אחים מקנאים האחד בשני ואין דרך למנוע את זה, זו דרכו שלעולם. חשוב לתת לקנאה לגיטימציה כרגש לגיטימי ולא לנקוט עמדה בריב ביניהם
המשפחה גדלה ויש הרבה כיף וביחד, אבל הגיוני וסביר מאוד שנזהה גם קנאה בין האחים. מכירים שהאחים מתעסקים בהשוואות ביניהם? בתחרותיות. משווים איך התייחסו אליהם ואיך מתייחסים לאחים האחרים. הרבה פעמים זה יבוא לידי ביטוי בזמן משחק, כשאחד יתנהג כאילו המשחקים הם רק שלו, או אח שנעלב ולא רוצה להצטרף למשחק. לעתים, נזהה את הקנאה על ידי אלימות, או על ידי הידבקות לאחד ההורים.
האם אפשר למנוע קנאה בין אחים? מסתבר שלא ממש. זהו תהליך טבעי ומפתח והוא חלק מהחיים.
כשילד מביע את רגש הקנאה, הוא מביע רגש לגיטימי. השאלה היא: איך הוא מביע את הרגש הזה? כאשר ניתן לרגש שיוצא ממנו לגיטימציה, נאפשר לו להכיר את עצמו, את הרגשות שלו. זה יעזור לו להיות מודע לעצמו, לפתח מודעות למה שהוא מרגיש. זהו רגש, מחשבה, יש לזה שם.
אחים שרבים, כמו בכל התנהגות, גם למריבות שלהם יש מטרה. כל ילד בודק את מקומו המשפחתי – איך ואם יקבל תמיכה מהאחים וההורים. ילד תמיד ינסה להרגיש שייך ולאט לאט הוא מבסס את האמון והביטחון במקום שלו, מול האחים וההורים. כדי להעניק את הרגשת הביטחון הזאת, חשוב שלא לנקוט עמדה בין האחים הרבים, אלא לעודד את סיומה של המריבה ולכוון למציאת פתרון. הרי לא נוכל למנוע לחלוטין את המריבות, אך לעזור ולכוון, למצוא דרכים להסתדר, גם אם הרצונות שלהם שונים. להצליח לנהל משא ומתן, להתפייס ולהישאר ביחסים טובים.
כאשר שני אחים רבים ואנחנו נכנסים ומתערבים כשופטים, כל אחד מהם משיג מאתנו משהו והמריבות יימשכו לעד. אך כאשר אנחנו מנוטרלים ומעבירים להם את האחריות ובאמת לא מתערבים ולא נוקטים עמדה, הם יפסיקו לריב
כאשר שני אחים רבים ואנחנו נכנסים ומתערבים כשופטים, כל אחד מהם משיג מאתנו משהו והמריבות יימשכו לעד. אך כאשר אנחנו מנוטרלים ומעבירים להם את האחריות ובאמת לא מתערבים ולא נוקטים עמדה, הם יפסיקו לריב. הם באמת ימצאו פתרון לבעיות ביניהם.
דבר ראשון: לאחר שראינו וזיהינו רגשות של קנאה אצל אחד הילדים, ניתן לרגש הזה לגיטימציה. אחד הדברים שגורמים לסכסוכים וקנאה בין אחים, הוא חוסר הכלה רגשית. לכן, ניתן לרגש מקום, נאפשר להרגיש ולחוות: “אני מבינה שאתה מקנא”, “אני מבינה אותך”, “זה באמת מכעיס שהוא קיבל צעצוע ואתה לא”. שיקוף. הכי חשוב לא להתעלם מהקושי. ילד שלומד להביע רגשות כבר מגיל קטן, יגדל להיות מבוגר שמביע רגשות בצורה עניינית ולא ייסגר, או יינעל.
דבר שני: כשנזהה קנאה בין הילדים שלנו, ננסה להניע אותם לפתרון: “מה היית רוצה שיקרה?”, “מה אתה מציע כפתרון?”. שאלות פתוחות כאלו יתאימו לגילאים גדולים יותר. לקטנים יותר, נשאל שאלות של כן ולא: “אתה גם רוצה משחק כזה?”, “היית רוצה שהוא ייתן לך את מה שיש לו?”, “זה עצוב לך, שלו יש ולך אין?”. אז אולי ניקח משהו אחר? אולי נעשה פעם תורי – פעם תורך?
מריבות לא חייבות להפוך ליריבות. אם נאפשר להם לבדוק את המקום הזה שלהם מול המשפחה, מריבות, אך גם התפייסות, נלמד אותם שיעור חשוב בתקשורת.
