד אותה. לוין רוצה בהתנגשות החזיתית. לוין כמֵה למשבר חוקתי. הוא מאמין שמתוך המשבר הזה, המהפכה תנצח. 

לפני שלוש שנים, ערב הקמת ממשלת האחדות, התערב בג”ץ, בהחלטה אומללה, במהלכי הכנסת וכפה על היו”ר אדלשטיין, שעיכב בימים אחדים את כינוס הכנסת לבחירת יו”ר חדש, כדי לתת סיפק לליכוד ולכחול לבן להגיע להסכמות ולהקים ממשלת אחדות – לכנס את הישיבה לאלתר. אדלשטיין עשה את הדבר הנכון. הוא אמר שכיוון שפסיקת בג”ץ מנוגדת למצפונו, אך ברור לו שאסור להפר אותה, הוא התפטר. לוין לעג לו. הוא אמר שאדלשטיין לא היה צריך להתפטר, אלא להמרות את פסיקת בג”ץ. “שאסתר חיות תשלח את משמר בתי המשפט לכפות את כינוס הכנסת”. כך גם היום, הוא מבהיר שוב ושוב שיש להפר את החלטות בג”ץ, אם יתערב בחוקי המהפכה. 

כך, בנחישות, לוין מטרפד כל ניסיון לחלץ את מדינת ישראל מן המשבר החמור בתולדותיה, משבר שאליו הוא דרדר אותה. זהו משבר חמור אף יותר ממשבר מלחמת יום הכיפורים. אז האויב תקף אותנו, אך עם ישראל עמד מולו מאוחד ומלוכד וניצח. הפעם, זהו שבר פנימי עמוק, המפרק את החברה, מפרק את צה”ל, מפרק את המדינה. 

שנת תשפ”ג הייתה השנה הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל. איש השנה תשפ”ג הוא האיש שחולל את המשבר, שר המשפטים הפירומן, יריב לוין.

מעולם לא גרם אדם אחד, בתקופת זמן קצרה כל כך, נזק כבד כל כך למדינת ישראל, כמו יריב לוין, איש השנה תשפ”ג. 

תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה.  

SU
MO
TU
WE
TH
FR
SA
30
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
1
2
3
אירועים שיתקיימו ב 12th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 13th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 14th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 15th יולי
אירועים שיתקיימו ב 17th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 18th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 19th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 20th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 21st יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 22nd יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 23rd יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 24th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 25th יולי
אירועים שיתקיימו ב 26th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 27th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 28th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 29th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 30th יולי
No Events
אירועים שיתקיימו ב 1st אוגוסט









מחשבות ודעות

גשר צמח *9924 צ׳יטו טיגו 8 פרו המותג הסיני הגיע לצפון
[adrotate group="2"]

תפריט נגישות

× היי איך נוכל לעזור לך?