מזמור לאסף

בטקס מרגש, שנערך במושב שעל, נקרא שמו של בית הכנסת ביישוב - "מזמור לאסף", על שם בן המקום, אסף רז ז"ל, עולם ומלואו, שנספה בתאונת דרכים

בימיו האחרונים של חודש אלול, יומיים לפני כניסתו של ראש השנה, נערך במושב שעל טקס, בו נקרא בית הכנסת ביישוב - "מזמור לאסף", על שמו של אסף רז ז"ל, שנספה בט"ו בתמוז השנה, בתאונת דרכים.

עם מותו של אסף, צעיר מרשים, סוחף במידותיו, בעוצמותיו ובמרחבים הרבים בהם פעל, נפערו לא רק תהומות של צער, אלא גם דלתות רבות שפתח למסלולי עשייה וחסד. מי שלקח על עצמו להמשיך בהליכה בהם, עכשיו כאשר הוא כבר אינו כאן, היא בראש וראשונה תבדל"א אמו, יפה רז ועמה רבים שהיו מקורבים לעולמו.

"אסף השאיר לנו צוואה רחבת ידיים", אומרת יפה, "משאת נפשי היא לממש את כל מה שהותיר אחריו, עולם ומלואו. הניסיון להמשיך את דרכו בכל שעשה הנו קשה וקל כאחד. החלק הקל הוא שיתוף הפעולה, התמיכה והאהבה, להם אני זוכה מכל מי שהכירו. החלק הקשה הוא הניסיון לגעת בכל מה שנגע. כאשר אני מונה את היקף העשייה בארבע וחצי-חמש השנים מאז שהשתחרר מהצבא, את התחומים הרחבים והשונים זה מזה, אני מוצאת שהשאיר לי עבודה רבה מאוד. החלטתי להקדיש השנה את כל כולי למטרה נעלה זו.

"אני רוצה להנציח אותו בהיבטים רבים של עשייתו, העבודה עם הנוער, האהבה לגולן, אופיו ואישיותו שהיו קשורים לאהבת הזולת, להמשיך באימוץ הגמ"ח ו'בית בתיה' בקריית שמונה, פועלו במשך שבע שנים, בשיתוף עם הרב יגאל ציפורי.

"בד בבד, אני מנסה להנציח את הנגיעה שלו באמנות, במוזיקה ובציור. לגעת בעומק של הפילוסופיה וההגות שחקר וידע בטירוף, את העולם הרחב, המקיף, שבנה בעבודותיו ובסיכומיו, מתוך תובנות של אדם בוגר ולא של נער בגילו.

"בתוך דברים שכתב, מצאתי למשל את הגילוי המפתיע שלו, שהיהדות והתורה הן האמת. זה מה שהוביל אותי להנציח אותו בקריאת בית כנסת על שמו ובבחירת השם 'מזמור לאסף', שכן אסף נפטר ביום ט"ו בתמוז, בו מתחילים בספר תהילים אותם פרקים שפתיחתם 'מזמור לאסף'. בשלט הנושא שם זה, צוטט הפסוק מתהילים שכל כך מתאים לאישיותו: 'הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה', (תהילים ט"ו).

"לדאבוני, בית הכנסת בשעל פעיל בעיקר בימי שישי בערב, אך לא בשבתות, שכן אין ביישוב מי שיודע לקרוא בספר תורה. כך קורה שאנחנו, כמשפחה, נתקלים במכשולים רבים ברצון שלנו לקיים את שנת האבל לפי הדת כהלכתה. אנחנו מתקשים לעתים למצוא מניין כדי להגיד 'קדיש' מדי יום, ומרגישים בחסרונם של לומדים ונותני שיעורים, בשיעור התורה שמתקיים מדי יום רביעי לעילוי נשמתו. זה המקום להזמין לומדים ומלמדים כאחד להשתתף בפעילות זו.

"משאת נפשי היא להכניס ספר תורה נוסף לבית הכנסת בשעל, על שמו של אסף, שיצטרף אל ספר התורה המיוחד, העתיק, שהובא מהגלות, תוקן והוכנס למשכנו ברוב כבוד לאחרונה. אם יש מישהו, שמוכן להרים את הכפפה יחד אתי, אשמח מאוד.

"בטקס קריאת שמו של בית הכנסת 'מזמור לאסף' נשאו דברים הרב יחיאל פרץ מהיישוב ברוכים, שמלווה אותנו מיום פטירתו של אסף ועל כך אנחנו מודים לו והרב יגאל ציפורי מקריית שמונה, אתו אסף עבד בבית התמחוי בעיר. כן נשא דברים הרב יעקב ערבליך, שעלה לאחרונה לישראל מארצות הברית ומתגורר באזור בית שמש.

"ערבליך הגיע אלינו לראשונה בסעודת השבעה, לדבריו, בהשגחה פרטית. הוא נשא תפילת 'אל מלא רחמים' שקרעה שערי שמים. הקהל כולו בכה, מתוך תחושה כאילו השמים נפתחים ונוצר חיבור בין שמים וארץ. כולם הצטמררו. הוא הופיע בסעודת השלושים, בגילוי המצבה וגם אז נשא תפילת 'אל מלא רחמים'. הוא אמר לי שמאז עלה לארץ, אינו בדיוק יודע מדוע ומהו הייעוד שלו. כשסופר לו על הנער שניספה בתאונה, הוא הבין לראשונה את פשר עלייתו ושיד ההשגחה העליונה שלחה אותו.

בדבריו אליי אמר שאסף לא מת, אלא חי, שכן צדיקים במותם נחשבים חיים. הוא אמר שאסף נשמה גבוהה ויש לו הרבה עבודה לעשות בשבילנו למעלה. הוא ביקש את רשותנו ללוות אותנו במהלך השנה ובעזרת השם גם בשמחות ומאז הוא אתנו".

"חזרה בתשובה - היא לא שאלה..."

רז: "בהמשך, גם אני נשאתי דברים לזכרו ולקשר הדתי המיוחד שלו: 'בחיצוניותך', אמרתי על בני, 'נראית כנער חילוני לכל דבר ואך טבעי הוא שיתמהו כאן וישאלו: מה לך ולהנצחה דתית? ואני יודעת, שהיית מחובר עמוק למקורותיך היהודיים, לא פחות דתי מכל חובש כיפה, לובש ציצית ושומר מצוות. כי למה נועדו כל אלה, אם לא כדי לעלות בסולם המידות? אם לא להקנות ערכים ומוסר, למען נחיה כולנו בשלום ובהרמוניה זה עם זה? "ואהבת לרעך כמוך" - זהו כלל גדול בתורה ואתה אהבת את רעיך כמוך! במהותך, בהווייתך, היית דתי עד מאוד! חייך היו לאורו של הכלל הגדול הזה בתורה. הרב קוק ראה ברבי עקיבא "איש אהבה" - דמות שמתמזגות בו כל האהבות: האנושית, הלאומית והאלוהית ביחד.

 בחייך - אהבתך האנושית התמזגה עם אהבתך הלאומית. אהבת הזולת ואהבת המולדת היו מקשה אחת בחייך. עם מותך - חברו אהבות אלו לאהבתך האלוהית. אכן - איש של אהבה אתה.

"'אהבת הזולת שבך, היא זו שסימנה את ההנצחה בעלת האופי הדתי - פסגת ההנצחה. במיוחד במושב שעל, אשר בו נולדת, בו באת בברית אברהם בטקס הברית הראשון שהתקיים כאן, בו גדלת והתחנכת ואף חינכת בו את דור ההמשך שלנו. אסף, אהבת מאוד את המושב ואת האנשים שבו ואף החלטת להקים כאן את ביתך. כל שנותר מחלומות אלו היום, הוא חייך בלבבות של כולנו.

"'יום לפני מותך סיימת לקרוא את הספר "המסע אל האמת", של הרב זמיר כהן. וסיכמת את הקריאה במילים: לא מצאתי בו כל חידוש, הכול ידעתי קודם! ומהיכן ידעת קודם מהי "הדרך אל האמת"? 

מבט חטוף במדף הספרים שלך נותן את התשובה: כמעט כל "ארון הספרים היהודי" מצוי בו.

"'ובמגירת הארון, מצאתי רשימה של ההרצאות בתחום היהדות בהן צפית באתרי אינטרנט שונים. ומניתי את הרשימה: חמישים ותשע הרצאות, שכל אחת מהן לפחות באורך של שעה וחצי! אני יודעת גם שהרחבת ידיעותיך בעזרת פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר-אילן, שכמעט כל תשתיתה של היהדות מצויה בתוכנה זו. במחשבך האישי מצאתי את "אילן היוחסין" של כל האומה היהודית, תרשים זרימה החל מהאדם הקדמון ועד לאחרון הנביאים. מצאתי גם סיכום של ההיסטוריה היהודית, על תאריכיה ומאורעותיה. לפי שאלותיך אליי, הבנתי שנגעת גם במשנה ובתלמוד... למדת באוניברסיטה קורסים אודות הפילוסופים היהודיים בימי הביניים.

 באמצעות קורסים אלו, היכרת את משנתם של רב סעדיה גאון, של רבי יהודה הלוי, של רב בחיי אבן פקודה, של אברהם אבן עזרא ושל אברהם אבן דאוד. העמקת ידיעותיך בפילוסופיה היהודית, בקורס המתקדם על הרמב"ם. התעניינת גם בפילוסופים יהודיים בני זמננו, כמו ישעיהו ליבוביץ', אסא כשר, יובל שטייניץ ועוד.

הבנת את דבריהם לעומקם, בשל ידיעותיך על גדולי הפילוסופים מאומות העולם, כמו אריסטו ואפלטון, ניטשה וקאנט, ברקלי ויום, לייבניץ ודקארט ועוד טובים וגדולים.

"'ידיעות אלו שמשו אותך בהבנת הציונות ואירועים אקטואליים עכשוויים. וכל המקשה הזו הפכה אותך להיות זה הראשון שהצליח ליצור את החיבור היפה והמרגש כל כך עם הנוער הדתי בגולן, מה שהוביל אותך מאוחר יותר להקים את הפרויקט שקראת לו בשם 'של"ג' – שמיניסטים למען הגולן, שכל עניינו הוא בחיבור שבין בני נוער דתיים לבני נוער חילוניים, תוך כדי תרומה לגולן. 

"' ....אתה עלית לשמים כבעל תשובה. אפילו אמרת לי שלשה ימים לפני יום התאונה, לאחר שצפינו יחד בהרצאתו של הרב יצחק פנגר, "אימא, חזרה בתשובה - היא לא שאלה - אלא עניין של זמן בלבד'...". 

 "בית אסף" ו"חסדי אסף"

בד בבד עם העמקתו העיונית, אימץ אסף את בית התמחוי "בית בתיה", בקריית שמונה, עוד בהיותו מדריך בוגר של קבוצת הנוער בשעל. עם הקמת בית התמחוי, הוא הוביל אליו את קבוצת הנוער, לטפל בסביבות בית התמחוי, שהיה שדה קוצים אחד גדול.

רז: "הם ניכשו את כל האזור, העמידו גדר, שתלו עצים, פרחים, אסף הביא עץ זית ושתל אותו במרכז הדשא. באחת ההזדמנויות הוא ארגן פעילות בשעל, בה נשים משעל הכינו עוגות, הילדים הכינו פלאפל והכול נמכר, על מנת לרכוש צבע ומברשות.

 הם ירדו ל'בית בתיה', שיפצו וצבעו את כל המבנה. בעת הקטיף, הוא הוריד לשם פרי עם הילדים והטבח, מר שוקרון, סיפר לנו שפעמיים בשבוע הוא היה מגיע לשם. אם לא הספיק, היה מתקשר ופותר בעיות. הוא הסתובב במפעלים, וארגן מזון לבית התמחוי ולאחרונה פנה ל'פרי הגליל' והתרים אותם לטובת בית התמחוי.

"בין הרב ציפורי, האחראי על בית התמחוי, לבין אסף נוצר חיבור מיוחד. גם ציפורי היה חוזר בתשובה, מדריך נוער, גם הוא היה בצנחנים, תחומי הדת היו קרובים לתחומי הסקרנות של אסף וכך נוצר ביניהם חיבור עמוק מאוד. הרב הפתיע אותי בטקס וסיפר שהוא מתעתד להקים בקריית שמונה בית נוסף שייקרא 'בית אסף' וייתן מענה לאוכלוסיות נזקקות, להן נדרשים ייעוץ כלכלי, דתי, חינוכי, שידוכים, חוגים לילדים וכולי.

הגמ"ח שיעמוד מאחריו ויפעיל אותו ייקרא 'חסדי אסף'. נוער שעל, שאהבו אותו וביקשו להנציחו, הם שהעלו את ההצעה להקימו. ביום ראשון, לפני טקס הכרזת שם בית הכנסת, הם קטפו פירות ממשקים בשעל, ויוסי אלבז, חבר אהוב, הוריד את הכול ל'בית בתיה'. קבוצה, מהצעירים יותר של נוער שעל, התגייסה ביום חמישי לפני הטקס לנקות את בית העלמין ולשתול שם.

"אני רוצה להודות מקרב לב לקהל היקר שבא לכבד את זכרו של אסף במעמד קריאת שם בית הכנסת. אני מקווה שאוכל להסתייע באנשים גם בגמ"ח שבהקמה. אני רוצה לשלוח דברי תודה לכל אלו שתרמו את חלקם ואפשרו לי להוציא מפעלי הנצחה אלו מן הכוח אל הפועל. לכל תושבי מושב שעל, לישראל בר, לאלי חזיזה, ליוסי אלבז, לעדי כ"ץ, ולמשפחות שתרמו. תודה רבה מיוחדת למיכאל מנור, מ'שלטי מנור', שתרם את השלט לבית הכנסת. 

"תודה ענקית לרבנים יחיאל פרץ, יגאל ציפורי ויעקב ערבליך, ותודה מעומק הלב למושב שעל, שמאפשר לנו את תחומי ההנצחה בתוך המושב, לחברים, שמשתתפים אתנו בכאב, שהוא גם כאבם".

 בין המצוי לרצוי

יפה רז הופתעה לגלות במגירתו של אסף ז"ל שירים שכתב אך לאחרונה. לזה שמתפרסם כאן היא קראה "שיר ללא שם", כי לא ניתן לו שם. לדבריה מדובר בשיר הכתוב בניגודים: בין החיים המצויים לרצויים, חיים לא רצויים של אידיאולוגיה מנוכרת - לחיים רצויים של הלכה ומסורת. בין חיים טובים ברוח ה"ציווי המוחלט" של קאנט, לבין חיים לא-ערכיים ברוח ה"אינטרס האישי". בשיר, הביא אסף לידי ביטוי את הצורך בשאיפה אישית להגיע למעלה, אל הטוב, אל האמת, מתוך הבנתו שהדרך לשם אחת היא - דרכה של תורה. 

שיר ללא שם/ אסף רז

זה סיפור על רודן

אשר בקאנט חשק מזמן

ובמקום ציווי מוחלט

יש אינטרס אישי מובהק

קנה את הצדק

ורכש את האמת

זאת תורת מוסר

שלטון הנצח על הזמן

עבד מלך בשחיטה

הוציא את מתנגדי המלוכה

ובשלמונים לאנשי שררה

פעם פעלנו בשם הדרך והמחר

ולפני תורה הלכנו בשביל הזהב

אך בשביל זה זאב ארב

זה לא משל או אגדה

זו אמת לאמיתה.

אנחנו אסופי הסתיו

ללא הכתר של זהב

אנחנו אסופי הבר

נס יומנו ולא שב

עכשיו כמו כדור

עכשיו כמו דרדר

נתגלגל

בדרך אל ההר.