קטיף ישראלי 2013 בעין זיוון שהסתיים השבוע היה לא פחות מסיפור אהבה קסום. כך סיכמו נציגי 60 הסטודנטים שהגיעו השנה לפרויקט הקטיף. הסטודנטים עבדו שישה ימים בשבוע וזכו להרצאות
אלכס קודיש ועימו כל קיבוץ עין זיוון, הוצפו השבוע באהבה ונפעמו.
“פשוט התאהבנו”, כתבו להם מי שבילו איתם הקיץ במטעים הגבוהים של צפון הגולן, במרחק נגיעה מהגבול.
“התאהבנו בקפה של חמש בבוקר כשעוד ירח בחוץ, ובשרירים המתוחים שאחרי יום עבודה הולכים ונרגעים על הדשא. התאהבנו בעייפות שמפילה אותנו לשינה עמוקה, בהליכה למעיינות, בתפוחים, באפרסקים ובנקטרינות, אבל גם ויש שיאמרו בעיקר, התאהבנו באנשים. לחלקנו יצא מזה קשר זוגי, האמת השאר לא ממש, אבל התאהבנו גם בכם ועל הזכות הזאת של להכיר אתכם ולעבוד איתכם רצינו לומר תודה”.
זהו חלק ממכתבם של נציגי 60 הסטודנטים שהגיעו זו השנה השנייה לפרויקט “קטיף ישראלי” בעין זיוון וסיימו עבודתם השבוע.
השאר מרנין לא פחות: “לאלכס, גילי, אפרת וכל שאר האחראיות, הבודקות וצוות המטע הנפלאים.
“יש משהו קסום בגולן, אולי אלה המטעים בבוקר כשהשמש יוצאת בכתום-ורוד מעל ההרים ובין העננים. אולי זה הירוק על העלווה, או הקור הצונן של המעיינות ואפילו סתם השקט הפשוט והחום של האדמה. כך שזה לא פלא שהגענו לכאן חבורת סטודנטים עירוניסטים עם ידיים חלקות, כתפיים רכות, מבט שוקיסטי בעיניים.
תודה על הזכות לעבוד עם ואת האדמה.
תודה על הדאגה והנכונות, על האכפתיות והעזרה.
תודה על שאתם מוכנים לקחת קבוצת סטודנטים ולהאמין בהם. לעודד אותם, לטפח אותם להסביר עוד ועוד עד שיצאו תוצאות והנה הצלחתם, יצאו תוצאות מדהימות.
תודה על שיש מקום בו ציונות לא נחשבת בו מלה גסה, תודה על הערכים והכוח, תודה על המקום המדהים שחיינו בו ועל האנשים המדהימים שאתם.
לסיום – יודעים שנתגעגע ומקווים לשוב ולהפגש, קטיף ישראלי 2013 קבוצת עין זיוון”.
אפשר לשלוח את התאילנדים בחזרה הביתה, אלכס?
קודיש, מנהל מטע עין זיוון: “ממש לא, אבל כבר שנה שנייה זו תוספת ברמות גבוהות. זו קבוצה נוספת של סטודנטים שעשתה כאן חייל, פלאים, בעבודה קשה ומאסיבית. נוכח התוצאות מהם השנה אנחנו נכנסים לחורף חם בלב והסתכלות קדימה שיש על מי לסמוך, לא רק על הדרוזים והתאילנדים.”
מה שורשי סיפור ההתאהבות המופלא?
“לפני שנתיים התחלנו לחפש כוח עזר שייתן מענה לירידה בכוח העבודה של התאילנדים והדרוזים. לאחר שיחות שלי עם אנשי הגולן, במטרה להחזיר עטרה ליושנה, נוצר כאן מיזם שיעדו לעבוד עם סטודנטים תחת הכותרת ‘עבודה עברית – קטיף ישראלי’.
“בעקבות זאת נוצר קשר חם, בעיקר עם האוניברסיטה העברית בירושלים, ממנה מגיעים רובם של שישים סטודנטים, בעיקר בנות. זאת מתוך 200 קוטפים. בהם 100 דרוזים, ומיעוטם תאילנדים.
“התוצאות בעיקר השנה הן פנטסטיות והקטיף ברמה גבוהה. הסטודנטים הגיעו ב-20 באוגוסט, מתגוררים בחאן בעין זיוון ואחרי העבודה מקבלים פעילויות, בכללן הרצאות על הגולן, היסטוריה ועוד. עוברת עליהם תקופה מדהימה, פוריה, מעניינת, כל הצדדים יוצאים נשכרים בגדול. הם עובדים תשע שעות מידי יום, שישה ימים בשבוע, מקבלים משכורת מלאה, גבוהה אפילו, מה שמסייע להם בשכר לימוד ודירה. הקייטרינג מקיבוץ אורטל, בערב מתקיימות פעילויות חברתיות.
“יש כחמש קבוצות כאלה בגליל ובגולן, מי שמגיע מתחייב להישאר עד התחלת הלימודים. הם עשו את רוב הקטיף, 1200 דונם תפוח, 250 דונם נקטרינה ואפרסק.”
כיצד תסכם את הביצועים שלהם?
“ממש מפתיע איזה ביצועים יש להם, והרוב עוד בנות. הם מלאי מרץ ורצון לעשות כסף, יש שכר בסיס ובונוסים והם מצליחים לעשות יופי של שכר. לי נפתח עולם אחר בו לא כל הזמן עליי להסביר לתאילנדים ולדרוזים, כך שיש ערך מוסף גם לשפה העברית.
יש גם שכר, גם שמחה בלב, גם אידיאולוגיה. אנשים חושבים שהדברים האלה נעלמו מהעולם והנה נהפוך הוא, צריך רק לקרוא את המכתב שכתבו לנו ולהבין מה היה כאן בחודשיים האלה איתם.
הם גם נכחו בחצר של הקיבוץ, הגיעו לכלבו, לבריכה, עשו איתנו חגים ויום כיפור.”
לאן מוליכים את כל השמחה הזאת?
“התוצאות היפות נראות אצל כולם, כנראה שנרחיב את הפרויקט, נפנה לרשויות, למשרד החקלאות. בחורף נתארגן, כל המשקים שעבדו איתם וגם כאלה שרואים שזה כדאי ונפתח את זה הלאה. זה לא מובן מאליו וזה מדהים, כי זו עבודה חקלאית קשה ואני בהלם מוחלט מהתוצאות, המוטיבציה והנכונות. אעשה כל שביכולתי להמשיך לפתח את זה הלאה עם המשקים הנוספים, בתנאים יותר טובים, הרי זו ציונות לשמה.”
נחזור לאהבה הרבה שמתנגנת במכתב?
“הם צעירים, יפים יפות, נוצרו זוגות אצלם אבל גם נוצרה אהבה אדירה לגולן. אני מאמין באמונה שלמה שחלק מהם יחזרו לגולן, קשה להאמין ולשמוע איך הם מאוהבים בגולן. ליבנו מתרחב, אני מאמין שחלק מהם יחזור לגור כאן וזה עוד נדבך נוסף לעבודה העברית הזאת.
הצלחנו”.
